אני ממש לא מתחבר לסיפורת, אבל זה מסוג הספרים שהעיניים שלך נדבקות אליהם, כאילו סקוט נועד לכתוב את הספר הזה...
מותחן פסיכולוגי אכזרי במיוחד, בו הקורא נשאר באפלה לאורך רובו ונדרש להבין את הנסתר מן הגלוי עוד לפני שהדמויות נחשפות לתמונה המלאה.
לא לכל הגילאים נוכח תיאורים לא סימפטיים, אבל לחובבי הז'אנר אמליץ עליו בחום.

״ההריסות״-סקוט סמית.

הוצאת כתר, עברית
403 דפים

פנטזיה-אימה.

4 חברים, איימי וסטייסי, חברות טובות וצמודות, ג׳ף החבר של איימי ואריק, החבר של סטייסי טסו למקסיקו לדיל זול ונחמד.
שם הכירו את מתיאס הגרמני שסיפר שהגיע עם אחיו היינריך שנעלם.
הם גם מכירים 3 יוונים שובבים
שאחד מהם, פאבלו, מצטרף יחד איתם לחפש את היינריך שנעלם יחד עם בחורה לקובה לאתר ארכיאולוגי.
פאבלו משאיר מכתב לשני חבריו לאן הם נוסעים.

סטייסי ואיימי מתגלות כבחורות מטומטמות וקשות הבנה שהורסות לי את המתח.

כל החבורה לוקחת מונית למקום שהיינריך ככל הנראה הגיע. מקום ארכיאולוגי. נהג המונית מדווח להם שזה מקום מאד לא טוב ורוצה שיחזרו איתו. הם מסרבים.
הם מגיעים לכפר פרימיטיבי ללא חשמל עם אנשים אדישים שאינם מדברים איתם וממשיכים בדרכם לחפש את היינריך והארכיאולוגים.
הם מגיעים להר עם קרחת יער שמלאה בפריחה יפהפיה.
אולם אז מגיע אחד מאנשי הכפר ומנסה לשכנע אותם לא לעלות להר, בשפה שהם לא מבינים והם נאלצים לעלות בגלל טעות של אחת מהם. באותו רגע הוא מראה להם שהם כבר לא יכולים לחזור ומזעיק אנשי כפר נוספים שמגיעים חמושים בחיצים וקשתות.
החבורה לא יודעת שהם עולים לאימה וסיוט חייהם.
אין מגיע ואין עוזב.

איפה הארכיאולוגים?
מי מנסה לסכסך ביניהם?
מאיפה הצלילים?
למה אנשי הכפר שומרים שלא ירדו מההר?

הפעם הייתי מעדיפה לראות את הספר כסרט.
הרבה דמיון ואימה שישמעו בסרט יותר מפחידים מקריאה.
מתח טוב, אימה….קראתי אימה יותר טוב, יותר מדי התעסקות עם הדמויות שאכלו לי ושתו לי והשאר אימה.
מה חשבתי על הספר?
קראתי יותר טובים ממנו.
אבל, רציתי לקרוא עד הסוף לדעת מה יקרה.
והסוף כמו שאני אוהבת-לא טוב!!!! אף אחד לא רץ מחובק לעבר השקיעה.
השאיר טעם טוב (בשבילי בכל אופן).

המילה הראשונה העולה בדעתי היא מיסתורין.
עלילה על קבוצת צעירים הרפתקנים שבמהלך שיגרתי של נסיעה לטיול עם מטרות של גילויים ארכיאולוגיים נקלעת לאט לאט לסיפור שהפן הפנטסטי שבו הולך ותופס יותר ויותר מקום בעלילה.
אישית, התלהבתי מהספר המזכיר ולא במעט את סטיפן קינג
- מיסתורי, מותח, קולח ומרתק .
נהניתי מאד ורותקתי עד סופו.
מומלץ מאד לאוהבי סוג זה של סיפורים.

עבורי הוא היה ממש נוראי אך בג'אנר האימה הוא ספר מעולה.

