הספר כתוב ביד אומן חכם ציני עצוב מצחיק וחושפני בעת ובעונה אחת נקרא בנשימה עצורה קשה להבין איך כשרון ענק כזה סיים בכזו עצבות חבל

מסוג הספרים שקוראים בשקיקה בלי יכולת להפסיק, לפחות מבחינתי. כתוב מעולה משובץ
בהומור והציניות והשנינות הידועים של יהונתן גפן.
ברור שהסיפור על תסריטאי מזדקן המעביר תקופה בלונדון עם חברים מוזרים והקפיצות לזיכרונות
מתקופת נישואיו הכושלים ובריחתו למושב בו הוא מתאהב בצעירה ממנו ביותר מ 20 שנה תוך שהוא טרוד
עם בן מתבגר ששוהה בקיבוץ ובורח למזרח ואישה רוחנית שמחפשת את עצמה בהודו ובשלל ניסיונות של ילדי פרחים מזדקנים,
הם שיקוף של חייו של יהונתן גפן. והכל על רקע ארועים וההווי הישראלי המוכר לכולנו של מלחמות, הסכסוך עם הערבים
ויחסינו עם העולם.
בשורה התחתונה מומלץ מאד

ספר נהדר ונפלא קראתי אותו שלוש פעמים . וכול פעם כאילו קראתי אותו לראשונה.

מאוד ציורי. ומייד שקעתי בתוכו,
מדבר על המון דברים
על קריריה שדעכה של במאי תסרטי יוצר בכתיבה
על הבריחה שלו לללונדון , טוב נו כול הספרים של יהונתן כמעט הם על בריחה אולי זו הסיבה שאני מתחברת אליו כול כך

על הבריחה למגורים במושב הדר

על הרפתקאות בכול מקום

וממש אפשר לראות איך השירים של דיודי ברוזה נרקמים בתוך העלילה, רואים שהם חברים טובים.

ממליצה בחום.

אין ספק שגפן לא נמנה בין הסופרים האיכותיים ביותר שיש,
אבל כאדם שעסוק בעצמו רוב הזמן, הוא בהחלט מיטיב לתאר את עצמו.
הספר הזה הוא לטעמי הטוב מבין ספריו בתחום הסיפורת מכיוון שהוא מצליח לתאר את הוויתו בצורה הכנה ביותר והכי פחות מאופרת.
הוא מתאר עולם אפור ולעתים שחור (ובשני המקרים - מדוכדך), שהוא עולמו הפנימי שלו. הוא כותב על הבדידות, על היצירה, על הזוגיות ועל התקופה.

קל מאוד להתחבר אליו מכיוון שכולנו היינו במצב העגום הזה (מי לא?) לתקופה או לתקופות... ובתקופות שכאלו, ההומור והשנינות של יהונתן בהחלט מעוררות שמחה קטנה בלבבות עצובים :)