לפעמים זה קורה. קינג מתפנה מכתיבה של ספרים עבי כרס וחמורי פנטזיה לסיפור קאמרי עם דמויות מעטות וצרות איומות. לפעמים זה עובד לו ("המשחקים של ג'ראלד" "דולורס קלייבורן" למשל), לעיתים הרבה פחות ("ג'וילנד" "סלולר") . "הילדה שאהבה את טום גורדון" הוא החביב עליי מיבינהם. קראתי אותו לפני יותר מעשור ועכשיו שוב רק בכדי לבדוק האם זו הייתה אהבה מפאת גילי הצעיר. בכישרון כתיבה נדיר מצליח קינג לחדור למוחה של ילדה בת 9 המתמודדת עם אירועים מעוררי חלחלה הגדולים הרבה מעבר למידותיה.
רק אל תהרוג לנו אותה אדוני הסופר, תראה איזו ילדה חמודה בראת.

קינג הפשוט והנפלא. אחרי "סתיו של תמימות" (או: "הגופה", או: "אני והחבר'ה") שהופיע בקובץ עונות מתחלפות, היה זה אך מתבקש שקינג יכתוב סיפור התבגרות גם על המין השני, והנה זה קורה. אלא שהפעם הסיפור ראוי להיקרא 'אני בלי החבר'ה', כי הפעם האתגר הוא שונה לחלוטין ומפחיד בהרבה: להישאר בחיים (על ידי, כמובן, מציאת מקום יישוב או בני אדם אחרים)! אז איך שורדת ילדה בת 9 שאובדת ביער, ובתיקה רק ווקמן, בקבוק של מים ומזון שמספיק בקושי ליום? בעזרת השם כמובן, גם אם במקרה הספיציפי הזה מדובר באלוהים של שחקן הבייסבול האהוב עליה - טום גורדון, ששניהם נושאים אליו את העיניים כדי להציל/להינצל.
יש מספריו של סטיבן קינג שהם מתוחכמים ומאד רציניים, אבל זה ספר שהפשטות שלו כל כך חביבה וכובשת שאי אפשר שלא לסיים את קריאתו עם חיוך מרוח על הפנים (והוא מצטרף אצלי לשאר הספרים הפשוטים והנפלאים שלו: עיני הדרקון, אש זרה, וכמובן סתיו של תמימות).

הספר הזה מאוד שיעמם אותי.. אולי זו רק אני, כי את הרעיון אני דווקא אוהבת.. זה מסוג הדברים שאני אישית לא מתחברת אליהם, אבל אחרי שקראתי עוד כמה ספרים של הסוםר הגאון סטיבן קינג, אני מוצאת את הספר הזה משעמם ומיותר:/ אולי בעוד כמה שנים אני אקרא את הספר ואתעניין בו יותר, אבל זו דעתי נכון לעכשיו:/

האמת שאני לא יודע איך להגדיר את הספר הזה.
זה שונה מאוד משאר הספרים של סטיבן קינג כי פה יש מעט מאוד אימה ואין מתח בכלל, זה יותר ספר הרפתקאות פשוט.
די התאכזבתי מהפשטות של הספר שהזכיר לי את סיפור הכיפה האדומה בזמן שהלכה ביער.
ספר קליל ונחמד בסך הכל, מי שמחפש ספר ראשון של סטיבן קינג שהוא רוצה לקרוא אז זה בטח לא הספר הזה.