יום אחד גיליתי שסבתא שלי לא מספיק היסטורית. זה היה כשאחת מבנותי למדה בתיכון, וכחלק מעבודת הגמר המסכמת בהיסטוריה הם התבקשו ללכת בזוגות ולראיין קשיש מהסביבה הקרובה על חוויותיו. סבתא שלי היתה אז בת 95, צלולה במידה רבה, בעיקר אם השאלות נגעו לעבר הרחוק ולא למה שאכלה באותו בוקר, והצעתי לראיין אותה. וכך גילינו שהיא לא עומדת בקריטריונים הנדרשים. בעודה נערה היא היגרה עם משפחתה מפולין לפלסטינה, וכך לא היתה שם בזמן השלטון הנאצי ולכן היא לא ניצולת שואה. היא אמנם נישאה לניצול שואה אבל במלחמת השחרור היתה כבר נשואה ואם לבת שנולדה ממש בימים של קום המדינה בעוד מי שלחם הוא בעלה, והיא כמובן לא עלתה מצפון אפריקה או מאתיופיה. וכך גיליתי שלגדל תינוקת לבד במדינה שזה עתה הוקמה ותחת משטר של צנע וצורך להתמודד עם דאגות פיזיות ומנטליות זה לא מספיק חשוב בשביל לימודי ההיטוריה.
וגם אני לא מספיק היסטורית. כשנכדתי תשאל אותי על הימים של המתקפה הישראלית על איראן, זו ששיחררה אותנו מפחד איום בן עשרות שנים, אני אוכל רק לספר לה איך היינו יחד בבית שלי בזמן שאבא שלה נסע לשירות מילואים לא חשוב במיוחד ואיך ישבנו במרפסת השמש קוראות בספרו של ד"ר סוס על דבר אחד ודבר שניים המעיפים עפיפונים בכל החדרים, ומסתכלות במקביל על הילדים שמעיפים עפיפון צבעוני בפארק מתחת לבית, עד שהוא נתקע בצמרת של עץ ונשאר שם כל השבוע. לא היסטורי במיוחד מה שעשינו, אבל זה המארג של הדברים הקטנים והיומיומיים שמהם עשויים גם המאורעות הגדולים. ולכן רחל המורה להיסטוריה טעתה בדרישות שלה ובקריטריונים המוזרים שהעמידה לעבודה.
את הספר הזה שמתי ברשימת "המפורסמים שלא קראתי", ומצאתי אותו בספריית הרחוב שעה קצרה לפני שהתרחשה הסצנה הפסטורלית שתיארתי בפיסקה למעלה. אזעקת אמצע הלילה הותירה אותי מופתעת ומבולבלת כי לא הספקתי למלא את מזווה המצור שלי. וכך נסעתי השכם בבוקר לעשות קניות גדולות בסופר, למלא מיכל של דלק, להוציא כסף מזומן, לקנות שישיות מים וצעצועים לילדים, וכמובן לחפש גם ספרים, כי מאז הופרך תרחיש העלטה שאליו התכוננתי מול הייזבאללה, קצת הורדתי הגנות ונתתי למזווה להיגמר לו, וזה בניגוד לכל אינסטינקט בישרדותי שהוא. את הספר הזה לקחתי בשביל אסקפיזם, כי מה אסקפיסטי יותר בפיתחה של מלחמה איזורית אם לא לקרוא על צרפת במלחמת העולם השניה?
===
"אני עומד איתן, אבל הכל מידרדר, מידרדר," קבל באוזני. "הנה עכשיו באש מפריעה להם, הם מתלוננים על החום. מטבח בלי תנור אמיתי הוא כמו אישה בלי ישבן . אנחנו, טבחי צרפת, האש היא אמנו. בל בימינו יש כבר מי שעוברים לתנור חשמל ועוד עם וסת אוטומטי. ממש כמו להתעלס ולהביט בשעון כדי לדעת מתי לגמור."
ראיתי שהטוטף הרקום על מקטורנו השתנה. במקום שהיה רשום בו קודם, בצבעי הדגל הלאומי, "מרסלן דופרה, קלו ז'ולי, צרפת" רשום היה עתה "מרסלן דופרה, צרפת" כאילו סבור היה ש"קלו ז'ולי" ו"צרפת" הם כפל לשון.
===
העלילה מתרחשת בנורמנדי. לודוביק פלרי, המספר, הוא יתום שגדל אצל הדוד שלו פקיד הדואר אמברוז פלרי. מעבר לעבודה המכובד לכשעצמה, לפקיד הדואר פלרי היה מין תחביב איזוטרי של בניית עפיפונים. כאלה המשמשים באמת לתעופה אבל לא בהכרח אצל ילדים, כי אלה עפיפונים ועליהם מצוירות דמויות של אישים דגולים. הדוד הופך להיות מרכז אטרקציה ועניין בכפר. העניין הזה לא מפסיק גם לאחר הכיבוש הגרמני, והעפיפונים של פלרי, מוגבלי גובה, ך עדיין נושאים עליהם את דמויותיהם של וולטיר ופוקו הופכים להיות מוקד עניין פיזי ואלגורי בסיפור. כאשר הדוד נכנע לדרישת הכובשים ומכין עפיפון עם דמותו של מרשל פטן, הוא דואג שהעפיפון יצטלם בידיו של חייל נאצי וגם המחווה הזאת הופכת להיות אלגורית. לודוביק, לודו, מספר על חייו, על ילדותו, על לילה הנערה הפולניה שבאה לגור בסמוך ושבה התאהב, ועל מבעים שונים של התנגדות למשטר הגרמני הכובש. אם זה הדוד בונה העפיפונים המטיב שבעה עפיפוני-מגן-דוד צהובים באוויר, או השף של מסעדת מישלן המקומית שממשיך להגיש את תבשיליו ובכך לשמר את המסורת המקומית, ואם זו זונה קשישה שפועלת למצוא דרכי מילוט ליהדים ולמתנגדי משטר אחרים. מעשיפ שהם בו זמנית קטנים ויומיומיים ולפעמים מתפרשים כמעשי בגידה ולמעשה הם מעשים של מרד.
רומן גארי שלחם בשירות צרפת החופשית במלחמת העולם השניה, מגייס את כל היכולת הסיפורית שלו כדי לתאר את הדברים שחווה בעצמו. ההיסטוריה שופטת את צרפת כאומה שנכנעה מהר וגם שיתפה פעולה עם הכובשים, והוא מנסה בכל כוחו לתאר את המקרים שבהם שיתוף הפעולה לא התקיים, או התקיים רק למראית עין. אין ספק שגם אנשים כאלה היו באותו מקום ובאותה תקופה, אבל התחושה העולה מהספר היא שכל הצרפתים היו כאלה, ואם זה היה כך לא היה ממשל פטן. הספר מרתק לקיאה, כתוב ומתורגם בשפה זורמת ומותחת ומלא פנינות אירוניות קטנות וגדולות שמתאימות להסתכלות של אדם ציני על מציאות כאוטית.
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
