• חברים
  • ביקורות
  • דירוגים
  • פורומים
  • רשימות
  • נושאים
  • מחפשים בנרות
  • ספרים חדשים
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
סימניה - סופרים ספרים וחברים • © 2006-2026
אודות•חנויות ספרים•ספריות•עזרה•תנאי שימוש•פרטיות
תוכן פרסומי רלוונטי
סימניה
•
•
•
•
ביקור אחרון במוסקבה

ביקור אחרון במוסקבה

מאת מישקה בן-דוד

הביקורת של נתוש

תמונה של נתוש
דירוג
דירוג
דירוג
דירוג
דירוג
3.0
ביקור אחרון במוסקבה

ביקור אחרון במוסקבה

מאת מישקה בן-דוד

הביקורת של נתוש

דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
3.0
תמונה של נתוש
הוצאה לאור:כתר
שנת הוצאה:2010
קטגוריה:ספרות מקורית
הקודמת
י. קליש
דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
3.0
לפני 15 שנים

“לפני קריאת ספר, נוהגים רובנו לעבור בין הביקורות ולראות "האם כדאי לקרוא" ובסיומה של הקריאה, "האם הבנו”

8/24
ביקורות על ביקור אחרון במוסקבה
הבאה
דירוגדירוגדירוגדירוג

הביקורת

הביקורת נכתבה לפני שנתיים•1 דקות קריאה

פעיל מוסד ברוסיה, הולך לבקר בעיירת הולדת אימו ללא אישור, נלכד בידי ה ק.ג.ב ונחקר בידי גנרל עתיר מוניטין שהוזעק לחקירה מהפנסיה שלו. לאחר כ30 עמ' רציתי להפסיק לקרוא כי כבר הבנתי לאן הולך הסיפור, אבל החלטתי לתת עוד צ'אנס,ושמחתי שהמשכתי. בגדול, ספר לא רע אבל יש לי הרגשה שחובבי תרבות רוסית ייהנו ממנו ביותר. כמו בספר הראשון של מישקה בן דוד שקראתי- הכריש, יש נטייה לתיאורים בנוסח עיתונאי משהו שקצת שעממו אותי...

מי אהב את הביקורת

אהבת?
תמונה של Mira
Mira
תמונה של דן סתיו
דן סתיו
תמונה של rea
rea
תמונה של וויליאם מאני
וויליאם מאני
תמונה של סקאוט
סקאוט
תמונה של לי יניני
לי יניני
6קוראים|גיל ממוצע55|50%נשים

על המבקרת

תמונה של נתוש

נתוש

חברה מזה 2 שנים
48 ביקורות•325 לייקים
ז'אנרים מועדפים:
מתח ריגול והרפתקאות•ספרות מתורגמת•ספרות מקורית
תמונה של נתוש
נתוש
חברה באתר מזה 2 שנים
ביקורות48
לייקים שקיבלה325
דירוג ממוצע3.6 ⭐
ז'אנרים מועדפים
מתח ריגול והרפתקאות19ספרות מתורגמת15ספרות מקורית11

דיון על הביקורת

1 תגובה
סקאוט
סקאוט•לפני שנתיים
נשמע זפר מעניין. אנסה אותו.
1 תגובה בסך הכל

ביקורות נוספות של נתוש

מיליון רסיסים קטנים

מיליון רסיסים קטנים

ג'יימס פריי

ספר שנכנס לך ישר ללב כמו חץ אינדיאני מורעל, ומשאיר אותך לחשוב עליו גם כשאתה לא קורא!
אם הייתי במערכת החינוך, הייתי ממליצה להכניס אותו כספר קריאת חובה החל מגיל 14!

העלילה במשפט- ג'יימס פריי מכור כבד לכל סוגי הרעלים האפשריים מאלכוהול,
קראק ועד לדבק תעשייתי מוצא את עצמו
על סף מוות כשהגמילה היא האפשרות היחידה שלו להישאר בחיים.

מודה, בחיים לא התמכרתי למשהו... התחלתי לעשן כמו רבים וטובים בגיל העשרה
ולאחר 5 שנים כשהיה לי חבר שנגעל מסיגריות,
פשוט הפסקתי בבת אחת וזהו. עד כמה שאני אוהבת שוקולד ומתוקים,
לאחר 2 שורות שוקולד תמיד אפסיק.
ולמה הקטע האישי הזה?
כי היית יכול לחשוב שבתור מי שלא היתה מכורה לכלום, יהיה לי קשה להזדהות עם ג'יימס.
נהפוך הוא. אהבתי אותו ואת הכנות האישית שלו,
נגעלתי ביחד איתו כשתיאר את פרטי הקיא שלו, ואת כל מה שהסם עשה לגופו.
הבנתי את השנאה העצמית שלו, ובעיקר יסלח לי אלוהים
את הסלידה שלו מהתוכניות הגמילה למיניהן, הדת AA ו12 הצעדים.

לא קל לאהוב ולהזדהות עם ג'יימס במיוחד כשהוא מספר את מעשיו הרעים והם רבים!
אבל הפגיעות שלו,
הכנות שלו ובעיקר היצר להרס עצמי הם אלו שגורמים לך לרחם עליו ואף לאהוב אותו.

אתה מחבב גם את שאר הדמויות בספר, אלו שבחיים לא היית יורק לכיוונם אם היית פוגש בחיים-
אישה צעירה שנמסרה לזנות על ידי אמא הנרקומנית ואז הפכה למכורה בעצמה,
איש מאפייה קטלני שפורש חסותו על ג'יימס, שופט אלכוהוליסט ששכרותו ביישה את משפחתו, ועוד...
ספר שיישאר אצלכם עוד הרבה זמן לאחר שתסיימו, מומלץ ביותר!

לפני 11 חודשים•
★★★★★
•נתוש
סיפורה של ליסי

סיפורה של ליסי

סטיבן קינג

אם מישהו היה אומר לי פעם שאתן לספר של סטיבן קינג רק 2 כוכבים, ושייקח לי כמעט 3 שבועות לסיים אותו,
הייתי מסתכלת עליו כמשוגע. אבל, איך אומר הפתגם הידוע ,"Never say never"
הרי את 'מתחת לכיפה השקופה' שהוא מעל 1000 עמ' קראתי ב4 ימים! אז כל שכן ספר שהוא בינוני בעוביו.

העלילה במשפט- שנתיים לאחר מותו אלמנתו של סופר ידוע, מתמודדת עם אחות עם בעיות נפשיות,
מנסה לעשות סדר בכתביו ומוצאת עצמה נכנסת לעולמו הפנימי ועם ה"שדים" שלו.

