אני קצת בהלם מהעובדה שאני הראשונה לכתוב כאן ביקורת על הספר הזה. כשהקלדתי את שמו בשורת החיפוש, ציפיתי לגלות מגוון רחב של סקירות מרתקות וכיווני מחשבה מכל הקוראים שכאן. ובכן, כמו שאומרים המבוגרים, "נו שוין", במקום שאין אנשים אנסה אני לגבש כאן סקירה משלי.

אז את הספר הזה מצאתי סתם, על המדף בחנות, בלי שידעתי הרבה פרטים על משפט קסטנר. החלטתי שהגיעה ההזדמנות להרחיב את ידיעותי על הפרשייה הכאובה ההיא וקניתי אותו בלי לחשוב הרבה. מאחר והייתי באמצע ספר אחר תכננתי לתקוע אותו במדף ולהתפנות אליו "יום אחד".
אבל בדרך חזור הביתה הוצאתי אותו והתחלתי לקרוא את העמודים הראשונים, סתם כדי להעביר את זמן הנסיעה, ובזאת החלה "תקופת כחש" בחיי.
זאת הייתה הפעם הראשונה שבה הרגשתי איך ספר, דומם, כולו כריכה ודפים, שואב אותי אליו כמו מגנט. במשך מספר שבועות הייתי שאובה אליו, ממש(כמובן שזנחתי את הספר שחיכה לי בבית, עצרתי באמצע, מה שלא קורה לי כמעט). הוא היה המלווה הצמוד שלי. הוא התלווה אלי בכל נסיעה, בכל המתנה, ולא התאפקתי מלקרוא גם בשיעורים (אני תלמידת תיכון). הסובבים אותי כבר למדו שבתחילת כל שיחה איתי צריך להתעדכן איפה אני נמצאץ כעת, מה קורה, איך מתקדם המשפט, איפה נמצאים עכשיו, אילו עדויות ותגליות מרעישות צצות בעמוד שאני נמצאת בו, ובקיצור "מה שלום כחש". ורק אחר כך אפשר יהיה להמשיך במהלך תקין של שיחה.


בתור תיעוד משפטי, הספר היה אמור להיות כנראה יבש ומשעמם, אבל בפועל הוא נקרא כמו רומן ונכתב בצורה דרמטית ונדירה, וממכרת (או, זהו, מצאתי את המילה, אני פשוט הייתי מ-כ-ו-ר-ה).

נחשפתי במהלך הקריאה לפרטים רבים נוספים ומעשירים שאינם קשורים ישירות למשפט, ולמדו אותי המון על התקופה ההיא, והיחס לשואה כאן במדינת ישראל הצעירה, וגם לפרטים חדשים על השואה עצמה (יצא לי לדמוע הרבה, כן. ולמי ששאל, זה קרה גם באוטובוס למרבה הפאדיחה).

לא תמיד היה קל. היו גילויים מטלטלים.

בעיה אחת יש: הכותב אינו אובייקטיבי כלל (הוא אף מצהיר זאת על עצמו מייד בהקדמה), והייתי שמחה להשיג ספר נוסף על הפרשה מזווית מעט שונה, כדי להתאזן...

קרה לי גם משהו מאוד מוזר במהלך הקריאה, כשלאחר זמן כה רב שאני שקועה בספר שיוצא כל כך נגד קסטנר ובעצם "בולעת רעל" עליו בכל יום, גיליתי שקרובת משפחה שלי הייתה על הרכבת השנויה במחלוקת. זה היה מטלטל.

דרך אגב, הספר נכתב עוד לפני לכידת אייכמן והבאתו למשפט, מה שיצר אצלי תחושה מענינת בכל פעם שהיה איזכור לגבי אייכמן ימ"ש ש"לא יודעים איפה הוא", לאמור "היי חברים, אני מהעתיד ויש לי ספויילרים בשבילכם".

דרך אגב ב, הנה דוגמה למשהו (שלא קשור למשפט עצמו) שנודע לי מהספר ואני לא בטוחה בכלל שהייתי יודעת עליו ממקור אחר: היה בספר ציטוט של התבטאות של היטלר ימ"ש, שהבטיח שכשיסיים את המשימה שלו ביהודי אירופה, יותר לא יעלה יהודי חיוך על שפתיו. זמן רב מאז שקראתי זאת, עוד הרגשתי בכל פעם שצחקתי שאני נוקמת בהיטלר אישית.

הספר הזה הוא זריקת מלח בעיניים לאדם תמים שלא מצפה לכך, וזה למה עד כדי כך חשוב לקרוא אותו.
למרות התוכן, המכאיב פיזית לקריאה, שמראה לאילו שחיתויות יכול לרדת (וזו בושה להשתמש במילה הזו-אדם), הספר כתוב בצורה שנונה וזורמת לקריאה.
הספר גורם לך לרצות לצחוק במרירות ובעיקר לבכות.
חובה לקרוא!

