• חברים
  • ביקורות
  • דירוגים
  • פורומים
  • רשימות
  • נושאים
  • מחפשים בנרות
  • ספרים חדשים
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
סימניה - סופרים ספרים וחברים • © 2006-2026
אודות•חנויות ספרים•ספריות•עזרה•תנאי שימוש•פרטיות
תוכן פרסומי רלוונטי
סימניה
•
•
•
•
הבן הבכור

הבן הבכור

מאת כריסטופר פאוליני

הביקורת של בריסאיס

תמונה של בריסאיס
הבן הבכור

הבן הבכור

מאת כריסטופר פאוליני

הביקורת של בריסאיס

תמונה של בריסאיס
הוצאה לאור:כנרת זמורה ביתן
שנת הוצאה:2008
סדרה:הירושה #2
קטגוריה:מדע בדיוני ופנטזיה
הקודמת
מרטאג
דירוגדירוגדירוגדירוג

הביקורת

הביקורת נכתבה לפני 17 שנים•1 דקות קריאה

מרטאג לא יותר חזק מאראגון, פשוט גאלבטוריקס חיזק אותו בכמה כשפים שמפורטים ב"בריסינגר" (והם, אגב, מקור כוחו האינסופי שלו), ואין אפילו ספק שסאפירה יותר חזקה מעוקץ... הרגע גמרתי את "בריסינגר" ופשוט רצתי למחשב לכתוב תגובה!!
כריסטופר פאוליני פשוט גאון!!!



נ.ב.מוכרים עכשיו בעברית את הספר "בריסינגר" (בכל מקום שרק תחפשו, אבל אני קניתי ב"צומת ספרים")

מי אהב את הביקורת

אהבת?
אין לייקים עדיין

על המבקרת

תמונה של בריסאיס

בריסאיס

ותיקה
חברה מזה 17 שנים
52 ביקורות•153 לייקים
ז'אנרים מועדפים:
ספרות מתורגמת•מדע בדיוני ופנטזיה•תרגום (נוער)
תמונה של בריסאיס
בריסאיס
ותיקה
חברה באתר מזה 17 שנים
ביקורות52
לייקים שקיבלה153
דירוג ממוצע5.0 ⭐
ז'אנרים מועדפים
ספרות מתורגמת19מדע בדיוני ופנטזיה6תרגום (נוער)6

דיון על הביקורת

אין תגובות עדיין

אין תגובות עדיין

היה הראשון לשתף את המחשבות שלך על הביקורת

ביקורות נוספות של בריסאיס

שיר השירים - אלבום

שיר השירים - אלבום

שרגא וייל

אלבום שיר השירים של שרגא וייל מציגה את עבודתו היפהפיה של האמן, בחיבור צמוד לטקסט המקראי. הפסוקים זוכים לאיורים חיננים, זורמים וארוטים הממחישים את יופי הפסוקים. הספר נפתח במגילת שיר השירים, עם איורים קטנים בצמוד לפסוקים, וממשיך לכ-30 עמודי איורים, המהווים את עיקר הספר. צדו השני של הספר כולל תרגומים לאנגלית וספרדית של שיר השירים. רישומי הפחם ושיטת איור הצללים השטוחה מעניקה תחושה ארכאית ומעט מצרית לאיורים. אני ממליצה בחום להיכנס לאתר של האמן ולהתבונן באיורים המוצגים שם, בין אם הם מהספר הנ"ל או משאר רפרטואר העבודה המרשים של וייל. http://shragaweil.com/

לפני 9 שנים•בריסאיס
שגיונו של אלמאיר

שגיונו של אלמאיר

ג'וזף קונרד

קונרד לעולם לא מאכזב.
במהלך ההיכרות שלי עם כתיבתו של קונרד, הסופר רב הכשרונות תמיד הצליח להשאיר בי חותם, וגרם לי לבחון מחדש את העולם סביבי בצורה חדשה.

הספר 'שגיונו של אלמאיר' דן ביחסיהם של התושבים הלבנים עם הילידים השחורים שאל ארצם פלשו במהלך הכבישה הקולוניאלית. אלמאיר הוא לבן, ואנו מתוודעים אליו כשהוא משוקע לחלוטין במקומו, למרות שלא זה המקום בו נולד ונועד כביכול לבלות בו את חייו.
אך מי הוא האדם שיאמר לאירופאי במאה ה-19 איפה ראוי שיקבע את מקום מושבו? לא אני. אך לעומתי, ליצירתו של קונרד יש מספר דברים לומר לקולוניאליסט על העולם בו הוא חי ועל המחירים שיהיה עליו לשלם.

מומלץ בהחלט.