יש כאלו שאומרים שזה הספר הכי אוטוביוגרפי שסטיבן קינג כתב. אולי. מאחר ואיני סופרת
אז אינני יודעת על אלו שדים מדובר... אבל נראה לי שלכל אדם באשר הוא, יש את ה"חבילה" משלו.
בכל אופן הכרחתי את עצמי לקרוא כל יום בין 10-20 עמ' עד שסיימתי, וכל מה שהרגשתי אנחת רווחה שסיימתי את הספר.
לא הבנתי מה הרעיון המרכזי. לא הבנתי מה הסופר רוצה להביע, בקיצור הרגשתי שסטיבן קינג אמר לעצמו,
וואלה אני צריך להנפיק ספר חדש כל שנה, אז נקשקש כמה ביצים ונוסיף כל מיני חומרים וייצא כבר משהו, המעריצים שלי יקראו בכל מקרה...

בשתי מילים- אל תקראו.

לפני שנה•
★★★★★
•נתוש
חידת מותי

חידת מותי

אמנון ז'קונט

בסך הכל, נהניתי. אבל היו רגעים שגיחכתי מול הדפים ואמרתי, נו באמת...
וגם, אמנם נתתי 3 כוכבים, אבל זה בגלל שאין חצאי כוכב, בתכלס זה 2.5 .
אז מה היה לנו פה?
פרופסור להיסטוריה, אלמן שמגדל בת בגיל ההתבגרות להלן הטינאייג'רית המעצבנת, מנהל רומן במחשכים עם מזכירת המחלקה.
יום אחד הוא מקבל פריט היסטורי רב משמעות, בתנאי שרק הוא יחקור אותו. מפה לשם מסתבר שהפריט הוא בעל משמעות נפיצה מבחינה גיאו פוליטית,
והפרופסור מגלה שכל העולם ואשתו מאחוריו...
מה אהבתי?
שלא כמו בספר האחרון שסקרתי, בתיה גור- "רצח מוסיקלי" שבו ניסו להאכיל את הקוראים לא בכפית כי אם במצקת ידע מוסיקלי,
כאן ההיסטוריה התנכ"ית ניתנה במשורה ובאופן שיקל על הקורא להבין ולהמשיך לקרוא. אהבתי במיוחד את מילון האירועים ההיסטורי בסוף הספר.
אז מה לא אהבתי?
הפרופסור להיסטוריה- מתואר כטיפוס דיי סולידי, אפילו משעמם הייתי אומרת-
מגלה שהבת שלו מכורה להימורים, ובגללה יש לו חוב עצום לבנק, והוא פשוט מדלג על זה כאילו כלום? סורי לא הגיוני בכלל.
כמו כן, אני יודעת שיש תסמונת פסיכולוגית של "התאהבות במורה\ מדריך\ מרצה" אבל ה"רומן" שמלבלב בין הפרופסור
לאחת מהדוקטורנטיות שלו פשוט לא אמין בעיניי...זה נראה כאילו הכניסו את זה כדי להכניס קצת אירוטיקה בגרוש לספר.
גם העולם הפנימי של הדמויות לוקה בחסר, אין לבטים, אין התחבטויות- תיאורים דיי פלקטיים ומלאים בסטיגמות-
הערבי ישראלי שעושה דוקטורט טוען שבמילא לא יתנו לו עבודה באוניברסיטה, לבחורה המזרחית יש אבא מהמר ואמא מוכה, הצעיר העשיר שוכר מישהי שתכתוב את הדוקטורט במקומו...
שורה תחתונה- נקלע לידיכם- ויש לכם טיסה בקרוב, הלא השמיים נפתחו;-), קחו אותו לטיסה. אחרת, אפשר לוותר.

לפני שנה•
★★★★★
•נתוש
המרחק הנכון

המרחק הנכון

בתיה גור

כל כך חיכיתי לקרוא את הספר הזה של בתיה גור. אני פשוט מעריצה של סדרת ספרי "מיכאל אוחיון" וקראתי את כולם למעט זה.
העלילה במשפט- מיכאל אוחיון מוצא תינוקת נטושה, ובד בבד נקרא לפתור 2 רציחות בקרב אותו מעגל משפחתי ומקצועי.
אז איך אומר המשפט הידוע- אין ציפיות- אין אכזבות...בגלל שהכרתי ואהבתי את הספרים הקודמים, ציפיתי לספר לא פחות טוב, ולצערי לא כך היה- התאכזבתי.
מיכאל אוחיון הדמות הראשית עדיין מאוד מושכת הזדהות, על אף שהוא עושה דברים לא צפויים, לא רק מקצין משטרה מכובד, אלא מכל אדם בר דעת ...
גם שאר הדמויות המשניות הקבועות-בלילתי,בכר, צילה , שורר , ממלאות את תפקידן ומביאות קול חביב.
אז מה לא אהבתי?
העמסת יתר של פרטים מתחום המוסיקה. מודה ומתוודה -דילגתי על חלקים שלמים. בסוף הספר הבנתי שהסופרת הכניסה הרצאה של בן זוגה בחיים
, לתוך הספר כהרצאה של אחת הדמויות. אני לא אוהבת כשמנסים להשכיל אותי באילוץ! יש ספרים שמזכירים נושא מסויים, ואז אני כל כך מסוקרנת
( כמו למשל על הטמפלרים, או מגפות במאה ה16) ומעצמי אני הולכת ללמוד עוד על הנושא.
פה נראה שבכוח דוחפים לנו פרטים מוסיקליים, ואותי זה שיעמם, ובעיקר התאכזבתי.
גם ירושלים האהובה שלי, שכל כך מככבת בספריה של גור, הפעם היתה רק ברקע, והעלילה יכלה להתרחש בכל עיר.
3 כוכבים, וגם זה רק בזכות הספרים הקודמים.

