אחת מהשאלות הקדומות ביותר ולמעשה הבסיסיות ביותר הן מי אני?
מה מהווה את המהות העצמית של ה"אני"? המוח? הנפש?
הספר נפתח בתמלול להרצאתו של פרופסור ליבוביץ, הוא מציג את השאלה בצורתה הבהירה ביותר ואף מעלה את התשובות הקיימות והנידונות בקרב הוגים וחושבים במהלך הדורות.
ליבוביץ היה נואם נהדר, עד כדי כך שהקריאה ממש נותנת את התחושה שאתה שם מאזין לו (או לפחות את הכיסופים לכך)
המאמר הקצר של פרופסור כהנמן שמוצג לאחר מכן הוא מאין בוחן, שבא לראות אם אכן קראת בשקידה את דברי ליבוביץ. כי אם כן השגיאה הלוגית נחשפת עוד בזמן הקריאה ומנותחת בתשובתו המוחצת של ליבוביץ.
חלק די ארוך מהספר מוקדש להשגותיו של פרופסור יורם יובל בו הוא פורש את הבעיה במונחים מודרניים יותר ואף מציג את התפתחות הבינה המלאכותית וכיצד היא משפיעה על המחשבה בנושא. אם כי לעניות דעתי דווקא המאמר האחרון היה מעט עמוס בהגדרות ואסכולות בצורה די ראשונית כך שהתעייפתי מהקריאה כבר באמצע ובעיקר רציתי לסיים.
בסופו דבר, הייתי ממליץ על הספר לכאלו אשר מתעניינים בנושא הגוף ונפש אך לא קראו בעיון ספרים אחרים בנושא, כך שהרצאתו של ליבוביץ מהווה היכרות נהדרת עם הנושא ושאר הספר מציג את הבעיה בצורה יותר עדכנית - למרות שהבעיה בעודנה די זהה לכפי שהיתה לפני 2500 שנים.

אם יש מי שמחפש רשימת ספרי חובה אז הרי לכם אחד לפנתיאון
בצורה הפשוטה ביותר זוהי דעתי על הספר, הוא חובה.
מעטים אנשי הרוח שמצליחים להביע את עצמם באופן ברור ויחד עם זאת לא לרדד את הרעיונות.
הספר די קצר מבחינת מספר העמודים אך הרעיונות שבו עצומים.
כחוקר, ראשית הוא מגדיר מהי אהבה. לאחר מכן איך זה מתקשר לרעיונות הרווחים בחברה. מכניס ביקורת ושילוב של הגותו כלפי החברה בעולם הקיים, ולבסוף גם פתרון.
מעבר לסדר המופתי של הרעיונות, מה שבאמת בולט זה הרלוונטיות של הרעיונות ואיך רעיונות משנות החמישים משתלבים בטבעיות בימינו אנו. בדיוק בזה נבדלים ספרים גדולים, בכך שעומדים הם במבחן הזמן.
הסוכריה האמיתית בספר לדעתי היא הסוף, בו הסופר מצליח להביא פתרון מבלי להביא פתרון.

התוודעתי להרמן הסה ראשית עם ספרו הנהדר סידארתא ולאחר מכן נרקיס וגולדמונד המצוין.
שני הספרים די דומים מבחינת תיאור המסע שהגיבור עובר תוך כדי כתיבה מאוד ייחודית לאותו סופר ובעלי סוף ברור ומספק
וכך החלה הקריאה בזאב הערבה.
אך במהרה התבדיתי ומצאתי כאן יצור מוזר, שבדיעבד אני מבין מדוע התקבל בביקורת מעורבת בזמנו, שאינו דומה לשאר ספריו.
ראשית הספר בנוי בצורה לא שגרתית. מתחיל בפרולוג די ארוך, הצגת העלילה הראשית, עצירה לסוג של מסה, והמשך הסיפור הראשי כאשר יש מעט מאוד מקומות בהם ניתן לעצור את שטף הקריאה.
חציו הראשון של הספר באמת אינו פשוט מהסיבה הפשוטה שמעבר לשפה הגבוהה קשה לתפוס רצף אמיתי של קריאה כי ישנם קפיצות חדות באופן מכוון ובאופן כללי קשה להבין מה רוצים פה בכלל. לאחר קטע מאוד מדכא בסיפור בו מסופר על התלבטות אמיתית ובוגרת בנוגע להתאבדות כמעט והתייאשתי. אך למזלי המשכתי וחזיתי ביצירה ספרותית שמטלטלת את הקורא וגורמת לחשבון נפש ובחינה מחודשת של ידיעות. ובניגוד לשאר יצירותיו ש להסה הסוף אינו וורוד.
מדובר ממש ביצירה "פסיכדלית" בו ההבדל בין מציאות לדמיון הוא כחוט השערה ומאפשר לקורא להחליט ולתפוס עד כמה הוא מוכן למסע שלו.
בנוסף למהדורה זו מצורפת בסופה גילוי דעת של הרמן הסה בה הוא מבקש מהקוראים להבין שמדובר בסוף אופטימי ולא פסימי