לפני 11 שנים•בריסאיס
לב המאפלייה

לב המאפלייה

ג'וזף קונרד

יש לי שאלה - למה יש עשרות תרגומים ליצירה ספרותית אחת מסכנה? זה נכון שעברית משתנה ויחד עמה הצורך להנגיש את הקהל לספרות, אבל ארבעה תרגומים שונים בפחות מחמישים שנה זה בעייתי ולא נחוץ.
לפני שאעביר את דעתי על הסיפור, אפתח בהתוודות - קראתי את היצירה בשפת המקור. לא התעסקתי עם אף אחד מהתרגומים לשפת הקודש. יש לי תחושה שלא הייתי יכולה לנצח במלחמת התרגום. עולם של זאבים טורפניים, הלא כן?

היצירה עצמה נהדרת. קשה להאמין שקונרד, מהגר מפולין שלמד אנגלית בשלב מאוחר בחייו, הצליח להגיע לרמת שליטה מדהימה שכזו באנגלית. אולי העובדה שהוא למד אותה כשפה שניה עזרה לו לראות אותה בכל יתרונותיה בצורה שדובר ברמת שפת אם לא תמיד רגיש מספיק כדי להבין. כך או כך, הדיוק שמאפיין את הכתיבה שלו, יחד עם שפע הפרטים והתיאורים בו, הותירו אותי המומה. תרתי משמע.
יחד עם ההערכה הכנה שחשתי כלפי הסופר, לא אוכל לומר שהייתה זו חוויית הקריאה הקלה ביותר שעברתי.

אך חווית הקריאה עצמה, החשיפה לעולמו של מרלו ולסיפורו, הזוועות והמסירות שזכיתי לחוות דרכו בהחלט הצדיקו את ההשקעה מצידי. אני עוד אחזור לקונרד, ולספר זה בפרט.

לפני 11 שנים•בריסאיס
נוילנד

נוילנד

אשכול נבו

אשכול נבו... אני לא יכולה להכריז בכנות גמורה שהוא הטיפוס שלי, ובכל זאת, אי אפשר להכחיש שהוא סופר על רמה. אז זהו - שלא. זה עומד לשאלה עכשיו.

היו לי ציפיות מסויימות אחרי שקראתי את "משאלה אחת ימינה" ו"ארבעה בתים וגעגוע" לא בשמים! פשוט ציפייה לקריאה שוטפת ורגועה. Worng. so wrong הספר הזה היה נוראי, מצטערת. פשוט רע רע רע.
העלילה הייתה הזויה - ולא בקטע טוב.
הדמויות היו פשוט מעצבנות - ועוד פעם, לא בקטע טוב.
הכתיבה הייתה בסדר... יש בעיה בספר אם הכתיבה היא רק בינונית. לא היה דבר מהחינניות הפשוטה של נבו בספר הזה.

הדבר הטוב היחידי שבא מהספר (שאינו מומלץ לאיש - במיוחד לא לאוהבי אשכול נבו) הוא שלמדתי על היהודי הנודד. אבל בשביל זה לא הייתי צריכה את נבו. קראתי את "תור הפלאות" ואת "קאטרינה" של אפלפלד (שניהם ממולצים מקרב לב), והוא הציג את היהודי הנודד בצורה הרבה מורכבת ורגישה, כפי שראוי לעשות - אין בהם דבר מהרדידות המקטלגת של נבו בנוילנד.

בשורה התחתונה - נוילנד ראוי להיזרק מכל המדרגות. אשכול עדיין עומד בסימן שאלה.

לפני 13 שנים•בריסאיס
בין שתי ערים

בין שתי ערים

צ'ארלס דיקנס

זה הספר הראשון של דיקנס שקראתי - ומן הסתם יהיה גם האחרון.
לא אהיה יהירה עד כדי הכרזה שמשהו לא היה בסדר בספר - פשוט אסתפק באמירה אישית וכואבת שכנראה אין לי את היכולת להתחבר לסופר המופת שנראה ששאר האנושות שאבה ממנו כזו הנאה.

אל תבינו אותי לא נכון - גמעתי את הספר, וגמרתי אותו ביום שהתחלתי, אבל למרות שהקריאה הייתה נעימה למדי - לא הרגשתי את הספר ננעץ בתוכי. הוא לא הצליח למשוך אותי.
לא הרגשתי את חדוות הקריאה הצרופה שכולם הבטיחו לי.

עוד משהו - התרגום שאני קראתי, תרגומו של אברהם בירמן מ1987 היה רצוף ביטויים בארמית ויידיש עד כדי שתהיתי מה טעם מצא לו בירמן לקרוא לספר "שתי ערים" ולא "שתי כרכים". אולי התרגום הוא שהרס לי - אנסה לקרוא את המקור בהזדמנות, ואחזור עם תובנות.