לפני שנה•
★★★★★
•נתוש
החידה השישית

החידה השישית

יאיר לפיד

אתחיל מהשורה התחתונה- ספר לא רע. אבל......
תקציר במשפט- אם יחידנית פונה לחוקר פרטי שיאתר את בתה שנעלמה לפני שנתיים.
הדמות הראשית ג'וש שירמן- הכרנו אותו בספר "הראש הכפול" (גם הוא ספר לא רע)
בן 46, איש משטרה לשעבר, שחובב לאכול בכל מצב ולהתלונן על מצב הגזרה שלו אח"כ.
בסה"כ הוא דמות דיי אהיבה, ואפשר להזדהות עם המגרעות שלו שהן דיי גנריות. הוא גם חובב מטאפורות בלתי נלאה...
אוי כבוד ראש הממשלה לשעבר , מה יהיה עם המטאפורות?
"הריבית אכלה אותי כמו חיידק טורף" עמ 8
"כמו לחיים של נגן טרומבון" עמ 18
"אגן רחב כמו של אלמנה יוונית" עמ'19
אלו הן רק 3 דוגמאות מתחילת הספר, לא צריך לחפש הרבה, הן מופיעות בכל פסקה.
שאר הדמויות מאופיינות גם הן בתכונות שיש לכולנו, כך שהן דיי מציאותיות.
הספר קריא, זורם במהירות ומומלץ כספר טיסה :)

לפני שנה•
★★★★★
•נתוש
מקומות אפלים (2011)

מקומות אפלים (2011)

גיליאן פלין

לפעמים כל מה שבא לך, זה מותחן טוב, שישאיר אותך בתהייה עד לסוף הספר, מי הרוצח? מה היה המניע?
וזה בהחלט ספר כזה. 4 ימים של אסקפיזם מבורך.(שלא כמו בספר הקודם שלה "חפצים חדים")
העלילה במשפט- 25 שנים לאחר שאמה ואחיותיה נרצחו בטבח שבו הואשם אחיה הבכור, ליבי מתחילה לפקפק באשמתו.
הגיבורה הראשית ליבי- כבת 32 , היא לא מסוג הגיבורים האהיבים, שאתה מיד מפתח אמפתיה כלפיהם ורוצה בטובתם. היא עצלנית באשמתה או שלא. חיה על חסדי קרן שנתרמה לזכותה. יש לה "תחביב" של סחיבת "מזכרות" מכל מקום שהיא מבקרת בו. והלוגיקה שלה לוקה בחסר.
אחיה בן, שמרצה כבר 25 שנים בכלא, באשמת רצח אמו ואחיותיו- מביא את הקול האותנטי יותר בסיפור. הוא גיבור עלוב. אין לו כלום, וכשהוא מוצא משהו משלו, גם זה נלקח ממנו.
האם פאטי- כאמא בעצמי, מצאתי הזדהות מסויימת איתה, אבל יותר "נזפתי" בה . קשה לי עם חוסר אחריות כלפי ילדים שהבאת לעולם.

שאר הדמויות נכתבו בכישרון, ואופיינו בתכונות אמיתיות שאפשר למצוא אצל כל אחד.

עד כמעט סוף הספר, לא ידעתי מי הרוצח, ומה המניע. ממליצה ביותר!

לפני שנה•
★★★★★
•נתוש
החברה הגאונה

החברה הגאונה

אלנה פרנטה

*עריכה לאחר שסיימתי את כל הסדרה*יש קצת ספויילרים

קניתי את כל סדרת הספרים ושמתי בצד, שיהיה... ואז בטעות(נשבעת!) ראיתי את הפרק הראשון מהסדרה והתאהבתי...
רצתי מהר אל הספרים והתחלתי לקרוא.
תקציר- סיפור חברותן של שתי חברות ילדות משכונה עניה בנאפולי, לאורך השנים.
מה אהבתי? האותנטיות, הניחוח האמיתי של השכונתיות שרק מי שגדל בשכונה כזו מכיר ויודע.הרכילויות,
השכנות שיודעות מה מתבשל אחת אצל השניה, מי נכנסה להריון ומי לא...העזרה ההדדית, וגם האלימות בין שכנים.

אז מה הפריע לי שנתתי רק 4 כוכבים? יותר מדי מידע, יותר מדי שמות. נכון שיש מקרא שמות בתחילת הספר, אבל זה פוגע בקריאה הקולחת.
רגע- מי זה פסקואלה, לעזאזל? או מי זה אנטוניו... אי אפשר כל 2-3 עמודים לדפדף למקרא ולהבין מי נגד מי...
בנוסף כל הטקסט הפוליטי\ פמינסטי שמופיע בספר השני והשלישי לרוב, רק גורע מהנאת הקריאה.

אלנה גרקו הדמות הראשית והמספרת- אתה אוהב אותה, אי אפשר שלא. היא מורכבת. נחשפת על כל הפגמים שבה, ממעיטה בערך עצמה, ומנסה כל חייה להות "החברה הגאונה". יחסי האהבה\ שנאה\ קנאה שלה עם לילה(רפאלה צ'רולו) הם סיפור המסגרת של הספר.
כמו כולנו היא עושה טעויות, לפעמים פטאליות כמו לעזוב את בעלה לטובת אהוב נעוריה רודף שמלות ובוגד סדרתי.היו פעמים שהתעצבנתי על הבחירות שלה, ולפעמים אמרתי "כל הכבוד".
רפאלה צ'רולו\לילה\לינה- האם היא החברה הגאונה? זו שבגיל 6 לימדה את עצמה לבד לקרוא ולכתוב? שבגיל 12 עיצבה לבד נעליים , שלמדה יוונית ולטינית בכוחות עצמה? שהפכה למהנדסת מחשבים כשמחשב היה עוד בגודל של חצי חדר...לילה היא הנר שלאורו אלנה מנסה לעצב את חייה, אבל גם היא עושה טעויות והרבה.ממש לא טעויות של מי שנחשבת גאונה.אבל זה כל היופי שבדמות שלה.

נינו - מי שהיה המאהב של שתיהן, לא ממש דמות עגולה. הוא נרקיססט מובהק, אוהב רק את עצמו וישכב את כל דרכו אל הצמרת.

שורה תחתונה- נהניתי , וממליצה מאוד!

