הכתיבה של מיה לוי ירון בספרה "אפילו פרפר מטיל צל" היא מלאכת מחשבת של עושר לשוני יוצא דופן ודיוק פיוטי.
בלשון עשירה ובחוש הומור דק, שנון ומעודן, היא מתבוננת בגיבורה מילי ובסביבתה בעיניים ביקורתיות אך עטופות בחמלה.
כוחה הגדול של היצירה טמון ביכולת המופלאה להעניק לקורא חוויה אישית עמוקה דרך גופה ונפשה של אחרת.
מיה מלהטת בכישרון מבריק בניגודיות שבין מבט-על מרוחק וקריר לבין חום אנושי, להט נעורים והצפת רגשות עזה אל מול בגרות וראיה מפוקחת על החיים. שם הספר "אפילו פרפר ..." טומנים בחובם משמעות עמוקה: לכאורה רפרוף קל מהגובה, אך למעשה עומק דמויות המכיל צללים ומזמין לקריאה מרתקת בין השורות.
מידת ההזדהות העמוקה עם רגשותיה של מילי, עם הדילמות וההפתעות המטלטלות, אינה מותירה ספק: הקורא מוצא את עצמו משתקף בדמותה באופן מלא.
מיה מובילה אותנו בבטחה דרך הביקורתיות אל עבר הסליחה וההשלמה, ומזכירה לנו כי זהו בדיוק האופי האנושי על כל מורכבותו. מתוך כך צומחת חווית קריאה סוחפת של ספר הנקרא בנשימה אחת – בדיוק כמו התבוננות של בוקר מול המראה: רואים בה את הפגמים והצללים, אך לבסוף משלימים איתם באהבה ויוצאים ליום חדש, אופטימי ומואר.
מיה לוי ירון מעניקה לנו יצירה חמה, אנושית ומעוררת מחשבה, המזמינה את הקורא למסע מרתק שאי אפשר להניח מהיד.
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••