בשורה התחתונה - בלדה מנוסחת היטב ומעניינת למדי.

לפני 13 שנים•בריסאיס
החטא ועונשו [מהדורת 1995]

החטא ועונשו [מהדורת 1995]

פיודור דוסטויבסקי

יצירת מופת? בעיניי,יצירת מופת חייבת להיות כתובה היטב, בעלת עומק,ומעל הכל - יצירת מופת חייבת להשפיע עלי, חייבת להעביר אותי תהליך כלשהו.
הכתיבה של דוסטוייבסקי נהדרת (במיוחד עיצוב הדמויות - מדהים מדהים מדהים), העומק מובן מאליו - אבל אני לא מרגישה שהספר השפיע עלי.

הביקורת האמיתית שלי היא כלפי ההכללה העיוורת הזו של יצירות מופת - קפקא, דוסטוייבסקי, גוגול - כל הפולחן הזה לא מוצא חן בעיני. ספר הוא מכלול של מילים, ואתה הוא שקורא אותו עכשיו - אתה ולא המבקר שהילל אותו. אם הדעה שלך עליו חיובית - מצויין. ואם שלילית - גם זה טוב. אתה צריך לקבוע לעצמך.

כמובן שיש את המתן כבוד לקלאסיקות - אם צרור הדפים הזה שרד אחרי מאה שנה הוא שווה משהו, בלי כל ספק.
מנגד - אף אחד בימינו לא היה מצפה ממני לשאוב הנאה משימוש במחשב בגודל חדר - והחטא ועונשו עוד מקדים אותו!

מה גם שיש לי את התחושה שהספר היה נקטל לו היה יוצא היום, בדורנו הציניקני. טבע האדם טוב במהותו, והנפש מייסרת את עצמה על חטאיה יותר משתוכל החברה לענות אי פעם?
השקפת עולם רומנטית שכזאת זוכה לבוז מצער בימינו.

ועוד משהו אחרון - יש לי את הספר, משמע, באמת נהינתי ממנו. קראתי את התרגום הישן יותר, אבל קניתי את החדש.
קראתי את התקציר מאחור וחשכו עיני -
אני מצטטת:..."אלמן, עמוס חובות, מהמר כפייתי, לא בריא, ובקיצור - גאון." (!) אם לא הבנתם מה מרגיז אותי כל כך, כנראה לא תבינו גם אחרי שאסביר, לכן לא אבזבז קיטור ואסיים את הביקורת הזו, שהתארכה הרבה מעבר לתכנוני המקורי.

לפני 13 שנים•בריסאיס
מנזר נורתאנגר

מנזר נורתאנגר

ג'יין אוסטן

למרות שג'יין אוסטן נשארה חדה ושנונה כשהייתה, חוויית הקריאה לא השתוותה בכלל, מבחינת הנאה נטו, לשאר ספריה.
משהו לא הצליח לתפוס אותי, בין אם שהיה בדמותה של קאתרין (יש בה משהו מוזר מבחינת אפיון, כאילו ג'יין שכתבה יותר מדי פעמים). או בעלילה ככלל.

לפני 13 שנים•בריסאיס
תפארת

תפארת

ולדימיר נַבּוֹקוֹב

בספר תפארת נאבוקוב מציג לפנינו את חייו והווצרותו של נווד, מהגר, בן בלי בית. לנאבוקוב עצמו היה נסיון בתחום, כשברח מרוסיה בעקבות המהפכה.


בספר הקלות הבלתי נסבלת של הקיום (1984: 59) תיאר הסופר הצ'כי המהגר מילן קונדרה את הגלות באופן הבא:

"מי ששוהה בניכר מתהלך בחלל ריק, גבוה מעל פני האדמה ללא רשת הצלה שמעניקה לאדם מולדתו, שבה יש לו משפחה, חברים לעבודה, ידידים, שבה קל לו לומר את אשר ברצונו לומר בשפת ילדותו."

על פי זאת, לחיות כמהגר הוא כמאבק על קיום איזון עדין ומתוח בגובה גבוה. המהגר מגשש סביבו בחיפוש אחרי יציבות על אדמה זרה, שעליו להסתגל אליה ולהפכה מוכרת, בה בעת שהטריטוריה הישנה, המוכרת, הופכת עניין לזיכרון ולדמיון (Pichova 2002: 1 - 10), ודאי כבמקרה של נבוקוב, שבה המולדת הישנה לא קיימת עוד כפי שהכירה.

