יש ספרים שלא רק מספרים סיפור אלא הם מציבים לנו מראה מול הלב , וכזה היה לי ספרה של צפי טימור טביעות רגל שקראתי בגמיעות קטנות , באתנחתא ובהפסקות , כי לא היה קל לי לשוב ולקרוא ולחוות במקום בו הזכרונות והכאב מתערבבים זה בזה , שהזכירו לי את היום שאיבדתי את אמי ז"ל , והזמן שעובר אינו משכיח ומקהה את הכאב אלא פוער בתוך הלב חלל עצום של חוסר שאינו נגמר אלא גדל ומתעצם ....
בכתיבה עשירה ועמוקה ,עדינה ורגישה הפורטת על נימי הנפש, כזו שמאפשרת להיכנס עמוק אל תוך עולמה של הגיבורה הראשית היא כותבת את ממואר הנוסטלגי של חייה , בהתרפקות על זיכרונות בנוסטלגיה של תל אביב בשנות החמישים ואת מסע הפרידה שלה מאמה האהובה , תוך כדי צלילה אל מחוזות ילדותה, בקורות חייה של משפחה קטנה המכילה בתוכה אמא אבא אותה ואת התאומה שלה מה שמאוד נגע לליבי והחזיר אותי שוב לאותה נקודה בה איבדתי אני את אמי ז"ל .
הספר נע על ציר הזמן וכביד האומן בטשטוש גבולות של זיכרון צפי מעבירה את הדמות הראשית ובכלל את הדמויות לידי תהליך של התבוננות ,שמוביל אותם להבנה מחודשת של הבית שלהם בעבר מול הבית בו עומדים היום דרך ציון נקודות משמעותיות היא נוגעת בנושאים חשובים כמו :זהות , שייכות , קשרי משפחה ,טראומה ופיוס .
הספר היה לי מסע פנימי שנפתח בצעד אחד קטן והסתיים בהבנה גדולה על מי אני באמת , באמפטיה והמון הזדהות , שדיבר אלי בעוצמה , כי הוא נוגע בדיוק באותם מקומות שעד היום פועמים בי , דרך סיפור על מסע אישי , על טביעות שהעבר הותיר בנפש , שהפך עבורי לצעד נוסף בתוך הדרך הארוכה של ההתמודדות
טביעות רגל ספר שכולו געגוע , ביכולת שלו להיות גם אישי וגם רחב ,גם כואב וגם מנחם .
יצירה מרגשת שנגעה לליבי באמפטיה והזדהות עם השכול והאובדן העצום , בו מצאתי את עצמי פוסעת לצד הגיבורה , ומרגישה את כובד צעדיה, דרך כתיבתה של צפי שובת הלב והנשמה שחיברה אותי לזכרונות ילדותי אשר קולם הדהד דרכה .
ספר שיזכיר לכולנו את החיים בבית הורינו והפרידה ממנו ! מומלץ בחום !
