כחובבת טבע הספר מאוד משך אותי. הן בשל כותרתו העוסקת בעוף קטן ודורס, והן בשל היותו כספר מופת כהגדרתו בתקציר.
עלי להבהיר כי אתאר מכאן ואילך את רשמיי ותחושותיי הסובייקטיביים לחוויית קריאה זו.
תחילה הספק עוסק בנתונים מדעיים מרתקים על הבז כגון גובה , משקל פרופורציות בין איברים שונים ועוד.
לאחר מכן הספר עוסק בתצפיות של בייקר אחר הבז באנגליה. לא נתקלתי בתיאורים יפהפיים אחר הטבע והבז. בהתחלה היה לי קשה תיאור אכילת הטרף (והתיאורים אינם מפורטים מאוד), הרגשתי חרדה וחשבתי לעצמי מה עשיתי לעצמי, מה בחרתי. תיאורים של דם. אבל פתאום התחלתי לעבור שנוי, וגם התצפית על הבז החלה לעבור שנוי. התחלתי להתחבר אל הטבע ותיאורי הדם פחתו, אך אם הופיעו פחות הפריעו לי כבתחילה.

התחלתי להתחבר לתיאוריו של בייקר, לראות את הטבע הסובב את הבז בעיניו של הבז, או בעיניים של הטבע כלומר. יוני הענק , או הברכיות או הקאקאים , או השכווים כיצד הם מתנהגים כשהפחד מתחיל לתקוף אותם כשהאדם או הבז מגיע.
תיאורי הטבע מהממים, מרגישים את העוצמה יותר מנשיונל גאוגרפיק.
הספר אינו מכיל עלילה, אלא מדי יום ביומו נעשה תצפית אחר הבז, לעתים הוא מתגלה ולעתים הוא פוגש בבעלי חיים אחרים.
ספר יפהפה בתאוריו ובתחושות אשר מעניק לאוהבי הטבע.

הספר שינה את תפישתי לציפורים , לבז ולטבע.

מומלץ.