הרבה זמן לא נתקלתי בספר שמציג את חיבוטי הנפש בצורה ככ קולחת וחכמה.
שטפן צוויג מצליח לטוות עלילה סוחפת, עם דמויות מורכבות ומנוגדות, והכל באווירת גדוד צבאי בצבא אוסטריה תקופת טרום מלחמת העולם הראשונה.
נהניתי מאוד!

כשתקופה היסטורית מתוארת בצורה כ"כ משובחת על ידי אחד מגדולי הסופרים שהיו - התוצאה נהדרת.
קראתי שנית בגיל 30 ונהניתי מאוד.
קלסיקה!!!

הספר כתוב בדיוק כמו האיש- ישר, קצת נוקשה, ללא תיאורים מיותרים וללא קישוטי לשון.
רפול מציג שורה של אמיתות ברורות וחדות, ובעולם שכולו סימני שאלה, חשוב לזכור את האדנים שפעם היו כ"כ ברורים לנו..
רפול- לוחם, מפקד גדול ואיש אמת- נוח על משכבך בשלום.

מאיר שלו, מאירק'ה כמו שאני אוהב לכנות אותו ביני לבין עצמי, הוא בעיני הסופר העברי הטוב ביותר בעת המודרנית.
העברית, אהבת העברית, אהבת התנ"ך, משחקי הלשון, תיאורי הטבע, יכולת ההמחשה של חיבוטי הנפש העדינים, ההומור הדק ועוד- כל אלה הופכים אותו למה שהוא.
יחד עם זאת, את ספרו עשו זו הפעם השנייה שאני מנסה לקרוא ללא הצלחה, ממש נלחם בעצמי להמשיך.
אגב, בפעמיים שניסיתי לקרוא אני במהלך שירות מילואים ממושך, כך שאי אפשר לתרץ ולהגיד שחוסר פנאי, פיזי או נפשי, זו הבעיה ( מי שעשה יודע שאין כמו עמדת שמירה טובה כדי לשקוע בספר טוב).
מה יש בספר הזה שאני לא מצליח לצלוח, כשאת ספריו הקודמים של מאירק'ה בלעתי ? אולי הבעיה היא בי??

לא מצליח להבין על מה הבאז,
ניכר ( מאוד) שהכותב לא מכיר את העולם עליו הןא כותב בכלל.
לא שזה אסור, אולי אפילו זה טוב לא להכיר. חלק מהעניין בספרות, אני מאמין, זה לכתוב על עולם זר ומרתק.
אלא מה, כשחוסר ההיכרות הזו כ"כ ניכרת- בכתיבה הסטראוטיפית, בסלנג המתאמץ, בדמויות ואפילו בשמות - זה כבר מראה על חוסר בגרות ספרותית, בעיני לפחות.
הספר הוא לא ספר רע בכלל, ספר חביב סך הכל עם כתיבה קולחת ועלילה לא רעה- רק שזה כל מה שהוא.

קשה לצחוק מספרים. לבסוף כשאתה פוגש אחד שמגלגל אותך ככה זה נהדר! חובה קריאה