בספר תפארת יש תנועה של הסתחררות, של איבוד הכיוון והקרקע, שנחתמת בנפילה הבלתי נמנעת.

לפני 13 שנים•בריסאיס
ייסורי ארטמיסיה

ייסורי ארטמיסיה

סוזן ורילנד

ספר לא משהו. לא כתוב טוב, לא מנצל את מלא העניין שהיה גלום בתיאור הביוגרפיה של ציירת בזמן הרנסנס.
אישית, לא שאבתי ממנו הנאה כלל.

לפני 13 שנים•בריסאיס

ביקורות נוספות על "הבן הבכור"

הבן הבכור

הבן הבכור

כריסטופר פאוליני

כריסטופר פאוליני מכה שנית בספר המשך לאראגון, נער החווה שחיו משתנים לבלי הכר כשהוא מוצא את ביצתה של הדרקונית סאפירה, שהופכת ליצור הכי קרוב אליו בעולם כולו.

למה ציפיתי? בערך למה שכל מי שקרא את "אראגון" ציפה. לספר הרפתקאות נפלא מהסוג הטוב ביותר, שממשיך את הספר "אראגון" הנהדר.
כן,כן, וברור שכשמדובר בכריסטופר פאוליני אי אפשר להתאכזב.

בספר הזה אנחנו פוגשים את אראגון שלושה ימים לאחר הקרב הקשה בו הביס את דורזה, יצור-הצל.
אנחנו מלווים אותו בדרך להכשרתו באלסמרה, וגם במהלכה, כשהוא נאלץ להיאבק בצלקות הקרב הקשות.
בינתיים אויבים מוכרים חוזרים לקרווהול, ובן דודו רוראן נאלץ להתמודד איתם לבדו.
אראגון חווה רגשות חזקים-חדשים מממחוזות שונים, וגם מתבגר, כמובן.

לאורך כל הספר, הוא היה מעולה. כל מה שצריך להיות בספר טוב: שפה טובה, עלילה נהדרת שמועברת לקורא בצורה מצויינת, דמויות אהובות, ומלאאאאאאאאאאאאא התנגשויות דרמטיות מפולפלות באמצע. בדיוק כמו שצריך.
איכות הכתיבה, שוב, מצויינת. שפה גבוהה,זורמת ואיכותית, אבל - בדרך פלא - לא כבדה ולא מעצבנת.
העלילה: מעניינת, מותחת, מקורית, אמינה... נו, נהדרת בקיצור.

ספר מרגש, מפחיד, מותח.

עוד נקודה שחשוב לציין - זה ספר המשך. והוא טוב בדיוק כמו הספר הקודם, ואני משוכנעת שגם ספרי ההמשך האחרים.

כמה עמודים? אה, שש מאות? אני חייבת להודות שהייתי מאושרת כשראיתי שהוא כל כך ארוך :)
וזה בכל זאת לא מנע ממני לסיים אותו בפחות משבוע, כמה ימים מסכנים.
אחחח, כריסטופר פאוליני הגאון!

בסך הכל, ספר מצויין. מפתיע, מרגש. ספר הרפתקאות מעולה, אין בן אדם שלא יהנה ממנו. אז תפנו איזה יום, וקחו את הספר המקסים הזה ליד :)
אין מילים!







אני רצה לקרוא את בריסינגר!

לפני 14 שנים•ליילק
הבן הבכור

הבן הבכור

כריסטופר פאוליני

על אראגון והבן הבכור, על המצב במדינה, על הווארדן והשמאל הפוליטי בישראל ועל גלאבטוריקס ובנימין נתניהו.

אראגון הינו ספר מאת כריסטופר פאוליני אשר מספר את סיפורו של רוכב הדרקונים אראגון והדרקונית ספירה. במהלך הסיפור אראגון וספירה ביחד עם הגמדים, עם האלפים, עם הווארדן ובני הכפר קרוהול נלחמים נגד הקייסרות בראשות הרודן גלאבטוריקס.

