פעם הראשונה (וכנראה גם אחרונה) שאני קורא את הספר של סביון ליברכט , הסיפור דווקא מתחיל טוב , מסקרן ומושך. אבל לקראת סופו באה האכזבה.
הסיפור הופך למשעמם ומפותל. למרות שזהו ספרון כיס קטן , וסך 180 עמוד בערך. הוא נמרח ולא מתרומם .

ספר מתח פסיכולוגי, אני אישית לא מתחבר לספרי מתח/אקשן/פעולה, בסגנון פושעים, גנבים, שוטרים, בלשים וכדומה.
הספר של רפי טופז טיפה שונה, הוא שומר על מתח לאורך כל הסיפור. בציפייה דרוכה לסוף.
האווירה בסיפור קצת כבדה ולא נעימה (לי).
הייתי מוותר על כמה קטעים שנמרחים ללא קשר לעלילה. אבל לא מזיקים.
טופז שפך בסיפור הרבה דימיון פרוע ומתוחכם.
מומלץ לאוהבי הז'אנר.

בתאריך 26 לספטמבר (2025) הגעתי לעמוד 247 ו..... בדיוק שם מצוין התאריך 26 לספטמבר (אבל בשנות השישים) צירוף מקרים מהמם.
אם תקראו את הספר, תבינו מה משמעות האריך הזה.
הקריאה בספר מאוד זורמת וקולחת (קצת ארוך מידי).
הסיפור מאוד נחמד. האווירה טיפה עצובה. אבל בסך הכל ספר מהנה, קליל ומומלץ !

לאחר הפסקה ממושכת בקריאה (שוב מהסיבות הידועות לכולם לאור המצב במדינה), החלטתי לנסות את כוחי בקריאה מחודשת,
לספר הזה ציפיתי בכיליון עיניים, אפילו רכשתי אותו ישירות מהסופרת. וכגודל הציפיות - גודל של אכזבות.
הספר נשמע מבטיח ומעניין, אך לדאבוני הספר משעמם מאוד ואינו ממריא לשום מקום (וזאת למרות הביקורות הטובות כאן).
בקושי הצלחתי לגרור את עצמי עד עמוד 100 . שם הרגשתי שהתיאורים בספר חוזרים על עצמם ומאוד רדודים. לכן החלטתי לנטוש את הספר מפאת בזבוז זמן.
הספר הוא יותר יומן קורותיה של משפחה שעלתה לארץ והתיישבה במושבה תל עדשים. זה סיפור חלוציות והשתלשלותה של המשפחה בחיי המושבה.
לכאורה נשמע מאוד מעניין ומלמד. אבל, אין שום דבר שמתרומם בסיפור. זה אולי יכול לעניין רק את בני המשפחה בלבד-לא יותר מזה.
אני לא הייתי ממליץ לקרוא את הספר אפילו אם הנושא מעניין אתכם.
חבל

הייתה התלבטות אם לדרג את הספר ב3 כוכבים או 4 כוכבים. חבל שלא ניתן לדרג בחצאים. הייתי נותן לו 3.5 כוכבים
מדוע? כי הספר שנוי במחלוקת יש בו קצת מתח, קצת שעמום, קצת מוזר ו...הרבה חתולים!
חתולי הרחוב מסתובבים הרבה בין דפי הספר, אך לקראת הסוף הפאזל מתחבר והחתולים הם רק אמצעי- את זה תגלו בקריאה!
למרות זאת הספר קליל, שפה שנונה, זורם טוב, כן- וגם מהנה.
ספר טוב, אך לא יצירה ספרותית גדולה.

טוב לירושלמים. לא בריא לאוהבי חתולים מושבעים

סיפור מעניין המבוסס על פרשת ילדי תימן החטופים. פרשה עגומה שנשארה עלומה.
הסופר רקם סיפור אנושי בין מספר הדמויות שאט שאט מתחברות לנקודה משותפת הקשורה לנושא.
ספר טוב, אך מטובל בהרבה פרטים מיותרים שלא תמיד יש בהם קשר לרצף הסיפור.
היה אפשר לקצר.
למרות זאת, הספר לא משעמם בכלל, קריא , מעניין ומהנה.

סיפור בלשי קצת ארוך מידי, אבל מאוד מאוד מהנה.
אין טעם לפרט את תוכנו של הספר.
רק אציין שהסיפור מעניין, מושך ומותח.
מאוד ישראלי ונעים לקריאה.
בהחלט מומלץ בחום.

לאחר תקופה ארוכה של יובש בקריאת ספרים(מסיבות מובנות), החלטתי להתאמץ ולהתחיל לקרוא מחדש.
למזלי נפל לידי הספר "לפני שהידיים התחילו לרעוד" - ספר מצוין, קריא, קולח, מעניין, קליל ומהנה.
הידיים שלי לא רעדו כלל בכל פעם שאחזתי את הספר לקריאה בו.
סיפור מיוחד על יהדות תוניס והעלייה לארץ ישראל.
הסופרת הצליחה לתאר ברגישות את ניחוחות ההווי של יהדות תוניס.
הקריאה רהוטה וזורמת מההתחלה ועד הסוף המפתיע.

אסור להחמיץ !!!

ספר מרגש ואנושי המביא את סיפורו של צחי ברדוגו בצורה אישית ומלאה בפאתוס.
צחי חושף בגילוי לב וברגש רב את כל השתלשלות האימוץ שלו מגיל 4 חודשים, כשבגיל 47 החליט לפתוח את תיק האימוץ.
הסיפור הוא אמתי (למעט קטעי שיחות דמיוניים המוסיפים נדבך ספרותי למחשבותיו של הסופר), עובדה שהופכת את הקריאה למוחשית ונוגעת ללב.
הדמויות והאירועים בספר הינם אמתיים. גם אם יש תחושה שהסיפור בדוי, במהלך הקריאה צחי מחזיר אותנו למציאות האמתית.

ביקורת בונה: לטעמי הספר ארוך מידי וישנם קטעים שחוזרים על עצמם, היה אפשר לקצר. אבל זה לא גורע מההנאה בקריאה ומהסיפור
בסך הכל ספר חשוב ומעניין, אמיתי וכן.
לא ישאיר אתכם אדישים.
מומלץ!