מי שמחפש ספר אימה שעושה לגמרי את העבודה - זה הספר. מפחיד בטירוף, מגעיל, מזעזע, רשעי, דוחה באמת עד אימה!!!
עד כדי כך שבעקבותיו החלטתי לא עוד! אפסיק עם המשיכה האובססיבית שלי לספרים שמעוררים בי חרדה. בחיי זה כמו סטייה, המשיכה לכל הדברים המפחידים האלה.

בשבילי הוא היה כוכב אחד כי באמת היה לי קשה לקרוא אותו והוא הקש ששבר את גב הגמל.
לאורך כל הספר שאלתי את עצמי - להמשיך לקרוא או לא להמשיך לקרוא, פשוט נאבקתי במזוכיזם (לפי ויקיפידיה - מזוכיזם הוא פאראפיליה, הלך נפש שבו האדם נהנה לסבול כאב והשפלה על מנת להגיע לסיפוק...)

לסיכום - זה כמו לגרד פצע של יתוש עד זוב דם.

סקוט סמית הוא בן טיפוחיו של סטפן קינג - והנה לכם סיבה נהדרת מדוע להימנע מספריו... וזה - עם כל הכבוד למעריצי קינג פה, שממנו אני מתחמק המון זמן ("כמו קינג"), בעיקר כי אני מבוהל ללא תקנה מהנטייה שלו לדחוף לספריו שפע של אמירות, רמזים וסמלים, גלויים ובעיקר סמויים, הלקוחים ישירות מהדוגמה הנוצרית - ובמיוחד מזו החולנית של ימי הביניים והאינקוויזיציה הספרדית אחריהם : "כופר - דינו להישרף בגיהנום", "יד האלוהים תכה ברשעים ללא רחם" וכיוצא באלה. ואני עוד חשבתי, פעם מזמן, שהלותרנים הם דווקא אנשים מתונים באמונתם...

בכל אופן, סקוט סמית החביב גם הוא פטאליסט לא קטן, אתה מבין על הסיפתח שאף אחד לא יצא חי מהסיפור הזה שלו (תרתי משמע - לא הגיבורים ולא הקוראים) ועדיין הוא הצליח למרוח את הסאגה הזו בתחרות ישירה עם "אישה בורחת מבשורה" של גרוסמן. להבדיל, כמובן.

נכון : הספר כתוב היטב, אף כי מעט כבד בתיאורי המקום, הסביבה והרשמים האנושיים. תחושות המחנק והגועל, לעומת זאת, מועברות לעילא. ורק שאלה מטרידה אותי מאז סיימתי קריאתי : מה יש לאנשים לחפש בכל מיני אתרים ארכיאולוגיים בסוף העולם ?!... הנראטיב, הנראטיב...

מזיגה של אימה ומתח. אם יש את השילוב של שני האלמנטים האלה - זה מה שעושה ספר מתח טוב לחוויית קריאה יוצאת מן הכלל, ההרגשה שאתם כאילו נמצאים בספר עצמו, כאילו הכל קם לתחיה, ואתם בכלל בסרט.
סיפור על חבורת ארכיאולוגים צעירים שיצאו לחקור הריסות - חורבות, באיזה מקום שכוח אל, שאין איך להגיע אליו כמעט - למרות כל הסימנים והאזהרות שקיבלו המשיכו בדרכם אל יעדם... שם ציפה להם משהו שמעבר לדמיון הפרוע ביותר, מעבר לחלומות ואפילו למציאות עצמה... תכינו בלון חמצן לידכם, כי היו קטעים שממש לא יכולתי לנשום (גם בגלל המתח, האימה וההזדהות עם הדמויות למרות שבחיים שלי לא הייתי בסיטואציות כאלה!!!)


לא יכולתי להפרד מהספר עד סוף הקריאה. אחד מספרי המתח הטובים שקראתי בזמן האחרון, והייתי מכתירה אותו כאחד ספרי המתח הטובים בכלל !!!