לפני שנה•
★★★★★
•נתוש
המשוואה של דנטה

המשוואה של דנטה

ג'יין ג'נסן

*ספויילרים  בביקורת*
לפני הכל- אהבתי מאוד, אבל....הספר מחולק ל3 חלקים, וכדי לתת ביקורת ראויה אני חייבת לעשות קצת ספויילרים, מצטערת. 
העלילה בקיצור נמרץ- דר' לפיזיקה והמתרגל שלה עולים על המצאה חשובה ובעוד הם עושים  את הניסויים שלהם, קצין במשרד ההגנה האמריקני עוקב מקרוב אחרי הניסויים שלה ורודף אחריהם.  בו בזמן, רב מישיבה בירושלים שאוהב לעסוק בזמנו הפנוי ב"צופן הקבלה" שבתנ"ך , מגלה שמקובל  יהודי מפולין שהיה באושוויץ, כתב ספר ובו נכתב על נשק השמדה המוני, הוא מערב איש מוסד בכיר שמצטרף אף הוא לחגיגה. עיתונאי אמריקני ממשפחה עשירה שהיה עד להיעלמות אחותו בילדותו, אף הוא מתעניין מאוד בכתביו של המקובל מאושוויץ, שנאמר עליו שנעלם באופן  מסתורי ופלאי. כמובן שאיכשהו חמשת האנשים נפגשים , ועוברים יחד עולמות, תרתי משמע. 
 --
 החלק הראשון מתנהל די בעצלתיים, ואולי זו הסיבה שלקח לי לסיים את הספר מעל שבועיים.וזו גם הסיבה נתתי רק 4 כוכבים,החלק הזה רווי בתיאורים פיזקליים\ מתמטייים שאותי (כמי שקיבלה בקושי 60 בפיזיקה בתיכון)שיעממו מאוד ובשלב מסוים שקלתי לעזוב את הספר (מזל שלא!)בחלק זה  הדמויות עסוקות בענייניהן למעט הקצין ממשרד ההגנה שמתחיל לעקוב אחרי המדענית.כל דמות מתקדמת ל א ט לעבר הגילוי הבלתי נמנע. ורק לקראת סוף חלק זה, הן נפגשות, כמה סמלי באושוויץ, במקום בו נעלם המקובל בזמן השואה.


החלק השני- המופלא והבדיוני עוקב אחר מסעותיהם של החמישה בעולמות שאליהם התגלגלו, כמה יצירתיות וכמה דמיון יש לסופרת הזו ממש תענוג לקרוא על עולמות אפשריים. נהניתי מאוד מחלק זה שהיה זורם ומשך אותי לקרוא אותו ערב ערב .

החלק השלישי- החמישה חוזרים לעולמנו ומתמקדים בהצלת העולם מהנשק שאותו מצא המקובל. 
הדמויות כתובות באופן אמין , יש להן רגשות ותכונות אמיתיות. הן אינן מושלמות, ואפשר להזדהות עם כולן.הלהיבו אותי גם תיאורי העולמות האחרים שסופרו בכישרון ובתיאור כה מוחשי.
אשמח מאוד לקרוא עוד  מספריה של הסופרת הזו.ממליצה מאוד לכל מי שאוהב מדע בדיוני , מסעות בזמן, וגם קבלה.

לפני שנה•
★★★★★
•נתוש
הנערה המושלמת

הנערה המושלמת

ג'ילי מקמילן

רב מכר של הניו יורק טיימס צועקת הכותרת בגב הכריכה, ואני פתיה שכמותי מתפתה...
 העלילה בקיצור-זואי בת ה14 נראית כמו פיה, או לפחות זה מה שאומרים לה,השיער שלה בלונדיני כמעט לבן, עיניה כחולות כים, והיא קטנה ושברירית למראה.
 יש לה כישרון אדיר לנגינה בפסנתר. אמא שלה מריה היפה שזואי ירשה ממנה את מראיה, 
 מגוננת על זואי ועל הסוד שבחייהן, בכל מחיר כמעט, ולמען הזדמנות שניה  והיא משלמת מחיר גבוה.
עד אמצע הספר, פיהקתי ודיי הכרחתי את עצמי לקרוא. 
לא מבינה את הסופרים האלו בחיי, באיזו סדנת כתיבה מלמדים את זה שהענין , או המתח צריך לקרות באמצע הספר... 
הייתי קרובה להניח את הספר מידיי, אבל עקשנות גרמה לי להמשיך ולקרוא.הספר כתוב בכמה קולות, סגנון שבראשונה נתקלתי בו ב" המאהב" של א.ב. יהושע והוא דווקא סגנון משאני אוהבת.
אם כי בספר הזה חייבת להבין למה נתנו קול לדמויות יחסית שוליות, ולא לאמא של זואי , או אפילו לאיש הרע שבסיפור( לא מגלה, אין ספויילרים!)כמו שיש למשל אצל בלאדאצ'י או ורדון...
זואי הדמות הראשית דווקא כן מקבלת קול,   היא אמנם בת עשרה, אבל ,  יש בה קצת חמלה והתייחסות לאחר, שזה לא כ"כ אופייני לגיל זה(טוב טוב, אצל רובם)
מריה- אמא של זואי היא האמא שכולנו מכירים מסיפורים על דוגמניות ואו זמרות שהאמהות שלהן דחפו אותן להצטיין ולהתפרסם כפיצוי על כך שזה לא קרה להן, אבל היא אמא מסורה ומגוננת על זואי בכל מחיר.
ניסו לתת לשאר הדמויות קצת תכונות ו"שומן",אבל פרט לטסה אחותה היחידה של מריה, ודודתה של זואי, זה לא ממש הצליח.
סך הכל , לא מבינה מי קנה את הספר בהמוניו כך שהיה לרב מכר, אני לא ממש ממליצה לקרוא ... אולי רק אם נתקעתם ממש בלי כלום לקרוא.

לפני שנה•
★★★★★
•נתוש

ביקורות נוספות על "ביקור אחרון במוסקבה "

ביקור אחרון במוסקבה

ביקור אחרון במוסקבה

מישקה בן-דוד

ובכן,
יופי מישקה!
שוב רוסיה, עוד רומן-פרשייה-מותחן ריגול-פסיכולוגי-משפחתי.
מתח לייט הייתי אומר - לא מפיל מן הכסא או מרתק אליו ללא יכולת לזוז, כן מרתק.
הכול מכל עטוף היטב באריזה נאה וטובה!
השני שלך שאני בעוונותיי קורא רק עתה.
אין מקום לחפירות עומק או רוחב, ר"ע דבריי לספרו הקודם ואסתפק בהם.
יישרכוייח.
ספר טוב ומהנה, אשר לבטח יוביל אל ספריו הנוספים.
ושנהיה ראויים לכוכבי פרשיות הרוחשות סביבנו בימים אלה ולמצבען.
איימן

לפני 3 שנים•מוש
ביקור אחרון במוסקבה

ביקור אחרון במוסקבה

מישקה בן-דוד

3.5 כוכבים בממוצע הספר הזה קיבל מ 13 המדרגים שהיו לו עד עכשיו.
כלומר, ספר בינוני בהחלט מבחינת קוראי סימניה.
אני ידועה בתור קמצנית לא קטנה עם הכוכבים שלי, עד שספר רואה ממני 5 כוכבים יוצאת לשנינו הנשמה.
אני זו שבד"כ פה מורידה את הציון הממוצע לספר באתר ובגלל זה עוד יותר הפתיעה אותי העובדה שהנה הפעם קורה ההפך.
לא ניגשתי עם ציפיות גבוהות לספר אבל הואיל ואני תמיד (אבל תמיד) מסיימת ספרים יוצא שאני נותנת לכל ספר את כל הבמה להציג את עצמו בפניי ולא שופטת מהר מידי.
בספר הנ"ל (כמו בהרבה ספרים אחרים) ההחלטה שלי תמיד לסיים ספרים שוב הוכיחה את עצמה.

