פר של צמיחה מכאב , לא קל לעיכול ומאידך מציף נושא כל כך חשוב
בכתיבה מצויינת ומקצועית השווה קריאה .
בכל יום אנו מגלים על עוד ועוד נשים שחוו או חוות וחיות טראומה / פגיעה מינית , בימינו אנו דור
ה-ME TOO .
ופחות אנו יודעים מגלים או נחשפים על מקרים אלה בדורות קודמים שאז הבושה לדעת לדבר או
להיחשף היתה גדולה שבעתיים .
גוף ראשון :נוכחת רומן ביכוריה של מירי שטרן לב מעניק צוהר ובמה לאלה שעדיין לא נשמע קולן .
שם הספר עוצמתי תרתי משמע והוא המוטיב המרכזי לספר בנוכחות העצומה שלו לאחר קריאתו .
בכתיבה נעימה וזורמת ובאומץ רב , בנושא לא פשוט בכלל מתחיל לו תהליך של ריפוי .
בגיל 55 מחליטה מיכל סולימר-בונה במסגרת עבודת הדוקטורט אותו היא כותבת לשאול בקול רם את
השאלות שלא שאלה את עצמה 30 שנה על אירוע שחוותה בצעירותה .
היא מקימה קבוצת תמיכה של נשים שעברו אונס בילדותן או בצעירותן ופוגשת את :אפרת , אורה , דסי,
דריה , דפנה ואותה , את מיכל עצמה ומחליטה לטוס איתן לריטריט בכריתים רחוק מסביבתם המוכרת
ומאזור הנוחות . שם לרקע נוף ים שמיים ומים יפרוץ הסכר , שם יפרקו כל כאב , שם דרך מפגש נשי
עוצמתי יתחיל הדיבור והשיתוף של נשים שעברו הטרדה מינית עד לאונס אכזרי ומשפיל ....
וממקום של פגיעה מינית וממשבר של כאב תצמחנה יחד בחיזוק אחת את השניה , אמפטיה בכי
וחיבוק נשים אמיצות שלא שתקו , שיאמרו ואף יהדהדו את קולן יחד בהזדהות ושותפות גורל עד לריפוי ועיבוד .
את הספר קראתי בגמיעות קטנות כי הוא היה קשה לי לעיכול .
המון עצב על כל מקרה שסופר ואף גם דמעות אך הרגשתי צורך כל כך חשוב לזעוק את זעקתם של
כל אלה שעברו ועוברות ולהדהד להן בכתיבה שלא יחששו ואף לא ישתקו אלא יזעקו את קולן .
גאה בכל אחת מהן שבסיפורה מעניקה כח ועוצמה , ולמירי היקרה שהעניקה את הזכות בקריאת הספר הכל כך חשוב הזה כדי לשלוח אדוות לעולם של
תיקון דרך מילים מעומק הלב
















