לאחר הפסקה ממושכת בקריאה (שוב מהסיבות הידועות לכולם לאור המצב במדינה), החלטתי לנסות את כוחי בקריאה מחודשת,
לספר הזה ציפיתי בכיליון עיניים, אפילו רכשתי אותו ישירות מהסופרת. וכגודל הציפיות - גודל של אכזבות.
הספר נשמע מבטיח ומעניין, אך לדאבוני הספר משעמם מאוד ואינו ממריא לשום מקום (וזאת למרות הביקורות הטובות כאן).
בקושי הצלחתי לגרור את עצמי עד עמוד 100 . שם הרגשתי שהתיאורים בספר חוזרים על עצמם ומאוד רדודים. לכן החלטתי לנטוש את הספר מפאת בזבוז זמן.
הספר הוא יותר יומן קורותיה של משפחה שעלתה לארץ והתיישבה במושבה תל עדשים. זה סיפור חלוציות והשתלשלותה של המשפחה בחיי המושבה.
לכאורה נשמע מאוד מעניין ומלמד. אבל, אין שום דבר שמתרומם בסיפור. זה אולי יכול לעניין רק את בני המשפחה בלבד-לא יותר מזה.
אני לא הייתי ממליץ לקרוא את הספר אפילו אם הנושא מעניין אתכם.
חבל

קראתי בשקיקה את הספר 'החיים לא היו שושנים' העוסק בתיאור תולדותיה של משפחה. משפחה שעלתה מלטביה בשנות השלושים של המאה הקודמת, התחילה את צעדיה הראשונים בתל עדשים והמשיכה לאחר מספר שנים לכפר ידידיה. הגיבור, דוד שמידוב אב המשפחה, עבר לא מעט טרגדיות אישיות. לא אעשה ספויילרים. כל זאת על רקע היותו חקלאי חרוץ העובד מבקר עד ערב לפרנסתו באמצעים פשוטים, ידניים האופייניים לתקופה.
הספר מכניס אותנו לתקופה ולאתגרים העומדים בפני המתיישבים בארץ ישראל טרום הקמת המדינה: פרעות הערבים, השלטון הבריטי, אירועי השואה באירופה והדאגה לקרובי המשפחה שנותרו שם. דוד עומד מול האירועים כצוק איתן בעקשנות ובהתמדה, בעבודות השוחקות ברפת ובשדה אך עם רגישות פנימית לילדיו, הוריו, ושכניו בכפר.
את הסיפור כתבה גליה נכדתו לאחר ששמעה סיפורים מפי אמה נחמה ולאחר מחקר בנבכי ההיסטוריה. גליה בכישוריה הספרותיים, שזרה בין העובדות ההיסטוריות וסיפורי אמה את התוספות המתבקשות ובכך איפשרה לי קריאה מהנה ושוטפת. חשתי את מאורעות וחוויות התקופה כאילו מתרחשים הם לנגד עיני. אכן, חייהם רחוקים היו מלהיות סוגים בשושנים כפי שאולי מצטיירים חיי הכפר הפסטורליים.
ניראה לי כי הספר מתאים לשמש גם כבסיס ל'סרט' שיתאר את תולדותיה של משפחה בטרם קום המדינה.

אני מאד אוהבת לאחוז ספר ביד ולקרוא. קודם להסתכל על הכריכה מקדימה ומאחור ואז לדפדף קצת ולקרוא פה ושם כדי להתרשם מהסגנון אם הספר מתאים לי. הכריכה של הספר משכה את עיניי. הצריף ההרוס על רקע שדות החיטה העלה לי שאלות - מה קרה לצריף? מה קרה ליושביו? גם השם עצמו מסקרן ודפדוף מהיר הראה שבספר יש דיאלוגים בשפה יומיומית - בדיוק מה שאני אוהבת. התחלתי לקרוא, וקראתי, וקראתי, וקראתי. הסיפור מעניין. הספר מתאר רק כמה שנים בחיי הגיבור - שנות ה-30 ועד תחילת שנות ה-50 בארץ ישראל - למרות שהוא חי הרבה יותר שנים, אבל זה בהחלט פרק חיים משמעותי. הספר מתאר את העליה של הגיבור לארץ, נישואיו והולדת ילדים, איך הסתדר מבחינת מגורים ועבודה, כמה קשים החיים היו אז, כשברקע הערבים שהקשו על החיים בארץ בתקופה זו והתנכלו ליושביה. לצד תיאורים של אירועים היסטוריים והרבה תיאורים של חיי חקלאים בתקופה ההיא, יש את הצד המשפחתי הרגשי. לא אעשה ספויילרים אבל בהיבט הזה חיי הגיבור היו בהחלט לא רגילים.
הספר כתוב בצורה קולחת ומעניינת והסיפור נוגע ללב. מומלץ מאד.