בממלכת אלאגייזיה תחת הקיסרות אנשים חיים את חיהם הרגילים; עבודה, פרנסה ומשפחה. בדומה אלינו במדינה האזרחים חיים את חייהם הרגילים עבודה, פרנסה ומשפחה. יש כאלו שיותר מתעסקים במצב במדינה ומה קורה תחת ההנהגה במדינה ויש כאלו שבכלל לא מתעניינים. במדינתנו הקטנה הממשלה שלנו יותר נכון ממשלה זמנית מנוהלת תחת הנהגתו של המושחת בנימין נתניהו אשר מואשם בשוחד, מרמה והפרת אמונים. האדון לא מוכן להתפטר מהממשלה, לא מוכן להתפנות. במקום לקחת אחריות הוא להעביר הצעות חוק אשר פוגעות בשלטון החוק ובאופיה הדמוקרטי של המדינה ומה שמעניין אותו זה חסינות ומקלט מהכלא. גם את חבריו למפלגה ובעלי בריתו מפלגות הימין מעניין הכיסא הנוח בכנסת וחנינה ממעשי שחיתות. ביבי מציע למפלגות הימין דברים בתמורה כדי שדרכם יוכל להקים קואליציה שתבטיח את המשך שלטונו. עכשיו במצב אצלנו במדינה שאנחנו תחת גירעון והולכים למערכת בחירות שלישית. האזרחים נדחקים לשוליים: מעמד הביניים אצלנו במדינה בסכ"ל חיי בטוב אך מה לא מצליח לגמור את החודש. המצב עוד יותר גרוע הוא אצל אלו הנקראים עניים במדינה. אלו שמקבלים משכורת נמוכה ולא מצליחים לחיות בכבוד, למשל: ניצולי השואה, קשישים ומשפחות עם ילדים.

בדומה למצב אצלנו גם באלאגייזיה ישנם אנשים שהם כמו מעמד הבניים ויש כאלו שהם עניים וסובלים מהמצב במדינה תחת שלטונו של גאלבטוריקס. גאלבטוריקס כמו ביבי אוסף לו בעלי ברית שיבססו את שלטונו למשל: האורגלים והראזאק . אולם, יש מתנגדים לגאלבטוריקס, האלפים והגמדים שחיים מחוץ לגבולות אלאגייזיה ולהם יש טירטוריה משלהם והווארדן. אצלנו יש את מפלגות השמאל ומפלגת כחול לבן שהם מטאפורה לווארדן ויש מדינות שהם נגד השלטון העריצותי במדינת ישראל (לא בהכרח נגד מדינת ישראל כמו BDS שאני נגדם) שהם כמו האלפים והגמדים.

בספר האלפים, הגמדים והווארדן נלחמים במלחמות קרביות נגד הקיסרות, האורגלים והראזאק. במדינתנו יש את השמאל והתנועה לאיכות השלטון שנלחמים נגד השחיתות במדינה ונגד הקואליציה העריצותית תחת ביבי, דרך מערכת הבחירות, אמצעי התקשורת והפגנות.
.
הבעיה היא שרב אזרחי מדינת ישראל בוחרים בליכוד ובמפלגות הימין שזה מבסס את שלטונו של ביבי וכך גם אזרחי הקיסרות אאלגייזיה בוחרים לשתוק ולא למרוד.
מהפכות לוקחות הרבה זמן ובתור אזרחית במדינה שלי אני יוצאת להפגנות נגד השחיתות במדינה למען עתיד טוב יותר וכך גם אראגון וספירה עושים נלמים למען עתיד טוב יותר באלאגייזיה.
בנתיים קראתי את שני הספרים בסדרת הירושה ואני מקווה לטוב: אני מקווה שהאלפים, הגמדים, הווארדן ובני הכפר קרוהול יצליחו להפיל את גאלבטוריקס ושאנחנו אזרחי המדינה נעיף את ביבי וחבריו המושחתים.

לפני 6 שנים•
★★★★★
•סימליה
הבן הבכור

הבן הבכור

כריסטופר פאוליני

מדהים. אבל לא טוב יותר מהראשון.

הספר כתוב בצורה יפה ויש בו קטעים שאכן שאבו אותי פנימה. אבל היו כאלה שגרמו לי לברוח.
הביקור בעיר האלפים (אלסמרה) היה ארוך ומוגזם, אין שום טיפת עיניין. גם בין אראגון לאריה - כלום.
וגם האימונים שלו היו מטישים. האומנם, בהתחלה היה מעניין אך החזרה על הדבר גרמה לי להתעייף.

אני אגיד כזה דבר: גם אם הוא משעמם, חובה להתעמק בו! הוא עוסק בשינוי פנימי וחיצוני. וכמובן, גם במשפחה ובאנשים היקרים ביותר לאראגון. (או שאולי גם הלא הכי חשובים?)

בנוסף, הספר קצת צפוי. אז אל תתאכזבו. נסו ליהנות מהפרטים הקטנים. כי הם יפתיעו אתכם בסוף!

לפני 13 שנים•
★★★★★
•dominogol
הבן הבכור

הבן הבכור

כריסטופר פאוליני

לא אמרתי משהו בביקורת הקודמת?
אני נלחצת עד מוות מספרים שמנמנים!
כן, והדרקון המלחיץ הזה שנמצא על העטיפה מאוד מועיל למצבי הרגיש והפגיע שלי!

