אחד הספרים היותר מתסכלים שקראתי, נשאבתי כל כך לסיפור וזה גרם לי לרצות לנער את הדמויות ולהעיר אותן מההיבטים הדתיים הכל כך מעצבנים האלה, מההאשמה של טס את עצמה שהיא חוטאת למרות שמה שקרה לה היה באשמתה, זה לא קל לקרוא את הספר בזמנים מודרניים כאשר הראש והנפש משוחררים מהעול הכאילו מוסרי של השנים ההם, הצדקנות הבלתי מתפשרת של אנג'ל עצבנה אותי עוד יותר, טס היא לא חלשה כמו שהיא נראית, היא חזקה ברמות שאף דמות אחרת לא יכלה להיות, היא התמודדה עם מקרים שלא הייתה אמורה להתמודד עימם והענישה את עצמה בצורה מיותרת וקשוחה ואפילו סגפנית, תומס הארדי ידע בדיוק מה הוא עושה לקוראים, והסוף השאיר אותי עם כל כך הרבה מחשבות ושאלות.....

התחלתי לקרוא את הספר ב2008, מצאתי אותו זרוק ככה סתם באבדות ומציאות בבית מלון בו עבדתי, משם המשכתי וקראתי כמעט את כל הספרים (לא הצלחתי להביא את עצמי להמשיך לקרוא לאחר שהבנתי שאת הספרים האחרונים לא כתב רוברט ג'ורדן), לא הצלחתי להוריד את הספרים מהיד, נמשכתי לעלילה ולדמויות , ראיתי כל דמות בדמיון בצורה ברורה מאוד לפי התיאורים, את הנוף את הממלכות ...הכל... הספרים מדהימים ואני זוכרת כמה התאכזבתי כשהבנתי שרוברט ג'ורדן נפטר ב 2007 ושלא הייתי צריכה להתחיל לקרוא את הספרים כי התמכרתי ורציתי לדעת מה יהיה בהמשך.... לא ממליצה לקרוא אותו אלא אם כן אתם מוכנים לקרוא ה-כ-ל....(בימים אלה משתעשעת ברעיון להתחיל את כל סדרת הספרים מהתחלה ולסיים הכל)

אני קראתי את הספר הזה כשהייתי בת 12 אני זוכרת שנשאבתי אליו, הוא הצית לי את הדמיון בצורה מושלמת בדיוק כמו שספרי הארי פוטר ושר הטבעות עשו לי בזמנו(רק שהם היו פי מיליון טובים יותר), ראיתי בעיניי רוחי כל פרט שמתואר בספר, נכון שהשם "פסיכלו" לגזע החייזרים היה קצת טיפשי לטעמי אבל הסיפור תואר בצורה באמת מעניינת, מי שאוהב מד"ב צריך לקרוא את הספר ולא לפסול בגלל הסרט(שלטעמי האישי היה מדהים לאאלה ואני אהבתי אותו!!!) כשאנחנו קוראים ספרים אנחנו נשאבים לעולם הזה ומדמיינים את הדמויות בראש שלנו בצורה מסויימת לכן אם ראיתם את הסרט ולא קראתם את הספר, תנו לספר צ'אנס, הוא יפתיע אותכם.

וואו, טוב , הספר לא קל לקריאה בכלל ואפילו משעמם בהתחלה, אבל הרבה ספרים מתחילים צולע ונגמרים בבום גדול, הספר הזה שיעמם אותי והמשכתי לקרוא, וטוב שכך, התחלתי להיסחף לכתיבה של אמילי, לדמויות המלנכוליות , לשפה הבוטה.
יש התנהגויות כל כך לא מקובלות ואני תוהה האם באמת היו מוכנים לקבל את ההתנהגות של היתקליף בכזו קלות בימים ההם.
בכל מקרה, אני לא יודעת אם יש גרסה מחודשת וקלילה יותר לסיפור, אם כן אני ממליצה ללכת על הגרסה הקלילה יותר כי תרגום העברי של שנות ה 90 עלול לשעמם והספר הזה לא משעמם בסופו של דבר, הוא נהדר ומלנכולי ומעצבן ומתסכל ונפלא.

הסרט לא מגרד אפילו במעט את הספר, הספר כתוב בצורה חכמה וסוחפת, טום קלנסי יודע בדיוק איך לתאר מצבים של פיצוצים/ ירי ואקשן ואפשר לדמיין בבהירות לאן עף כל ניצב בספר איפה הוא חטף ירייה או מי מת ואיך או מי עשה פשע מסויים, הרחובות הכבישים הרכבים והנשקים הכל מתואר בפרוטרוט וההיסטוריה של המחתרת האירית ודרכי הפעולה שלהם, אמאלה, פשוט אקשן עוצר נשימה ולא צריך סרט בשביל זה, התיאורים מספקים כל סצנה בצורה מדהימה.

טולקין הפליא בכתיבה ודמיון עשיר, קראתי את 3 הספרים עוד לפני שיצאו הסרטים והתענוג בלדמיין את כל הדמויות והמקומות פתח בפני עולם מדהים , אני אפילו לא זוכרת כמה פעמים קראתי כל ספר במהלך השנים מאז שקיבלתי אותם, אני מאוהבת בספרים האלו, בתיאורים , בהומור, בעלילה בצורת החשיבה יוצאת הדופן של הסופר המופלא הזה ובראיית עולמו העשיר של עולם הפנטזיה , טולקין השאיר אחריו סדרת ספרים שיחיו לעד ואני מרחמת על הילדים שתקועים היום במסכים ולא בדפים המופלאים האלו.

אני לא יכולה לתאר מספיק עד כמה הספר והכתיבה יחסית לשנת יציאתו היממו אותי, הספר הזה מדהים והכתיבה של שרלוט ברונטה גרמה לי לדמיין בפירוט כל תיאור הכי קטן של הרומן הנפלא הזה, דמותה ואופייה ומצב חייה של ג'יין אייר נכנסים ללב באופן מיידי והסיפור סוחף את הרגש למקומות אחרים של אהבה חזקה כל כך שנישאת בערגה עם כל אות ואות.
בימים של ספרות ארוטית וסרטים וזמינות לכל דבר, קריאה של ספר כזה מרוממת את הנפש לרגשות טהורים יותר ובעלי אופי רוחני ופנימי ולא גופני וחיצוני ולקבלת השונה ושבירת מוסכמויות מסויימות בדרך אלגנטית ומסבירת פנים.
אנ ממליצה לכל אחד לקרוא את הספר ולהוקיר את שרלוט על כתיבתה המהפנטת.