כחש / בן הכט

מתוך גב הספר:

"זה שלוש שנים אני מחכה לרגע זה כדי להביא לדין ולשפוך את ביזיון הציבור על רודף קריירה זה, הנהנה ממעשי השוד והרצח של היטלר. על יסוד תחבולותיו הפליליות ובגלל שיתוף פעולה עם הנאצים, אני רואה אותו כרוצח בעקיפין של אחיי היקרים."
האשמה זו, אשר פורסמה ע"י יהודי זקן ואלמוני בעלון מס' 51, הציתו את המשפט הדרמטי בתולדות מדינת ישראל. זהו סיפור שהחל בתביעת דיבה של מדינת ישראל נגד מלכיאל גרינוולד - קשיש שאיבד את משפחתו בשואה - והפכה, בזכות סניגור אמיץ אחד, לכתב אישום כואב וחותך נגד ההנהגה הציונית בארץ ובעולם, שהעדיפה לשמור על מעמדה ועל קשריה הטובים עם הבריטים על פני הצלת היהודים המובלים למשרפות.
זהו סיפורו המדהים של ישראל רודולף קסטנר, מנהיג ציוני שנשבה בקסמו של אייכמן והפך לחוליה מרכזית בהשמדת שמונה מאות אלף יהודי הונגריה ולסניגורם של מנהיגי הנאצים. ביצירה קלאסית זו, מחזיר אותנו הכט בזמן לעלילה הנשכחת שהסעירה את המדינה הצעירה, הפילה את ממשלתו של בן גוריון וחוללה מחלוקת שלא נפתרה עד עצם היום הזה על אחריותנו לגורל העם היהודי. בלהט מוסרי ובכשרון סיפורי נדיר מחזיר אותנו בן הכט למשפט דרך קטעים מתוך הפרוטוקול, נאומים ועדויות מטלטלות וקשות מנשוא, עדויות אשר משרטטות דיוקן מזוויע של דמותם של קסטנר - ושולחיו.
ועכשיו אלי:
בתקופה לא פשוטה זו מבין השורות נשקפות התובנות: "עטוף את הרשע במילים צדקניות ומי יטרח לבחון את הצרור העטוף מקרוב?" (עמ' 30) " האמונה בשררה היא עמוד השדרה של כל ציווליזציה…אם מחר יעלה עולמנו בעשן, לא יפחת מעמדה של השררה…בטוחני כי מאה המיליונים האחרונים בבני האנוש שינפחו את נשמתם…יעשו כן תוך אמונה בלתי מעורערת בצדקת מנהיגיהם".
כשם שהשתמשו בטרמינולוגיה של "ועד ההצלה" ובפועל סייעו להשמדה, כך נשמעות לי הקריאות "דמוקרטיה" שבשמם מאיימים להחריב את הארץ היום. משסים את מעמד העבדים אלו באלו, באמונה בצדקת דרכם, יותירו אדמה חרוכה.
"הם יודעים היטב מה הדבר הטוב ביותר עבור העם-המשך השררה שלהם. הם יודעים נאמנה מה צודק - התחבולות והתעלולים העוזרים לקיים את השלטון בידיהם. והם יודעים מהו הרע - כל דבר המסכן את שלטונם." (עמ' 31)
"לא לעצמם הם דואגים…לעתיד הציונות הם חרדים. הם אינם נאחזים בכסאותיהם, בשולחנותיהם, בשמם ובתואר שעל הדלת כהיאחז בקרנות המזבח. לא. את הציונות הם מבקשים להציל" (עמ' 43)
ואולי כאן התחיל השבר במערכת המשפט.
ב"חרות" כתב ניצול השואה חיים לזר-ליטאי:
והנה בא יהודי עממי פשוט, אחד ממיליונים, והכואב את כאב עמו, ובעזרת שופט בישראל אמיץ לב, בהיר מחשבה ובעל אבחנה למופת, ובעזרת פרקליט עז נפש אשר אש האמת לוהטת בליבו – הסירו את ערמות אבק השכחה שהערימו בזדון על השואה הגדולה... אכן, לא בכדי גדול הרעש וגדולה המהומה במחנה שלהם, כי על כן לא העריכו כראוי את כוחה של אמת עתיקת יומין זו המונחת ביסודו של המוסר היהודי: "קול דמי אחיך צועקים אלי מן האדמה!"


ובמקום להמשיך במגמת הצדק בחרו להכשיר את השרץ, כי אנשי שלומך מעל הצדק, ולזכות את קסטנר למרות שהאמת ברורה. אך אשמתו היא אשמתם.

