הדעות פה בנוגע לספר נראות לי די חלוקות.
חלק אומרים שירד בגדולתו מהראשון, והשאר יאמרו שהוא מדהים כקודמו.
אומנם הרגשתי הרבה מאוד בלבול מצד הספר, אבל אני מוכנה להעיד שהוא ירד מגדולו, לא בצורה משמעותית, אבל עדיין.

אני כבר לא מבינה את הדמויות, ההתחברות, שהייתה לי אל זואי בספר הקודם, התנתקה מבלי משים.
הדבר שהכי עיצבן אותי, זה שזואי מתחילה לאבד את עצמה, אין לי מושג מה היא רוצה מאף אחד, היא מתחילה לרדוף אחרי אהבה, הופכת לדמות בזויה ולא אמינה, ואין לי שום דרך שבה אני יכולה להזדהות איתה.

חבל, באמת חבל, היה הרבה פוטנציאל לא ממומש, ידעתי והרגשתי שהסופרות מסוגלות ליותר, אבל הפעם זה פשוט... לא הצליח.

אני חושבת שהספר הזה יצא די מיותר, למרות שהוא סיקרן אותי, הקסם שהיה בספר הקודם ושמשך אותי לקרוא אותו לא היה בספר השני. במשך שבוע-שבועיים הספר שכב אצלי על המדף, שהוא לא גמור, ולא קיבל שום התייחסות מצידי, כי אני לא חשבתי שהוא ראוי לאחת, במיוחד שלא בתקופת מבחנים כזאת.
עם ספר מעולה אולי הייתי יושבת ונרגעת על המיטה, מרפה מעצמי ומהלחץ.
אבל הוא לא מעולה, הוא אפילו לא טוב, הוא פשוט בסדר.

אני אסכם את דעתי על הספר, כנחמד, אבל לא יותר מידי.
הייתה לי הרגשה שהוא מסוגל ליותר, ואומנם היו נקודות אור בספר, הדמויות הרעות שהיו בנויות הרבה יותר טוב מהדמויות הטובות.
אני חשבתי שזה שחברים הופים אויבים אמור להיות יותר... מובן.
וכל הספר נותרתי עם הרגשה מעורפלת שנתנה לי טעם לא טוב בפה.

הוא מומלץ רק למי שאהב את הספר הראשון, ומוכן להתאכזב, כי אני התאכזבתי.
אולי בספר השלישי הסופרות יתקנו את זה.

את הספר הזה קניתי כי... אל תצחקו, אבל חשבתי שזה ההמשך של הספר לנצח (שגם ממנו התאכזבתי אבל נדבר על זה ביום אחר). אני יודעת, מטומטם.
בכל מקרה, בטח הייתם מצפים שאני אגיד שלא הצטערתי על הטעות נכון? אז זה לא נכון. אני נאלצת להפסיק את הביקורות הנחמדות לספר הזה כי אני פשוט הזדעזתי. ואני לא כזאת ביקורתית רוב הזמן!

אבל הספר הזה... פשוט נורא. הרעיון עצמו מאוד נחמד- נערה, מגלה שהיא ערפדית, מגיעה למקום חדש, מסתגלת לחיים, ובדרך עוברת המון חוויות מטלטלות כדי שתבין מי היא ומה היא עושה שם.
אבל הביצוע- אלוהים אדירים שלי.

זואי (ככה קוראים לה נכון?) פשוט מתנהגת כמו... אני לא אוהבת להגיד כאלה מילים אבל- כלבה.
היא מתאהבת בצורה כל כך שטחית, כאילו המראה הוא הדבר שקובע, היא מנהלת 3 רומנים בלי להניד עפעף, פשוט מזוויע.
בקטעים של הנשיקות כמעט הקאתי מגועל, והאמת היא שרק קיוויתי, שכולם יפרדו ממנה בבת אחת. נראה כאילו היא מקבלת הרבה, הרבה, הרבה יותר ממה שמגיע לה. סיימתי את הספר בקושי רב, אהבתי רק את החלקים שבהם היא
ספוילר
מצליחה, בערך, להראות את הצדדים היפים שנשארו לסטיבי ריי, ואת הטוב לב שלעולם לא יעלם ממנה.
סוף ספוילר
לא יכולתי להזדהות עם הדמות כמעט בכלום, חוץ מאולי אהבתה לסבתא.
הספר הראשון היה מאוד נחמד, היה לו הרבה פוטינציאל. אחרי הספר הזה- אני לא חושבת שאני אטרח לקרוא את השלישי.
אני מצטערת על הביקורת אבל אני פשוט לא אהבתי. העדפתי שהצד הרע ינצח מאשר זואי. באמת. זו פעם ראשונה שזה קורה לי.