מדובר בסיפורו של סוכן מוסד שנקלע לחקירות ה ק.ג.ב בברית המועצות בשנת 90.
90% מהספר מתרחש בעצם בחדר החקירות ולכן כאן חשובה מאוד יכולתו של הסופר להחזיק את הקוראים שלו קשובים אליו.
אין פה עלילה של אקשן או מתח שקל לברוח אליה (כמו שאולי צמד המילים סוכן מוסד יכולות להטעות אתכם)ולכן הכל תלוי בכתיבה של הסופר ואיך הוא בוחר לספר לנו את הדברים.
מישקה בן דוד עושה זאת מ-צ-ו-י-ן.
הוא מכניס אותנו לראשו של דני הגיבור בצורה מעוררת התרגשות.
כמו בצל אנו מקלפים שכבות על גבי שכבות בסיפור חייו וחיי הוריו (עלייתם ארצה וכו').
כל פיסות המידע נגלות לפנינו מתוך זכרונותיו של הגיבור והן מהוות את החומר לחקירה שהוא עובר. והכל יחד מהווה את אבן היסוד לתפנית ולטוויסט בעלילה לקראת סוף הספר שאני אישית לא ראיתי מגיע.


במהלך החקירה הוא נאלץ כמובן לשקר בלי סוף ואנו עדים שלב אחרי שלב לתסמונת שטוקהולם הדו צדדית שמתהווה לה בין הנחקר והחוקר הסובייטי (התסמונת שמספרת על כך שהשבוי בעצם מתחבר לצד של השובה).


שילוב ההיסטוריה האמיתית של מדינת ישראל לאורך כל הספר כמובן מאוד עוזר לחיזוק תחושת האותנטיות של כל הסיפור.
בספר הזה המוסד לא מוצג כאיזה גוף ללא כל חסרונות וכגיבור על של כל העולם. האמת כמעט המוסד לא משחק פה יותר מידי תפקיד.
הספר יותר עוסק בבני אדם - ברגשות שלהם ובדרך שהם מתחברים (גם כשנראה שאין שום נקודת חיבור) אבל בלי יכולתו של הסופר לאגד את הכל ביחד בכתיבה טובה זה לא היה צולח.

לסיכום - ספר טוב. 4 כוכבים!! (לא להגזים 5...בכל זאת יש לי מוניטין לשמר)
טיפ ממני - מי שלא נשבע לעצמו שהוא מסיים את הספר שלא יתחיל אותו בכלל. חבל.

לפני 15 שנים•
★★★★★
•אוהבת לקרוא
ביקור אחרון במוסקבה

ביקור אחרון במוסקבה

מישקה בן-דוד

"בקורס במוסד עברתי מעצרים, כליאה וחקירות. פה ושם גם התעופפו סטירות. אני שונא כאבים, אבל אז ידעתי שזה ייגמר בלי נזקים גדולים. כמו אוטומט חזרתי על מה שהחדירו בי שם: תמצית סיפור הכיסוי, וניסיון לאטום את עצמי לכל דבר אחר. אבל חוץ מזה כלום לא דמה למצב שאליו נקלעתי עכשיו" (עמוד 34).

את ספר המתח "ביקור אחרון במוסקבה" (הוצאת כתר, 2010) מאת מישקה בן־דוד, אשר שירת ב"מוסד" בתפקידי שטח, מודיעין ופיקוד, התחלתי לאטי ואז לילה אחד פשוט גמעתי את כולו בלי לעצור. עלילת הספר מתרחשת בשנת 1990. דני שליין, קצין איסוף (מפעיל סוכנים) במוסד, הפועל בברית המועצות בכיסוי של איש עסקים אמריקני, נוסע לביקור פרטי בעיירה ג'ורין, בה נולדה וגדלה אמו. הביקור מעלה חשד התושבים במקום, ושליין נעצר על ידי הק.ג.ב.

שליין, בנם של הורים ניצולי שואה שעלו לארץ מאוקראינה ומרומניה הוא צבר ישראלי גאה. כך למשל הוא מתאר כיצד "בחמישה ביוני 1967 הייתי נח״לאי בן 19, נלהב לממש את הרעיונות הקומוניסטיים שספגתי מאמי בילדותי ושחזרו והתגבשו בי בנערותי. מתוך אהבתי לרעיון השוויון ברור היה לי שאהיה קיבוצניק, ומתוך רצון עז שמה שקרה להורי במלחמה לא יקרה שוב, ברור היה לי שאהיה חייל קרבי, והשירות בנח"ל שילב את שניהם. וכך מצאתי את עצמי, בחמישה ביוני לפני עשרים ושלוש שנים, במסע לילי ארוך ומפרך עם גדוד הנח״ל לעבר מתחמי אום־כתף" (עמוד 29). במהלך הקרב על טיהור תעלות מוצב מצרי באום־כתף, ממשיך שליין וספר לקוראים, "כשהייתי שלישי בחוליית היורים, הבנתי שהיורה פונה לתעלה צדדית במקום להמשיך במרכזית. אחזתי בחגור של מספר שתיים, קראתי "אני ראשון", דרכתי את העוזי שלי ואפוף אדרנלין יריתי צרורות קצרים קדימה, לבל תיגמר לי המחסנית כל כך מהר. הפלוגה המשיכה בעקבותי, והתחקירים שאחרי המלחמה המח"ט קותי אדם ציין שהצלתי אותנו ממצב של התקלות עם כוחותינו והשארת לב המתחם בידי המצרים" (עמוד 30). בהמשך נעשה שליין קצין, ובמסגרת שירות המילואים לחם במלחמת יום הכיפורים כמפקד פלוגה ובמלחמת לבנון כסמג"ד.