***

עזבנו את אראגון בספר הקודם שהוא עייף, פגוע, שבור, ופצוע, וכך גם שאר הלוחמים שנותרו בחיים אחרי הקרב עם האורגלים בפארתן-דיור.
אנחנו פוגשים באראגון המותש שהוא מתהלך בכבדות בשדה הקרב, מתבונן בעצב בנשים אוספות את גופות אהוביהן, ומהרהר לעצמו במחשבות.
למראית עין זה אותו אראגון, אותו אחד שעזבנו בספר הקודם.
אבל לא, לגיבורינו הוענק הכינוי; ״אראגון הורג-הצל״, כינוי מכובד במיוחד אחרי הפגנת האומץ שהראה ורצח את הצל, דבר שרק שני רוכבים לפניו הצליחו לעשות.
בספר הזה אנחנו עוקבים אחרי אירועים עקובים מדם ואכזריים שמביאים את העורמה והתחכום אל שדה הקרב ומאלצים את גיבורינו להשתמש בהם.

***

בואו רק נאמר, שאפילו די שמחתי לפגוש בספר ההמשך כגונדזיל ושמנמן.
ואפילו שמנמן יותר מהספר הקודם.
הספר היה גדוש בעלילות אודות אראגון והמקומות אותם עזב בעבר, קרוביו, חבריו שנשארו מאחור, והכפר שהיה בו.
סיפור האהבה של קטרינה ורוראן היה מלא בהפתעות ושמחות, ומצד שני גם בלבול ורגשות מעורבים.
אני חייבת לשבח את הסופר על עבודתו הנפלאה.

***

לדעתי הספר השני היה יותר טוב מהראשון, בגלל שהפעם הוא לא נמרח יותר מידי, ולא פחות מידי, פשוט מדהים.
הכתיבה קולחת ומסקרנת, ואף פעם לא מכבידה או מאכזבת.
העלילה מרתקת ומשתמשת באירועים שקרו בספר הראשון, זה טוב שהסופר לא שכח את הספר הראשון.

***

ביום חמישי נסענו לטיול והבאתי עימי את הבן הבכור, אבל דעתי הוסחה לא פעם.
אני חושבת ששברתי שיא עולמי בנוגע למספר הפעמים שמוסחת הדעת מספרים ולאיזה סיבות.
החל בעונת הנשירה והשקיעה שלי בדכדוך שבקרוב כלבת הצ׳יוואווה המעורבת שלי תהפוך לעכברוש רצחני וקירח, וכלה בכך שאני שוקעת במחשבות למספר הסיכויים שיש לבקבוקים שנשלחים למחזור לשכפל את ה- די. אן. אי שלי ולפתח שיכפול רצחני שלי.

***

טוב, אני ממליצה מאוד על הספר, אני מקווה שמי שעוד לא קרא את הסדרה שיקרא אותה ומהר, כי מי שלא קרא-מפספס.

לפני 14 שנים•
★★★★★
•אנג'ל
הבן הבכור

הבן הבכור

כריסטופר פאוליני

וואו
ספר מצוין, מותח, מרגש, מפתיע
הוא יכול לגרום לך להזיל דמעה ומיד אחר כך להפתיע אותך כך שתזרוק אותו על הרצפה ותפחד להמשיך לקרוא את האמת

ספוילרים בהמשך! - על אחריותכם

בעמודים האחרונים של הקרב שם יש את השיחה של ארגון ומראטג, וכשמבינים שמרטאג הוא .. אתם יודעים .. רע, זרקתי אותו על הרצפה וסירבתי להמשיך לקרוא. רצינית.

אין ספוילרים!

בקיצור, ספר חובה לכל אוהבי הפנטזיה וגם למי שלא.

לפני 17 שנים•
★★★★★
•אמילי
הבן הבכור

הבן הבכור

כריסטופר פאוליני

ספר מצוין. בכלל לא חשבתי לכיוון הזה, ועדיין העלילה מותחת, מעניינת, מרגשת ומורכבת. מאוד התחברתי לשני הצדדים של הדמויות, ולהתפתחות העניינים

לפני 13 שנים•
★★★★★
•siris
הבן הבכור

הבן הבכור

כריסטופר פאוליני

העלילה המרתקת הזאת הולכת ומשתבחת בספר ההמשך "הבן הבכור".
כל כך נהיניתי לקרוא את הספר עד שלקחתי אותו לכל מקום שהלכתי וקראתי בו בכל זמן שהזדמן לי- חחח צחקו עלי לא מעט אבל היה שווה את זה!

