רואה שלפניי כתבו הרבה על הספר ועל עלילתו, אני מצאתי שהוא בסדר, נחמד להעביר את הזמן ולא עמוק במיוחד.
מזכיר סרט אמריקאי קיטשי ולדעתי לא ממש מביא לידי ביטוי את בעיית המהגרים- משני צידי המתרס.

בשתי מילים - וואו איזהספר!!!
ובהרחבה:
ספר מקסים ואנושי, מלא בתיאורי נוף של אלסקה, של הטבע הפראי בה, הסכנות והקור ששורר באזור.
קראתי את "הזמיר" והגעתי לקריאת הספר הזה עם ציפייה גדולה.
הסופרת לא איכזבה כאמור, הספר כתוב נפלא, הסיפור עצמו נגע בי קשות כמו שהזמיר נגע, אולם הוא קצת נופל לקלישאות אמריקאיות(נו מילא).
לני(לנורה), ילדה להורים מאוד צעירים, אבא פוסט טראומתי ממלחמת ויאטנם, עוברת עם הוריה לאלסקה הקפואה והפראית. במקום הזה, צריך ממש לשרוד כדי לחיות- בשנים עליהם מדובר, שנות ה-70, עדיין לא הגיעה שיא הציויליזציה לאלסקה, כך שחשמל, מים זורמים ןכו' - היו מותרות.
בסיפור מתוארת השגרה היומיומית החדשה איתה לני מתמודדת, הבדידות בעיקר בימי החורף כשבקושי יש אור והבדידות בבית- עם אימא אוהבת שהיא שותפה שלה לכל דבר ועם אבא אלים ואלכוהוליסט שלעתים מראה את נחת זרועו על אימא.
החשש מהתנאים הקשים בחוץ- הופכים לחשש מהתנאים הקשים בתוך הבית.
"כשהגלים מתחזקים - החזקים מתגלים" - עם כל הבדידות והקושי, הייתה להם גם חבורה של אנשים- שכנים, מכרים שהם כמו משפחה שם באלסקה. וביניהם לני מכירה חבר טוב שככל שחברותם מתגברת- הוא הופך להיות אויב של אביה והיא נאלצת להתמודד עם החלטות קשות.

תיאורי הטבע הפראי, הכתיבה הקולחת והזורמת יחד עם סיפור אנושי מרתק - הופכים את הספר הזה לספר מדהים שכיף לצלול לתוכו ולהתחבר לדמויות.
ממליצה בחום!

ספר מקסים

אני מאוד אוהבת את הכתיבה ואת הספרים שלה. נראה שהיא לוקחת נושאים שנראים לה חשובים וכותבת עליהם תוך מחקר ושזירת עובדות.
גם בספר הזה היא לוקחת את נושא האספרגר והאוטיזם באופן כללי ומכניסה אותו לסיפור, אך לדעתי, אם מטרתה הייתה להכיר לקורא את התופעה או להעלות נושא זה למודעות, היא קצת חטאה למטרה.

ג'ייקוב, נער בן 18 עם תסמונת אספרגר, מכור לזירות פשע, מוצא עצמו מואשם ברצח. יחד עם אימו החד הורית ואחיו הצעיר(שרוב הזמן בוגר יותר ממנו) אנו חווים את הסערה המתחוללת וקוראים על חייהם גם טרם הסיטואציה אליה נקלעו.
בספר, מתוארת תסמונת אספרגר, כיצד היא באה לידי ביטוי ואיך היא משפיעה על מי שסביבה.

הספר כתוב בצורה מעניינת, מאוד קריא, כמו כל ספריה. הוא מעניין, לא משעמם ובכל זאת, משהו בו לא משך אותי.
המשכתי לקרוא אותו עד תום, רציתי לדעת מה יהיה סוף הסיפור וגם הסוף קצת איכזב.....
נחמד, קריא, זורם, לאוהבי ג'ודי פיקו.

אתחיל ואומר שזהו ספרה השלישי של הילה שאני קוראת, הילה כותבת נפלא וזהו ספרה- בעיניי, הטוב ביותר!
עלילה מעניינת על נושא עליו מעולם לא קראתי, יש לציין- תקופת האינקוויזיציה וגירוש יהדות ספרד.
הספר מספר את קורותיו של ראובן, יהודי במנוסה מפני האינקוויזיציה שאיבד את משפחתו, שנותרה לו תקווה אחת למענה חי, ושם מבלי להתכוון מוצא אהבה גדולה נוספת...
הספר כתוב בצורה נפלאה, מאוד זורם ומהר מאוד התחברתי אליו.

הספר מעט נופל לקלישאות רומנטיות(שאני פחות מתחברת אליהן), אבל פחות מבספרים קודמים ונראה לי שרק לי זה מפריע, לאור קהילת המעריצים של הילה הנפלאה.
הספר עשה לי חשק לקרוא עוד על התקופה הזו שלצערי, ממה שאני זוכרת, פחות נלמדת בשיעורי הסטוריה.

