אוטוביוגרפיה שואתית של אחד האמנים היהודים החיים המצליחים בעולם, בק כיום בן 91. בק היה בן 12 כשגטו וילנה שוחרר בידי הרוסים. מבחינת הסיפור השואתי והחוויות שאותן הוא מתאר בספר, הן דומות להרבה ספרים יותר טובים שקראתי בעבר. בק החל לצייר כבר בגטו, היה לו פנקס צמוד שעליו רשם, הפנקס אבד לו ועבר טלטלות רבות עד שנמצא שוב לקראת סוף הספר. המשורר אברהם סוצקבר זיהה את כשרונו של בק הנער הוא טיפח ועודד אותו ואף אירגן לו תערוכה בגטו.
אביו של בק נרצח בפונאר, וילנה והוא בן 37, ארבעת הסבים והסבתות אף הם נרצחו שם, מהמשפחה כולה נותרו אימו ושלושה דודים אחיה של אימו.
אימו של בק התחתנה שוב עם מרקושה שהפך אב חורג לבק. מרקושה איבד את אשתו ושני ילדיו לרוצחים הנאצים והוא היה מסוייט מכך עד סוף חייו.
בק ניסה פעמיים לחיות בישראל אך ללא הצלחה, מהיותו אדם לחוץ לא מצא מרגוע בישראל וגם מבחינה כלכלית ציוריו לא נמכרו טוב בארץ.
"בק" ביידיש פירושו "לחי" או צורת הציווי של הפועל "לאפות", אך מאוחר יותר בחייו פגש היסטוריון נלהב שעסק בשמות והוא אמר לו שהמקור לשמו הוא ראשי תיבות של "בני קדושים". מקור השם מפוגרום חמלניצקי הידוע לשימצה מ-1648. קוזאקים אוקראינים ביצעו פוגרומים מחרידים והשמידו כפרים יהודים שלמים. כמה מן הילדים שנותרו בחיים באורך פלא נקראו "בני קדושים"- ב"ק. השם הזה כלא אותו כל חייו בתחושת גורל שהשפיעה על יצירתו כל השנים.
לדבריו יצירתו היא עדות אישית לטראומת ההישרדות שלו.
רוב הספר מתאר את שעבר עליו בילדותו, לפני השואה ובשואה, הוא כמעט לא נוגע באוטוביוגרפיה שלו שלאחר השואה, כאן הפיספוס הגדול של הספר מבחינתי. ספרי שואה יש הרבה וטובים יותר, בעוד הייחוד של בק הוא ביצירתו והתפתחותו כאמן ועל כך כמעט ואיננו כותב. הספר מתאר ביתר פירוט את כל בני המשפחה ויחסיו עמו, לעתים עד כדי שעמום. הספר יותר מתאים להקרא זכרון דברים שנכתב לבני המשפחה מאשר לקהל הרחב.
בגב הספר כותב עמוס עוז "מבין עשרות ואולי מאות ספרים שקראתי, רומני על תקופת השואה ועל מה שקדם לה ועל מה שבא בעקבותיה, מיוחד בעיני שפרו זה של שמואל בק. אף על פי שהדפים מלאים תחושה של אובדן, איימה, השפלה, יתמות ומוות- אף על פי כן, ספר זה מלא אהבת חיים, ספר משעשע, שלעתים קרובות תוך כדי קריאה גרם לי לפרוץ בצחוק רם". עמוס עוז היה חבר טוב של שמואל בק וכתב לו מילים מחמיאות, לדעתי יותר מידי, אני הרגשתי רק צל קודר לאורך כל הקריאה, מחשבות וסיוטים שלעולם לא עוזבים את בק, בכל מהותו הוא עדיין חי בשואה, גם בציוריו וגם בספרו זה. ספר משעשע לדברי עמוס עוז.. לא הייתי אומר.














![תקוות גדולות [מהדורת 1991]](https://cdn.simania.co.il/bookimages/covers100/1006529.jpg)