אז,איפה מתחילים?בהתחלה איך הספר הגיע לידי,אז יום בהיר אחד אחרי שיעור היסטוריה הלכתי בדרכי הביתה ובדרך עצרתי בספרייה הקרובה לביתי,למרות שאני מעדיפה את הספרייה הגדולה.
בין חיפושי ספר טוב ונאמן הפריעה לי הספרנית בכך שלא הפסיקה לשאול שאלות,למי הספר?בת כמה את?איפה את לומדת? לקחתי מהר את נבגדת ויצאתי במהירות תוך כדי זמזום עצבני שלספרייה הזאת אינני חוזרת.
וכעת להווה,"מסומנת"השאיר בי טעם של עוד,ורצון לגלות עוד דברים על סודות בית הלילה.
וגם קראתי שיש לפחות 7 ספרים ואני אוהדת סדרות ארוכות(מג'ינג'י לתולי תעלולי ומשימה עולמית) זה רק עוד פלוס ענק.
תוכן הספר,המשך כמעט מיידי של הספר הקודם,אני חייבת בסדרות לקשר בין סוף הספר הקודם לבא כדי לא לאבד את הזמן,ומכך הבנתי שהספר מתחיל בערך שבוע שבוע-וחצי לאחר הקודם-דבר משמח כלבבי.
הדמויות השונות לא אכזבו ואף הכרתי אותם טוב יותר,אך אני מודה הייתה לי בעיה עם הדמות הראשית של זואי.
זואי בואו נגיד במילים עדינות,מתפרפרת,ולא במילים שהיו מביישים את האתר.
זואי כאמור עוברת שינוי רציני ובטוחה בעצמה כמו שמלפפון בטוח שהוא כרוב כבוש.
אבל בכל אופן אהבתי את הדמויות והעלילה.
נקודת השיא הפתיעה אותי מאוד ..
כתיבה-זורמת מעניינת לא מייאשת,העובדה שיש 2 סופרות זה דבר מוסיף מאוד ואולי משפר את הכתיבה בדרך זו או אחרת.
כרגע כשאני כותבת את התגובה לא הבנתי למה לספר קוראים "נבגדת"
ספוילר-
זואי לא נבגדת ניתן להגיד שהיא בוגדת אך לא נבגדת, אולי מדובר על נפרט איך אינני בטוחה בזאת עדיין.

אז לסיכום ספר המשך נהדר שנותן לי טעם של עוד אין ספק כי המשיך לקרוא את הסדרה.
מומלץ.