לפני 15 שנים•
★★★★★
•נטלי
הבן הבכור

הבן הבכור

כריסטופר פאוליני

הנערה סיימה את הספר הראשון בסדרה, "ארגון", נכנסה לאתר סימניה וכתבה ביקורת. כשסיימה לכתוב את הביקורת עברה להתחנפות לאמא שלה שתקנה לה את הספר השני בסדרה, היא התעניינה מאוד בהמשך הסיפור. יומיים שלמים הנערה חיכתה עד שקיבלה את הספר השני בסדרה, הלוא הוא "הבן הבכור".


אז אהבתם את הפתיחה שלי?! קצת שיעמם לי אז הוספתי אותה XD
אז לספר היו עליות ועליות ומורדה קטנה ועליות ועליות ועליות, כך שהכל האזן. שאותן אפרט בהמשך.
את הספר סיימתי באתמול בלילה אבל הייתי נרגשת מידי וגם היה מאוחר מידי אז החלטתי לישון "על" הספר לילה.

אוקיי, אז ככה.

ה – ב – י – ק – ו - ר – ת – !


אחד הדברים הראשונים שעניינו אותי ומשכו אותי בספר היה כריכתו. הדרקון האדום משך את ליבי ובמשך כל הספר עד לסופו חיכיתי לגלות מי הוא הדרקון ומי רוכבו, דבר שחברתי לא הסכימה לגלות לי. גם שמו של הספר, כך גיליתי בדיאבד, קשור לדרקון ולרוכב החדש. דבר גרם לי לתהות איך לא תהיתי על שמו של הספר ורק את תמונת כריכתו.

~ ספויילר ~ ~ ספויילר ~אזהרה ~ ספויילר ~ ~ ספויילר ~ ~ ספויילר ~ ~ ספויילר ~אזהרה ~ ספויילר ~ ~ ספויילר ~

הרוכב, זה מישהו שכולנו מכירים מהספר ראשון!

~ סוף ספויילר ~ ~ סוף ספויילר ~ ~ סוף ספויילר ~ ~ סוף ספויילר ~


הספר התחיל בכמה עמודים קצרים המסכמים את הספר הקודם לו, "אראגון". קראתי את עמודים אלה אף על פי שעברו רק יומיים מאז שקראתי את "אראגון".
לאחר מכן הספר "הבן הבכור" התחיל בעלילותיו.

~ ספויילר ~ ~ ספויילר ~אזהרה ~ ספויילר ~ ~ ספויילר ~ ~ ספויילר ~ ~ ספויילר ~אזהרה ~ ספויילר ~ ~ ספויילר ~

הספר התחיל בחטיפתם של התאומים ומרטאג. ובעוד שאראגון האמין לאורך כל הספר כי הם מתים, אני ידעתי שהם לא.

~ סוף ספויילר ~ ~ סוף ספויילר ~ ~ סוף ספויילר ~ ~ סוף ספויילר ~


קראתי את הפרקים הראשוניים של הספר אבל אז לצערי חזרתי למציאות ובית הספר הגיע ואיים על קריאתי בספר. ימיים שלמים של לימודים והכנת שיעורי בית, עבודות ומבחנים רבים משאוכל לספר. אך לא רק בית הספר איים על קריאתי בספר, ימי הולדת רבים קראו בחודש נובמבר, גם אירועים חברתיים היו בחיי וגרמו לי לאיבוד תחושת הזמן עד שבמשך כמעט שבוע וחצי לא קראתי בספר. ועל היו פעמיים בהם תכננתי שאקרא בספר לאחר יום לימודים קל יחסית, אך גופי בגד בי ובמקום זאת ישנתי וראיתי סרט. את השבתות שחלפו ביליתי רק בשעתיים של קראיה ואת השער בצרכים ללימודים.


בין הפרקים הראשונים גיליתי שבספר יש את נקודת המבט של רוראן ובהמשך עוד דמות נוספת. נקודת מבט מעבר לשל אראגון עצבנו אותי בספר – הם מנעו ממני לדעת מה קורא עם אראגון. אך באחד הפרקים בספר, פרק בשם: "טירם" שינה מעט את דעתי על נקודת מבטו של רוראן. ובפרקים האחרונים לספר ובסוף הספר עצמו, גיליתי את משמעותם וגאונתו של כריסטופר שכתב אותם. הם השפיעו על סוף הספר וגלגלו את הספר אל סופו המפתיע בחלקו הרב. הסוף היה ברובו מפתיע לדעתי, לחברתי כל הספר היה מפתיע.


אני לא ממש יודעת אם זה ~ ספויילר ~, אז היזהרו!!