אז, ב־1982, מחליט שליין להתגייס למוסד. לדבריו, "בחודשים הראשונים של הקורס עשינו בעיקר עיקובים וגלויי עיקוב, צילומים סמויים ואיסופי מודיעין, אימוני ירי וקרבות מגע. הדמיון שלי הרקיע שחקים. רק מאוחר יותר גיליתי שהקורס נועד להכשיר אותי לאסוף מודיעין ולגייס אנשים" (עמוד 198). כך, למרות ציפיותיה של אמו, של נפש של אמנית ועבר מסתורי, לא הפך שליין לאמן, ואף לא לכדורגלן, ולדבריו אחרי "כל כך הרבה גיוסים שגרמו לאנשים לבגוד במולדתם ולהפוך למרגלים בשירותנו, ואיסופי מודיעין שאפשרו תקיפות וחיסולים, אני לא יודע עד כמה אני בן אדם טוב" (עמוד 179).

והנה, שליין מועבר להמשך חקירה בלוביאנקה, מטה הק.ג.ב שבמוסקבה, ונלקח לחקירה ממושכת שמנהל הגנרל הוותיק מיכאיל ריבקוב, האחראי על חקירת כל המרגלים שנלכדו במוסקבה ומפעיל סוכנים בעברו. ריבקוב, שעוטר בעיטור גיבור ברית המועצות על גבורתו בעת שלחם כ"מפקד פלוגה בגדוד חיל הרגלים 322" (עמוד 287) במלחמת העולם השנייה הוא חוקר מנוסה וערמומי. מטרתו להביא את שליין לכדי הודאה שהוא סוכן של ה־CIA,. אם יודה יזכה בחירותו, בתמורה להסכמה להפוך לסוכן כפול. מה יעשה שליין? האם יודה במה שאינו, או יוסיף להתנגד לחקירה ובכך יגזור על עצמו מאסר ממושך בגולאג?

הספר כתוב היטב. בן דוד אינו מוותר, אף שמדובר בספר מתח, על רמה גבוהה מאוד של כתיבה כשהוא מקפיד גם על רמה גבוהה של אמינות, פסיפס נהדר של דמויות וריאליזם גבוה של האירועים. המחבר גם שילב בספר ביקורת נוקבת על החברה הישראלית וערכיה המשתנים. לי כקורא מסור של הז'אנר היה הפעם קל במיוחד, גם בשל השירות בצנחנים ובמקומות אחרים וגם בשל העלילה המותחת, להישאב לספר ולגמוע אותו בשקיקה. מומלץ בחום.

לפני 7 שנים•
★★★★★
•פרל
ביקור אחרון במוסקבה

ביקור אחרון במוסקבה

מישקה בן-דוד

ככה-ככה. זהו כנראה הביטוי הקולע ביותר לתיאור דעתי על הספר הזה. עברו כבר שלושה שבועות מאז שקראתי אותו, הספרים שקראתי אחריו מצטברים לערמה קטנה, ועדיין לא הצלחתי לחשוב על ביטוי חינני יותר כדי לשחרר את "פקק הביקורות" שהצטבר לי. זה בוודאי לא מסוג הספרים הבלתי נשכחים שמותירים חותם. איך שלא מסתכלים על זה, זה סתם עוד ספר. יחד עם זאת, קראתי גם גרועים יותר...

העלילה עוסקת בסוכן מוסד ישראלי שיוצא לאיזו משימה ברוסיה בשנת 90', במסווה של איש עסקים אמריקאי, נלכד על ידי הק.ג.ב ומוצא את עצמו בחקירה על תולדות חייו, בשאיפה להוציא ממנו הודאה כי זהותו בדויה. אחד על אחד, בחדר קטן, סוכן המוסד מרגיש שהוא נמצא בקרב מוחות על חייו כנגד החוקר הרוסי, והוא משקיע מאמצים עצומים על מנת להתאים את סיפור חייו האמיתי לזה של סיפור הכיסוי שלו.

הסיפור כתוב בשפה יפה וקולחת, והוא זורם וקריא מאוד, אלא שבעיני "קרב המוחות" המתואר, שכביכול אמור להיות לב-ליבו של הספר, לא משכנע ויש בו משהו יומרני. ידו של החוקר הרוסי עליונה מכל בחינה שהיא, מצבו של הנחקר מעורר רחמים וחסר סיכוי, המשימה שהוא לוקח על עצמו, לשכתב את תולדותיו כסוכן מוסד ישראלי – לקורותיו של סוכן מכירות אמריקאי, היא משימה לא ריאלית ואבודה מראש, ולכן ההתנהגות של שניהם, הן של החוקר, והן של הנחקר תמוהות ולא הגיוניות לאורך כל החקירה, עד לנקודת מפנה מסוימת שמגיעה לקראת סוף הספר. בנוסף יש משהו מעייף בסיפור החיים שהנחקר מגולל. זו אולי ה-בעיה שיש לי עם הספר הזה. דמותו של הנחקר לא מפותחת מספיק כדי שיעניין אותי להקשיב לתולדות משפחתו... זה כמו לשבת באיזה תור בקופת חולים, ומישהו שאתה לא מכיר מתחיל לספר לך על הסבתא שלו...

לכן את רוב הספר קראתי מתוך אדישות ותחושה עמומה של בזבוז זמן וחוסר סבלנות, כשלפתע, לקראת הסוף, חלה תפנית מפתיעה בעלילה, ומה שנראה קודם תמוה ולא הגיוני, הופך לברור ולסביר, ומה שנראה מיותר וקצת משעמם, הופך לנחוץ ומרגש. תפנית יפה, ללא ספק, והספר מקבל משמעות קצת אחרת בסיומו. יחד עם זאת, אני לא בטוחה שהעובדה שנהניתי מסיומו של הספר, מהווה פיצוי מלא על כך שלא ממש נהניתי במהלכו. אני ברגשות מעורבים לגבי העניין הזה. האם סוף ששופך אור אחר על מה שבא לפניו, יכול להביא להיפוך בחוויה שכבר נצרבה בתודעה? לא יודעת... אני חושבת שלא.

בשורה התחתונה, ספר בסדר. נחמד. לא יצאתי מגדרי לשום כיוון. אבל מי שכבר מתחיל, כדאי שיסיים, אחרת זה כאילו הוא לא קרא בכלל.