סקירה לאחר זכיה בהגרלה.
מוריס, מבוגר בן 70+, איבד בשנים האחרונות את אשתו, יושב בבר מלון ומרים 5 כוסיות עבור 5 אנשים משמעותיים בחייו.
בכל הרמת כוסית אנחנו נחשפים לסיפור חייו של מוריס, עוד טפח ועוד טפח דרך האנשים החשובים בחייו.
לא מדובר בסיפור חיים מסעיר יתר על המידה אלא על סיפור חיים אמיתי, אותנטי- כמו שאנחנו מכירים וזה היופי בספר.
יש שם סיפורים על אובדן אנשים קרובים, זכרונות ילדות קשים, התבגרות, התמודדות עם אנשים על הספקטרום האוטיסטי, וגם שמחה והתאהבות- כמו בחיים של כל אחד.

ספר מאוד רגיש וכנה, כתוב בצורה מאוד קריאה ופשוטה וניתן להתחבר אליו מהעמוד הראשון.

לא יכולתי להתעלם מהבאזזז סביב סדרת הספרים הזו והסדרת טלויזיה שעלתה לאחרונה בעקבותיה ורכשתי ב"סיפור חוזר" את הספר הראשון בסדרה.
הספר מתאר שתי חברות בנאפולי של שנות ה50-60 מנקודת מבטה של לנה. אנחנו נחשפים לסיפורן החל מרגע היכרותן ועד לגילאי העשרה, הספר מאוד אמיתי, לא מייפה את המציאות- לא בנאפולי ולא בראשה של לנה וזה בעיקר מה שאהבתי בספר הזה.
מה אני אגיד.... עד לשליש האחרון של הספר(בערך 200 עמודים) פשוט הכרחתי את עצמי לקרוא, לא הבנתי ועודני לא מבינה על מה המהומה. הספר גדוש בדמויות שקשה לעקוב מי זו מי, נראה שכמעט ולא קורה בעלילה שומדבר חשוב עד לעמוד 200 בערך.
התייעצתי עם מי שקרא בקבוצה את סדרת הספרים והרוב אמרו לי להמשיך אז מקווה שהספר השני ילך וישתפר.
השליש האחרון היה ממש מעניין, הכרתי יותר את הדמויות והרגשתי שבאמת מעניין אותי מה ההמשך ומה יקרה עם 2 החברות - לכן אמשיך לספר הבא ואראה את הסדרה בהמשך.

במקרה שאלתי את הספר הזה מחברה ולא תכננתי לקרוא אותו ישר אבל משהו בו משך אותי והתחשק לי גם כתיבה קלילה כזו. קראתי את כל ספריו של אשכול נבו ואהבתי אותם(למעט המקווה האחרון בסיביר שאותו משום מה לא צלחתי).
הספר עצמו כתיבתו מאוד קלילה וזורמת אבל 3 הסיפורים בו מאוד לא קלילים- אלא מעוררים מחשבות ועמוקים.
הספר מתרחש בבנין בן 3 קומות במרכז ארץ ומחולק ל3 חלקים בכל חלק מסופר סיפור של דייר/ת אחר/ה בבנין.
הסיפורים מאוד מציאותיים ומרגישים אמיתיים, מדובר בסיטואציות שכל אדם יכול להיקלע לתוכן ולכן הספר כ"כ מעורר מחשבה. הספר גם מביא הרבה זוויות של הורות, ובתור אמא, קשה לא לחשוב איך אני הייתי נוהגת בסיטואציות הללו.
סיימתי את הספר תוך 4 ימים, ולא שיש לי הרבה זמן פנוי, הוא פשוט כ"כ סוחף ומעניין!!
מומלץ מאוד.

ב-3 מילים: קליל, חמוד, קיטשי.
חיפשתי ספר קליל לקרוא בנסיעה לחו"ל עם חברות, והספר הזה היה לי על המדף.

הספר מספר על גרייסי, אישה אלמנה בת 60 בערך, שגרה בעיירה קטנה באנגליה ומנהלת חיים די רגועים ושקטים, עם הכלבים שלה ומועדון חברות די פלצניות.
מודעה במגזין אליו היא נחשפת כשהיא ממתינה במספרה קוראת לה לצאת לסדנת בישול באיטליה - במקום קסום שמסתבר שבעברה היא הייתה קשורה אליו....
הנשים במועדון החברות מופתעות מנסיעתה ופונות לבתה, קרינה, שגרה בלונדון ולא ממש בקשר איתה, מתוך "דאגה" אליה. קרינה - קרייריסיטית מצליחה שכל חייה סובבים סביב עבודתה, נשואה ואם למתבגרת שגרה בפנימייה(אנסטסיה).
גם ביניהן אין ממש קשר של אם ובת. קרינה מחליטה לנסוע עם אמה לאיטליה ומצרפת אליה את אנסטסיה.
בסדנה באיטליה הן חוות מסע נפשי, מגלות סודות מעברה של גרייסי ומכירות חברים למסע....

ספר די קיטשי אבל זורם ומתאים למי שמחפש משהו מאוד קליל ונחמד מבלי לחשוב יותר מדי.