ההתחברות לספר היתה איטית עבורי. אבל בהמשך גיליתי שאני מאד לא מצטער על שלא נטשתי.

אז ככה, הספר מספר את סיפורו של מקום, ישוב כפרי באזור השרון, אי-שם בדרך שבין חדרה לנתניה, בשנים שבין 1958 (עשור למדינה), ל- 1971 בערך.

סיפורו של מקום כזה הוא בעיקר סיפוריהם של התושבים שבו, אוסף המורכב בעיקרו מניצולים שהגיעו מ-"שם", מצולקים ופגועים, המנסים לשקם את חייהם בעמל חקלאי, קצת תגבורת של "פרענקים" שמוסיפים צבע והרבה טעם לחייהם של לא מעט מהדמויות.
ובגלריית הדמויות מככבים פוזננסקי ההולל, איש ההסתדרות, שיודע לדבר יפה על עמל אך לבצע הרבה פחות; ביטרמן המריר והמרושע, שיודע תמיד להעיר הערות ארסיות. מין טיפוס הורס במקום בונה; רחל, ה"פרענקינה" שהתגלגלה למקום בעקבות נישואיה, והושארה לבד עם שני ילדיה להתמודד עם החיים אחרי שבעלה הפך חלל; יש את בטי, שבשאיפתה לביטחון כלכלי נשאבת לעסקים ומזניחה את צאצאיה.
וזו רק רשימה חלקית. כך מתנהל היישוב, בתערובת רגשות של אהבות, שנאות, קנאות, רישעויות, אטימויות…

הספר עוקב אחר האירועים, ובעיקר הלך הרוח בישוב הכ"כ אופייני הזה, כראי המדינה כולה. דעיכת אידיאל העבודה, תפישת הזרות התמוהה של העיר, צלקות השואה, השכול.

אוסף הדמויות צורך זמן היכרות. מי עם מי, מי היה עם מי, מה קשור למה וכד´. בערך בעמוד 50 הצטברו לי מספיק חלקי פאזל לייצר תמונה ברורה, שאתה אמשיך לעקוב אחר האירועים.

זהו רומן הביכורים של הסופרת וככזה אינו נטול פגמים. קול המספר יוצא מפיה של ילדה ביישוב אך לפרקים ארוכים מאד, וללא התראה, את קולה מחליף מספר יודע כל שבאופן טבעי, יודע הרבה יותר מאותה ילדה.
עוד צרם לי השימוש המוגזם ב- "חוחן הקינרס הארגמני", צמח נפוץ כנראה, שאיזכורו יחד עם עוד צמחים מוזרי שם בהחלט מוסיף לתיאורי האחו והנוף, אך בפעם השמינית… סר חינו במקצת.

בסיכומו של עניין, ספר טוב וראוי בהחלט. הנאה אמיתית.