אלים, אני ממש ממש מצטערת.
אני רק בעמוד השני ואני כבר מבקרת אותו.
זה לא נכון.
אבל עדיין- עבר כל כך הרבה זמן מאז שקראתי את הספר הראשון (עוד לפני שנרשמתי, אז אל תצפו למצוא את הביקורת ההיא.)
וחשבתי שזה לא עד כדי כך נורא.
אבל אני בעמוד השני ונזכרתי כמה קיטשי זה.
אלים, הומו אמנותי- אופנתי שמדבר בשפה גבוהה?
תהרגו אותי כאן ועכשיו!
אני מצטערת, אולי אני סתם ילדה קטנה בת 11, שלא מבינה כלום מהחיים,
אבל זה לא הומופובי?
טוב, אולי זה לא היה במקום, אבל עדיין!
יש משהו שכן אהבתי, וזה הכינוי שלה לאבא חורג- דביל חורג.
וכן זה די מצחיק, ורואים לפעמים שהספר נכתב בשיתוף עם מתבגרת
בכבודה ובעצמה, אבל לפעמים אני שואלת את עצמי אם זאת היתה טעות.
הכל כל כך קלישאתי! (זאת מילה אמיתית?)
והדמות הראשית, יש סיבה שהיא כל כך- כל כך הכל?
כלומר, הכל פשוטו כמשמעו!
עם כל הכוחות!
זה מפגר לגמרי!
כלומר, קיטשיות זה טוב, במידה מסוימת!
תראו את הארי פוטר, אמרו שהדבר היחיד שהצליח להשאיר אותו בחיים למרות הכישוף של וולדי היה אמור להרוג אותו, זה אהבה.
אז זה קיטשי, אבל קיטשי במידה מוגבלת!
ועוד משהו, אני רק התחלתי, אבל ראיתי בכריכה האחורית, את זה:
״היא גורמת לך להרגיש שהיא טובה, אבל זה לא נכון. לא כל מה שמואר הוא טוב, ולא כל מה שאפל הוא רע.״
מה?!?
וראיתי כמה איזכורים של ניקס, שאם אני זוכרת נכון, היא אלת החושך.
ובבית האדס, היא די-סוג-של-ניסתה-להרוג-את-פרסי-ואנבת׳-במקום-הכי-חשוך-בשאול.
הידד? (אה, וספוילר, למרות שהוא בכלל לא לספר הזה אז- תתעלמו?)
אז בסדרה הזאת מנסים לשבור סטיגמות, ולנסות ליצור חדשות.
כלומר, עולם שבו זה לגמרי מוכר אבל עדיין נורא שתהפוך פתאום לערפד?
זה-פשוט-מעצבן!!!
אתם יכולים להתעלם מהביקורת הזאת מצידי, רק התחלתי לקרוא את הספר ואני ילדה בת 11 שלא יודעת כלום מהחיים שלה.
ונ.ב.
אני יודעת שהספר הזה לא בדיוק מתאים לגיל 11. אבל אתם תתעלמו מהעובדה הפשוטה הזאת למרות שהזכרתי אותה כבר 3 פעמים בסדר?
----------------
עצרתי בפרק השלישי.
אני יודעת, זה אידיוטי וחסר טעם.
אבל אלים, זה ספר כל כך מעצבן!
כל כך!
אני באמת לא מבינה, גם אחרי מה שהיא ראתה עם אפרודיטה, (שם מתנשא להפליא) היא עדיין לא מרחמת עליה!
׳״ אני יודעת- אני יודעת. אני לא מתחילה לחבב אותה או משהו כזה״׳
רגע, מה?!?!!
אמא שלה כרגע סטרה לה!
ההורים שלה פחות או יותר אמרו לה שהיא לא שווה כלום!
אפילו אני ריחמתי על אפרודיטה!
ואולי זאת רק אני, אבל זואי היא הומופובית או משהו?
׳דמיאן משך באפו, ונראה נעלב, מתנשא ויותר הומו ממה שהוא נראה בדרך כלל (אפילו שהוא בהחלט הומו.׳
אממ, מה?
״...והוא יפה- כמו איזה שחקן קולנוע מסרט ישן (אבל בלי הנטיות ההומוסקסואליות החבויות)׳
מה?!?
היא כזאת שטחית!
איך אפשר להזדהות עם דמות כזאת?!
אני מצטערת, אני פשוט לא מבינה איך אפשר ממש- ממש לאהוב את הספר הזה.
ואיך שמציגים כאן את ההורים- אז ההורים בעולם הם או אנשים נוראים ואיומים שמוכנים לעשות כל דבר בשביל כוח, או שהם ידידותיים מדי.
מה?
ואחת הכותבות היא אמא!
מה?
הספר הזה רק בלבל אותי, והפסקתי בפרק השלישי.
בהצלחה למי שמנסה להמשיך.

