טוב ... התקדמתי ... (ואפילו מאד) ...
הספר המעפן הזה תרם לי רבות. אני פחות פרפקציוניסט. קראתי 177 עמודים בשעמום טוטאלי, וללא הנאה. מה שבדרך כלל הייתי עושה זה מסיים את הספר עד הסוף ואז כותב כאן כמה התאכזבתי ממנו. הפעם לא. הפעם הרשיתי לעצמי לוותר. פשוט לוותר. כאמור, קראתי 177 עמודים. הגעתי לסוף הפרק. קראתי קצת את התודות, ולאחר מכן בדילוגים את הפרקים האחרונים. ושמתי אותו במדף לתרומה לספרייה העירונית. כעת, ואני מבטיח ..., כל ספר שישעמם אותי בצורה כזו או שלא אבין מה רוצים ממני, אסיים אותו לפני סופו. אמנם אסיים פרק. אבל לא בהכרח את כל הספר (כמו פעם ...). וזה הישג עצום. מי יודע ? אולי אהיה פרפקציוניסט פחות בעוד דברים. מה שכן, מכאן אני ניגש לקרוא משהו של רם אורן והוא (בד"כ) לא מאכזב אותי ...
תודה רבה לספר זה (השקר הראשון מנצח) שפתח לי את השער להחלמה מהפרפקציוניזם.
תודה.
נדב
