לפני 15 שנים•
★★★★★
•קוראת הכל
ביקור אחרון במוסקבה

ביקור אחרון במוסקבה

מישקה בן-דוד

אני מחשיבה את עצמי כאדם נדיב במיוחד כשמדובר בספרים..
אני לרוב מאלה שמעלה את ציוני הספרים ועד שספר מקבל ממני ציון של שלושה כוכבים או חס וחלילה שניים כנראה שהוא באמת היה גרוע..בעיניי לפחות..
יצא לי לקרוא ספרים מצוינים ספרים טובים וגם ספרים בינוניים ומטה אך מכול ספר אני משתדלת לקחת את המיטב שבו..
אולי סיפור אהבה מרגש,כתיבה משובחת,עלילה מרתקת,תפיסת עולם חדשה,רקע מעניין,דמיות מרגשות,למידת דברים חדשים
"מכול מלמדי השכלתי" אני חושבת שאפשר להגיד גם מכול ספריי השכלתי..
כי אם לתת לספר ציון נמוך שקול בעיני לבקר ילד של מישהו אחר להשפיל ולפגוע בו..תפיסה קצת קיצונית אומנם אבל אני יכולה לספור על כף יד אחת את כמות הספרים שלא אהבתי..לפחות במידה מסוימת..
כי ספר טוב נמדד בכך שלא משנה מה אתה לא רוצה שהוא יגמר..
עכשיו לספר שלנו..
מישקה בן דוד הוא בן הסופרים הישראלים האוהבים אלי ביותר,דמותו של בן דוד הצבר האידאלי לוחם קשוח אך באותו מידה סופר רגיש,ציוני אמיתי שיודע לבקר את המדינה,בן הארץ שלא שוכח את שורשיו מהעבר,אמיץ ובעל תושייה עם לב של זהב. משתקפת בכול ספריו גם בספר הזה..
דני שליין איש מוסד שנשלח לבריות המועצות המתפקרת בתחילת שנות ה-90 לא מתאפק ומגיע לעיירה של אימו לחפש ולראות בעיניים את נופי ילדותו של אמו אך מה שדני לא ידע שמעשה זה יביא למעצרו על ידי הק.ג.ב ולחקירה שעומדת לשנות את חייו ולממד אותו דבר או שניים על חייו על עצמו ועל משפחתו..
מול דני מתייצב החוקר גנרל כחול עיניים בק.ג.ב עטור עשרות מדליות ומשם מתחיל משחק מוחות בין השניים,משחק לא שיוויוני אומנם אך למה אפשר לצפות?
בעיניי מישקה בן דוד מתאר את שלושת השבועות של החקירה בצורה מעולה לאט לאט מתפתחת מולנו תסמונת שטוקולהם הידועה לשמצה ברצון של דני לספר לחוקרו את עברו ולהרשים אותו במידה מסוימת..
וכך גם אנחנו לומדים את סיפור חייו של דני ומשפחתו משפחה יהודית על רקע האירועים החשובים של המאה ה-20
ולרגע לא ברור אם התהפכו היוצרות ומי הנחקר ומי החוקר?
הסיפור בעיני מעולה וגם הסוף הבלתי צפוי שאיש לא היה יכול לצפות לו ומקדם את העלילה במהירות לקראת תמונת הסיום החצי שמחה חצי עצובה..
ספר ממולץ מאוד!!

לפני 12 שנים•
★★★★★
•מלי
ביקור אחרון במוסקבה

ביקור אחרון במוסקבה

מישקה בן-דוד

לפני קריאת ספר, נוהגים רובנו לעבור בין הביקורות ולראות "האם כדאי לקרוא" ובסיומה של הקריאה, "האם הבנו אותו, אולי ישנן תובנות שלא הבחנו בהן, והיכן אנו ממוקמים מבחינה זו".
קריאת חוות דעתה הנפלאה של 'קוראת הכל' פשוט טרפה לי את כל הקלפים. את שכתבתי שם בתגובתי אומר בצורה שונה, ובמילים אחדות: כל מה שאכתוב כאן, כאילו יהיה לקוח מחוות דעתה, כמעט מילה במילה, אולם בשינוי קל מאד. מתבקש. הצעתי היא לקרוא את חוות הדעת "המקורית" – ולהשלים כאן, אצלי...תודה.
כשאנו קוראים ספר כמו 'אהבה אסורה בפטרבורג', נקבע לנו רף גבוה של הנאה ספרותית, כיאה ל'דוקטורֵנוּ' לספרות – מישקה בן-דוד. ופעמים אחדות, בעקבות כך, די בשם הסופר כדי להושיט יד ולקחת את ספרו מהמדף... ואם העניין מלווה בהמלצה חמה של חבר - אדרבא.
הספר, בעל 340 העמודים, רובו ככולו (טוב, מלבד 60 העמודים האחרונים) פשוט מ-ש-ע-מם! ובצורה שלא זכורה לי מהשנים האחרונות. וזאת על שום מה? על שום שחוקר 'ק.ג.ב', בדרגת גנרל! לא מצליח לפענח את קוד התנהגותו ושייכותו של העציר - עובד המוסד הישראלי, שנעצר ועוּנה במשך חמישה ימים, שלאחריהם הובא אליו להמשך הטיפול באמצעים שונים – משהו כמו "החוקר הטוב".
האם נראה למי מאיתנו שבמרתפי ה'ק.ג.ב' במוסקווה ישנה אפשרות לעציר הנחשד בריגול, להחזיק מעמד במשך זמן רב יותר מהדרוש לסיום כתיבתן של שורות אלו? ועוד ע"י החוקר הבכיר ביותר, בדרגת גנרל? איזה "סיפור כיסוי" יכול להחזיק מעמד במדינה שבה כמעט כל אזרח חשוד במשהו – והשלטונות שמעו כבר כל סיפור שקיים עלי אדמות?
ובכן, גיבורנו, לא תאמינו, מחזיק מעמד כשבועיים וחצי בחקירה היומיומית! כאשר הוא מציג עצמו כאיש עסקים אמריקאי רגיל. ממש Bona fida (אזרח תמים) כדבריו. ואם תשאלו מדוע לא ניתן להאריך עוד את חקירת המסטיק הטרחנית הזו ולשבור אותו (ואותנו), התשובה הפשוטה: צריך לסיים את הספר ולגאול אותנו ממחלת השיממון שבה לקינו. יש גבול.
וכאן אגלוש לנימה אישית, המובאת בסוגריים: תוך כדי קריאה, שיעשעה אותי העובדה ש"הגיבור הווירטואלי", דני שליין, שירת אתי בצבא...
ולאחר שסיימנו איכשהו את 280 העמודים, אנו מקבלים תפנית, שגם היא לא ממש מציאותית (ושלאורה מתבהרים הדברים), ואנו מוצאים את עצמנו מחליפים הילוך, בעצם מספר הילוכים, והקצב מוגבר למצב טורבו – כעין פְּרס, למי שהצליח להגיע עד הלום.
בסופו של עניין גם ישנה "תובנה" לגבי ההחלטות שאנו מקבלים בחיינו ואשר גורמות לנו לעיתים לתפנית של 180 מעלות מהכיוון שהיה היעד שאליו היו פנינו מועדות.
גם לי, כמו ל'קוראת הכל' לקח הרבה זמן - שהיה מלווה בלא מעט פיהוקים, לצלוח את העמודים המיותרים שהספר "התברך" בהם, אבל כמו שאומרים בספורט העממי: "העיקר ההשתתפות, ופחות המיקום". נו, טוב שמישהו מבין אותי...
והספר הזה, שמכיל 280 עמודי 'בלה בלה' והנשמה יוצאת עד שמקבלים תכל'ס, מתאים מבחינתי למשפט האלמותי מתוך הסרט 'הטוב, הרע והמכוער':
When you have to shoot, shoot, don’t talk
ומצרף את הקישור, להנאתכם:
http://www.youtube.com/watch?v=4gvk6Ezyj3M
לא התלהבתי, ומי שמתעקש לקוראו – אנא, חפשו קוראים בעלי טעם שונה משלי.