''היא גורמת לך לחשוב שהיא טובה, אבל זה לא נכון. לא כל מה שמואר הוא טוב, ולא כל מה שאפל הוא רע.''
אותו משפט נאמר על הערפדים בספר הראשון, כשזואי הייתה בטוחה שהערפדים רעים והם מפלצות והיא בעצמה תהפוך לכזאת, ואז באה ניקס, אמרה כמה משפטים חכמים ששחכתי, אבל את המשפט ''לא כל מה שמואר הוא טוב ולא כל מה שאפל הוא רע'' זכרתי.
עכשיו בספר השני משתמשים במשפט הזה שוב, כדי לתאר את נפרט, זאת שכולם חושבים שהיא טובה בגלל שהיא הכהנת הגדולה, והיא כל כך יפה ונחמדה מבחוץ, כשמבפנים היא בעצם... טוב אני לא אתן ספויילרים.
אבל אני חייבת לומר שאהבתי את הקטע הזה, משפט חכם שנכון לגבי כמה דברים ונותן לך קצת חומר למחשבה גם בחיים האמיתיים.
חוץ מהדברי חוכמה שאני חופרת עלהם כבר נצח, ממש נהניתי לקרוא את הספר, הוא לא מכביד, העלילה מעניינת, והוא כתוב בסדר.
רוב האנשים פה חושבים שהספר שטחי ורדוד. אולי זה קצת נכון, אבל הספר הזה כתוב מנקודת מבט של ילדה בת 16! מה ציפיתם שזה יהיה? אז נכון שאכפת לה קצת מהמראה החיצוני, היא צינית, היא דומה לבני הנוער של היום, אבל זה לא אומר שהאישיות שלה רדודה. אכפת לה מסבתא שלה, מהחברים, אפילו מאמא שלה, למרות שאמא שלה מתנהגת אליה כמו כלבה. יש לה מטרה בחיים ובסך הכל היא בן אדם טוב, עם המגרעות ונקודות האור שלה.
סה''כ זה ספר נורא נחמד, קליל וכיפי לקריאה, אני אהבתי.
ממליצה!

טוב, עוד לא סיימתי לקרוא את הספר אך בהתחלה היה משהו שבהחלט גרם לתחושה שבא לי להקיא:

"הוא אוהב ציצים ואיברי מין נשיים, לא בולבולים ופי טב--"
"דיי!" ממש לא רציתי לסטות לנושא הזה
"אני חושבת שאריק נייט הוא בחירה טובה,ולא כי הוא אוהב, נו, טוב..."
"איבריים נשיים?" שאלה סטיבי ריי
"כן, איבריים נשיים ולא איברים גבריים, אני חושבת שיש לו את הכישורים שאנחנו מחפשים. הוא מוכשר, אהוד, והוא באמת בחור טוב"
"וגם לגמרי ובהחלט חתיך" אמרה ארין.

אין לי אפילו מה לומר על זה... חוץ מזה שזה שפה רדודה ולא מכבדת וספרים בעלי תיאוריים כאלה לא צריכים לצאת לאור!

ספר מדהים, לא הנחתי אותו לרגע...בערך
הספר מלא ברגש, במתח, במסתורין אבל עם זאת הספר לא מתאים לנוער-יותר ל"מבוגרים בלבד"...
חבל, הסופרות יכולות יותר מזה.

הספר הראשון היה יותר טוב.
אם לא היו הורגים את החברה של זואי, הוא היה יכול להיות בסדר, אבל הרגו אותה, אז לא. ברוב הספר זואי בדיכאון, וזה ממש מעצבן. הספר הראשון היה יותר טוב...

למי שקרא את הביקורת שלי על הספר הראשון כבר יבין. אבל -
התקציר הזה יותר טוב מהראשון!! זה משתפר עם הזמן... =]
הספר הזה לא התעלה על הספר הראשון. לא ציפיתי לכל כך הרבה.
אני חושבת שפ"ק קאסט וכריסטין קאסט יכלו לעשות יותר.
מאוד לא אהבתי איך שהדמויות השתנו בקיצוניות מהספר הראשון לספר השני. זה ממש מוגזם. מילא, שייראו את התהליך, שייתנו סימנים שמשהו משתנה. שהאווירה תהיה קצת בערפל ולא נדע מי ומה ולמה. הרי זה מה שהופך בדרך כלל את הספרים לספרי אימה ומתח, לא?
אולי הסופרות ניסו להפתיע אותנו. אבל זה לא הלך.
חבל.
בדר"כ אני נותנת ביקורת שלילית. מצטערת על האכזבה.
ונעבור לקטע הטוב - הספר עדיין מצויין. עם כל מה שהרס אותו הוא עדיין לא קרס וממשיך להפתיע אותנו לטובה לאורך כל הדרך!! מה אני יגיד? אני אוהבת את הדמויות. את האווירה. את בית הלילה. את הרעיון עצמו של הסיפור.
תודה רבה לכל מי שקרא את הביקורת הארוכה שלי ולא הפסיק באמצע! [:
תהנו!