הספר בנוי בצורת שיחה/ראיון ומסודר בצורה די עקבית כאשר אין קפיצה גדולה מדי בין הנושאים, דבר הראוי לציון משום שהשיחות נפרשו על מספר שנים.
כבוד גדול יש לתת למיכאל ששר על היכולת לנהל שיחה עם אדם רם מעלה כמו פרופסור ליבוביץ ולדעת כיצד לשאול שאלות שמצד אחד ישמרו על הרמה הגבוהה של השיח ומצד שני לא מתנשאים או הופכים את השיחה לבלעדית, אלא ממש מקנים הרגשה לקורא כאילו הוא נוכח ושייך לשיח.
במהלך הקריאה נחשפים בצורה די ראשונית לדעתו של ליבוביץ על נושאים שונים כגון יהדות, מדינה, ערכים וכו'. לא ניתן לסכם את דעותיו של ליבוביץ בדפים ספורים לכן יש לפעמים תחושה כאילו השיחה היא על מה שאמרו על נושא מסוים, מאשר ממש שיחה על הנושא. יחד עם זאת, הדברים נאמרים בצורה מספקת ואף מעוררת סקרנות להמשך והרחבה בנושאים. צריך לציין כי קיימת היכרות מוקדמת בין השואל והנשאל ולכן השיחה במידה רבה כרוכה באיזושהי היכרות מוקדמת עם ליבוביץ ודעותיו, למרות שרוב הספר יהיה ברור גם ללא הכנה מוקדמת לאור השפה הבהירה והצורה הנדירה של ליבוביץ לפשט את המורכב.
בסופו של דבר, מצד אחד הספר נותן הזדמנות מעט ביוגרפית או אף מציצנית לחייו והעדפותיו האישיות של ליבוביץ, ורבים האזכורים לאישים דגולים כמו הרב קוק, בן גוריון הרב הרצוג ועוד רבים וטובים. הקריאה מהנה וקולחת, מאוד רציפה ובעלת אנקדוטות מהנות רבות. לדעתי מומלץ יותר לחובבי ליבוביץ אך מתאים גם לכל אדם המתעניין במה שנקרא "מחשבת ישראל" או פילוספיה כללית.

"איך לא קראת את האלכימאי?"
שמעתי זאת כל כך הרבה (לרוב מיוצאי הטיול הגדול בהודו\דרום אמריקה) והאמת שפשוט לא יצא.
לבסוף נכנעתי ובהחלט הופתעתי לטובה, זאת למרות שלרוב כאשר יש "הייפ" גדול סביב כל דבר החל ממסעדות, סדרות וכו' יוצא שכגודל הציפייה כך גודל האכזבה.
הספר הוא קליל, מאוד מהנה והקלישאות המועברות בו עוברות חלק בגרון.
בסיפור הדמות הראשית לוקחת את הקורא למסע מופלא והתחושות והשאלות הגדולות של החיים בהחלט מרגשות.
לא צריך לצפות פה למופת ספרותי אלא לספר שממש כיף לקרוא ונהדר להתבוננות תמימה על החיים.
ההתחלה היתה מעט מעייפת אך הספר שווה ומאוד מומלץ לכל מי שמעוניין בספר הטומן בתוכו כיף גדול תוך העברת מסרים גדולים גם אם בצורה פשוטה.

לרוב כאשר יש ספר המתיימר לסכם נושאים גדולים אני יוצא מאוכזב מהשטחיות הנובעת בעקבות זה
לא כך עם "כלכלה בקומיקס".
הספר כולו מצויר כקומיקס ומבאר בפשטות ובישירות מושגי יסוד בכלכלה כגון "היד הנעלמה", קפיטליזם, סוציאליזם ושאר תיאוריות.
הספר מצליח להיות קליל ועם זאת מרתק ומעניין ולכן גם אם הוא נראה ילדותי, הוא לא. לחלוטין מיועד לאנשים בוגרים.
לכל אדם הרוצה להבין מהי כלכלה, איך היא עובדת ועל התפתחותה ההיסטורית זה הספר הנכון להתחיל בו

מעטים הספרים אליהם תמיד ניתן לחזור ולצאת בפליאה וריגוש, זהו אחד מהם.
הפרופסור ישעיהו ליבוביץ מצליח להחיות את פרשות השבוע בעזרת ידענותו העצומה וקישורו לעולמו דאז אשר נשאר רלוונטי מאוד לימינו.
הספר הוא כמובן שכתוב של שיחות שהתקיימו ולכן ישנם רגעים בהם הקסם אינו שלם.
יחד עם זאת, אני בטוח שכל אדם המעוניין ללמוד עוד על החומש בין אם חילוני מסורתי או דתי יצא מורווח בתקצירי סיפורים ודעות של מיטב החכמים היהודים שהיו.
כל עיון מחדש בספר אני נפעם מכמות הידע אשר הפרופסור אחז ובקיאותו הבלתי נדלית בספרות חכמים, כל זאת עם אחיזה איתנה בדעותיו המוצקות אשר מראה לכל אותם אשר מדברים בגנותו, כי דעותיו של אינם רק כשרים אלא למהדרין.

ספר זה מהווה היכרות עמוקה ועניינית לפילוסופיה הסטואית מתוך מבטו הייחודי של קיסר רומי המצליח להביע את מחשבותיו בצורה הנראית רלוונטית ביותר לחיינו היום.
הספר מפרט את עקרונות הסטואיזם כפי שבאים לידי ביטוי בחייו של קיסר רומי, תוך התייחסות ציורית - אך באופן שנוטה לחזור על עצמו - על מעמדו של האדם בעולם.
הקריאה עצמה מהנה לרוב אך לעיתים גם מעייפת בעקבות חזרתיות הרעיונות והאופן בו הם מוצגים באופן סתום לעיתים.
לסיכום, לכל אדם המתעניין בפילוסופיה ובסטואיזם בפרט זהו ספר חובה.