לפני 15 שנים•
★★★★★
•י. קליש
ביקור אחרון במוסקבה

ביקור אחרון במוסקבה

מישקה בן-דוד

טוב! משחק כוחות-מוחות בין שני חוקרים דומים מאוד ושונים מאוד. כמה פסיבי ואיטי - ככה מרתק... רק חבל שאפשר לצפות די בקלות את הסוף המפתיע, לכאורה.

לפני 13 שנים•
★★★★★
•
ביקור אחרון במוסקבה

ביקור אחרון במוסקבה

מישקה בן-דוד

מישקה בן דוד מצטיין בכישרונו הספרותי גם בספר זה לסחוף את הקורא.
העלילה כתובת בשפה ברורה, קולחת וזורמת. הספר מודפס בפונט נוח לקריאה ובסוף שבוע אחד נשאבתי לתוכו.
זה לא סוד שמישקה בן דוד היה בכיר במוסד וספריו מושפעים מכך. גם הספר הנוכחי זוכה אצלי להרבה כוכבים. אהבתי מאוד את "אהבה אסורה בפטרבורג".
בסיפור הנוכחי דני שליין שלנו מנסה לשכנע את הגנרל בק.ג.ב. שהינו איש עסקים אמריקאי תמים שבא לבקר ברוסיה לענייני עסקיו. תוך כדי חקירה דני עומד מקרוב על שורשי משפחתו ברוסיה מתחילת המאה העשרים.
כל חירותו של דני תלויה במיכאל ריבקוב החוקר מהק.ג.ב. שבכל רגע נתון הוא יכול להגיע למסקנה אחת-שדני הוא מרגל ואת העונשים להם זוכים מפירי החוק ברוסיה אנחנו מכירים מסיפורים אחרים.
איני יודעת אם לקטלג את הספר הזה כרומן משפחתי , ספר ריגול, ספר היסטורי או ספר מתח. יש בספר הזה הכול.
בפני הקורא נחשפות שיטות חקירה, מעקבים, טריקים וצורות עבודה של אנשים העוסקים בנושאים הללו.
אחרי שסיימתי את קריאת הספר אני עומדת איתנה מאחורי המשפט שנרשם בכריכה על ידי ההוצאה ומרשה לעצמי לכתוב אותו בסקירה שלי: "זהו סיפור המשקף את הגורלי היהודי והישראלי."
כדי לא לקלקל לכם אני לא חושפת פרטים נוספים ....
תקראו...ותבינו....
ספר מקסים.
שתדעו לכם שמישקה בן דוד הצליח להדביק אותי לכסא לכמה שעות של קריאה מהנה.
מומלץ בחום רוצו לקרוא!
תיהנו.
לי יניני

לפני 13 שנים•
★★★★★
•לי יניני
ביקור אחרון במוסקבה

ביקור אחרון במוסקבה

מישקה בן-דוד

לאחר שסיימתי תואר מהנדס עשיתי הסבה למחשבים.הקידומת שלי כבר התחלפה ל - 3 בעוד רוב הסטודנטים היו בתחילת שנות ה - 20 או אף פחות ( עתודאים ).כשהיינו יושבים יחד לפרויקטים והיינו סתם מדברים ,הרבה דברים שהזכרתי הם לא הכירו.תגובתם היתה - זה בטח קרה בשנות ה - 80.

אני נזכר בערגה בשנות ה - 80 ,העולם היה ברור מאוד - היו הם והיה אנחנו.אני זוכר שכילד הייתי עוקב אחרי האוליפידאה מזרח גרמניה וברה"מ התקוטטו על המקום הראשון במדליות ואחריהן בקושי למקום השלישי הגיעה ארצות הברית,את הסמים תפסו אצל העולם המערבי ( בן ג'ונסון ).
בחדשות היה ברור מה הצד שלנו ומי נגדנו , היום לעומת זאת אתה שומע דיבוב לעברית של החדשות הפלשתניות.

לכן מאוד הפליא אותי כל הספר הזה,כמו שכבר העירו פה לפניי.
סוכן מוסד שמטעם עצמו קופץ לביקור שורשים תוך כדיי משימה,נתפס ונחקר בשיטות הידועות של הקג"ב.לאחר 5 ימים מזלו שופר עליו והוא מובל ללוביאנקה במוסקבה ושם עובר חקירה פסיכולוגית (מושג שהקג"ב בטח לא היה מודע בו).
במשך 3 שבועות מטפלים בו נותנים לו תרופות ורק דיבורים.
לאור שנות ה - 80 שלי ,אני בספק אם דבר כזה התרחש אי פעם בלוביאנקה.

גם סיום הספר ששופך אור על סוגייה מטרידה זו,מטריד . כי אותו גורם מסייע היה צריך לפעול במהירות רבה הרבה יותר.

סוגיה נוספת שנקרה במוחי וקשורה יותר לעו"ד היא זכויות יוצרים.אני לא מתיימר להבין בנושא אבל הספר הזכיר לי מאוד ספר אחר " אחים " של מיכאל בר זוהר.אני לא יודע מתי אפשר לטעון להפרת זכות יוצרים אבל בתור קורא אני יכול להבטיח לכם ש "אחים" יותר טוב גם מבחינת מתח ( שבהקשר לספר הזה בדוחק אפשר מותחן פסיכולוגי).וכמובן מבחינת האמון של אנשים שגדלו בשנות ה - 80.

לפני 15 שנים•
★★★★★
•הנסיך הקטן
דירוג
4.0
לפני 13 שנים

“טוב! משחק כוחות-מוחות בין שני חוקרים דומים מאוד ושונים מאוד. כמה פסיבי ואיטי - ככה מרתק... רק חבל שא”