במהלך הספר אראגון הגיע אל עיר האלפים המפורסמת; אלסמרה, שם אראגון וסאפירה העבירו את הכשרתם. מורו של אראגון, לדעתי לפחות, חכם מעבר לכל מה שהוא מלמד את אראגון. ואני לא מגלה מי הוא לשם כך שמי שיקרא את הספר בעתיד יופתע. מי שקרא כל ביודע, אז.... מורה של סאפירה, גם הוא חכם. ואף על פי מוגבלותיהם של שני המורים הם מדהימים, לדעתי לפחות.
בנוסף בשל סיבה מסוימת, אראגון נלחם באימוני הסיף שלו באלף שעיצבן אותי מאוד עד אחרי אירוע שקרה ב"חגיגת שבועת-הדם", אירוע שמילותיי בטח יבטאו לא כראוי.
אני לא יודעת מה הפך את פרקים שבהן אראגון שהה באלסמרה למיוחדים, מדהימים, ואף מצחיקים מעט לדעתי.
אם היה אמור להיות פה ~ ספויילר ~ כלשהו, אז הוא הסתיים.

~ סוף ספויילר ~ ~ סוף ספויילר ~ כדי שיהיה מובן


ובעוד אראגון באלסמרה, רוראן מילא את חלקו בספר בהרפתקה משלו.
זה בטוח ספויילר אז:
~ ספויילר ~ ~ ספויילר ~אזהרה ~ ספויילר ~ ~ ספויילר ~ ~ ספויילר ~ ~ ספויילר ~אזהרה ~ ספויילר ~ ~ ספויילר ~

הרא'זאק הגיעו חזרה לקרווהול, ובעקבות אירועים רבים שקרו רוראן ובני הכפר נמלטו והחלו לעבור את דרכו אל עבר מיקומם של הווארדן בסורדה. רוראן ובני הכפר עברו סכנות ואף אולי אסונות רבים בוכפי שכבר כתבתי לא אהבתי את נקודת מבטו של רוראן עד פרק מסויים שגרם לי לשנות את הפרספקטיבה שלי על אותה נקודת מבט, אך עם זאת לא לאהוב את נקודת המבט כפי שאני אוהבת את נקודת המבט של אראגון.

~ סוף ספויילר ~ ~ סוף ספויילר ~ ~ סוף ספויילר ~ ~ סוף ספויילר ~

אז עברנו על נקודות המבט העיקריות, על אראגון וסאפירה, על רוראן, על הכריכה, על זמן הקריאה הרב שלקח לי לקרוא את הספר בעקבות הסיבות שפירטתי. אז מה נשאר לנו?!?
אה. כן. חסרה דעתי על הספר בכלליותו.

הספר המדהים, מרתק, מפתיע ואף מעט כובש. סופו מדהים, מפתיע ו... שונה. ואף על פי שהיו לי הפסקות במהלך הספר שלא היו מרצוני זכרתי כל מה שקראתי מפני שלא היה ניתן לשכוח. לדעתי הספר משקף משהו חדש ואף אולי הוא מגיע לרמתו של הקודם לו, אבל לדעתי לא עוקף אותו ואם כן לא בהרבה כלל.
אני ממש ממליצה לקרוא את הספר "הבן הבכור" ואם היה לי זמן אני אסיים את כל הספרים שיש ברשימה שלי והם נגישים לי, הייתי קוראת את הספר שוב.

אני אסיים בשני משפטים מהביקורת של על "אראגון", הספר הקודם ל"הבן הבכור";
כל אלה שהיה להם את הסבלנות וכוח לקרוא את הנאום הזה, תודה :)
נ. ב. מקווה שאהבתם את הביקורת ;)

לפני 12 שנים•
★★★★★
•S-E-5914
הבן הבכור

הבן הבכור

כריסטופר פאוליני

גם אם אני אחפש בכל העולם אני לא אמצא סידרה שאני אוהבת כמו זאת
הסופר הזה...
זה פשוט כישרון מולד!!
העלילה מדהימה ולא צפויה
אם אתה כבר בטוח שאתה יודע מה יהיה בעמוד הבא/בפרק הבא יסתבר שטעית בגדול!
כריסטופר לא מפסיק להפתיע והבן הבכור נפלא ומרתק בדיוק כמו הראשון!

לפני 15 שנים•
★★★★★
•אֵרִיַה
דירוג
5.0
לפני 15 שנים

“ספר מעולה! אני קראתי אותו והוא היה ממש ממש מעולה!”

41/42
ביקורות על הבן הבכור
הבאה
שירוש
לפני 17 שנים

“הספרר ניראה מזה מפחחיד אבל אני יקרא אותו”