יש ספרים שאני חושב שהם בהגדרה שלהם חובה קריאה!!
אני גם יסביר למה למה אני חושב שהוא ספר חובה, אבל לפני ההסבר למה אתם חייבים לקרוא אותו,
בוא ננסה לרושם משהו על הספר המזעזע (לטובה),
בפרט בתקופה כמו בימים אלה (שנת 2023) שהרחובות והכבישים בישראל בוערים,
יש שנאה ועידוד לריב ומחלוקת, ומלחמת אחים מורגשת באוויר יותר מתמיד,

לצערי הרב!! כמו המשפט הידוע "עם שאינו יודע את עברו, ההווה שלו דל ועתידו לוט בערפל"
אני רושם את זה בצער גדול מאוד
מרגיש שהעם שלנו לא זוכר את עברו
ושלא תגידו שאני מגזים כי מה אתה בא להזכיר את העבר הרחוק כמו חורבן בית שני (שזה עוד יותר עצוב)
אלא את העבר הלא רחוק, העבר שכולנו יודעים שהוא אחת התקופות האפלות ביותר של ההיסטוריה

הספר הזה הוא לא עוד ספר היסטוריה או ספר שואה,
הספר הזה הוא הוא שונה,
הספר הזה הוא גולל סיפור היסטורי מתקופה בה דם יהודי היה שווה כקליפת השום!
ולא היה אדם או אומה אחת שהיה חפץ או רצון לעזור לנו,
בן הכט לא כתב ספר שאוה רגיל וכן הספר הזה לא לא עוסק בתיאור המצב היהודי בשואה, או על הגרמנים וכו' וכו'
הספר הזה עוסק בדם מדמנו, בעם שלנו, ביהודים שבחרו לעמוד מנגד,
הספר הזה עוסק ביהודים שידעו! ולא עוזרו ולא נקפו אצבע ליהודים הסובלים או הנשלחים למשרפות,
חמור מזה, הספר הזה עוסק במשהו שיהודי בקושי יכול להאמין לו.

אני רושם את השורות הללו אחרי מס' ימים שסיימתי לקרוא את הספר.
ועדין זה הולך איתי, מלווה אותי במהלך היום,
אני מרגיש פגוע ואני מרגיש מרומה, כי הספר הזה פותח צוהר על חלק מאוד קשה בהיסטוריה של העם שלי,
מהסיבה הפשוטה, אני מאמין שהרוב המחולט גדל ומכיר את המשפט שטבעו חז"ל
"עם ישראל ערבים זה לזה"
זה לא סתם משפט, אלא זה משפט שחקוק בעם היהודי, גם ברמה הרמה הרוחנית
וגם ברמה הערכית המוסרית, זה משפט שמייחד אותנו כעם
ואין ספק העם היהודי ידע עליות וירידות, אבל..
וזה לא סתם אבל, האבל הזה מראה לנו איך קומץ קטן של אנשים בוחרו למחוק את המשפט הזה מעצמם
ואולי למחוק את הזהות שלהם עצמם, אבל גם למחוק 800,000 אלף יהודים אחרים,

הספר הזה לא רק עוסק בסיפור של קסטנר האם עזר לנאצים ימ"ש או לא?
אלא הוא מביא הלך רוח של ציבור וגופים שונים שבחרו להכשיל ולבלום הצלה של יהדות הונגריה!
על מפלגה ועל וגוף שרק בשמו יש זכר למשהו יהודי הלו הוא הסוכנות היהודית,
שידעו הלכה למעשה מהשואה שעברה על אחינו היהודים, ובפרט על העתיד הצפוי ובא ליהודי הונגריה,
והמזעזע שלא רק שלא עזרו אלא לקחו חלק בהטעיה ובלבול היהודים בהונגריה,
שבחרו לשתף פעולה עם האויב הכי מר בתקופה הנוראה הזו, אבל לא זאת בלבד אלא גם בסיום מלחמת העולם השנייה
ולאחר שהגרמנים הפסידו, היו כאלה שבחרו להמשיך ולצודד ולעזור במרצחים הנוראים

חושבים שאני מגזים או כותב דברים שיש עליהם מחלוקת?
מספיק להתבונן על המקרים כדוגמה של יואל ברנט או משה קראוס והסיפור של חנה סנש או לשמוע את המשפט :
"קסטנר נתן לנו שירות גדול" - משפט שנאמר על ידי גדול רב המרצחים אייכמן ימך שמו וזכרו.

רשמתי שהספר הזה הוא בהגדרה חובה
וזה בכדי להבין שהסיפור והספר פה הוא לא רק על קסטנר עצמו,
אלא הסיפור של היהודים הנרדפים בעקבות (אנשים הנחשבים) יהודים,
הספר הזה גוגל את ההיסטוריה של טרום מדינה ישראל ואת המלחמה של אחים באחים,
הספר הזה מספר על אנשים וגופים שאינם מונעים מאינטרסים טובים או נכונים לעם היהודי.
נהפוך הוא!

קראו את הספר הזה בבקשה