נהיניתי מאוד מהספר הקודם בסדרה,והייתי צריכה ספר נוסף באנגלית (לומדת לפסיכומטרי:()אז החלטתי להשאיל אותו.
קראתי את הספר לפני כחודשיים ולכן אני לא זוכרת אותו כל כך, אבל ממה שאני כן זוכרת...
ממש אהבתי את ההתחלה של הספר, בתור אחת שלא חוותה פרידה או משהו בסגנון, הספר תיאר לי בצורה כל כך יפה את הכאב, מה שהאהבה עלולה לגרום. עוד משהו שאהבתי זה שהספר הראה את הדרך התמודדות שלה עם הכאב הלא פוסק, והדרך היא להפסיק להסתגר ולהתחיל לבלות עם חברים, במקרה הזה החבר העיקרי היה גייקוב, שהוא בעצמו עבר קשיים על טבעיים.
לפני שקראתי את הספרים, ראיתי את הסרטים, מה שגרם לי להפסיק עם הספר לקראת הסוף מחוסר עניין. אבל בסרטים הייתי טים אדוארד, אבל בסרטים אני טים גייקוב. מאחלת לכל אחת ואחד חבר כמו גייקוב, אכפתי, חברתי שתמיד שם בשבילך.
ספר נחמד להעביר איתו את הזמן, יודעת שאצפה שוב בסרטים אצפה בהם בעין אחרת. ממליצה למי שמחפש ספר באנגלית שהוא קליל ונחמד.

כל מי שלומד לפסיכומטרי שומע תמיד שהדרך הכי טובה לשפר את האנגלית זה לקרוא, לקרוא ולקרוא שוב.
הלכתי לספריה, ולקחתי כל כך הרבה ספרים שוויתרתי עליהם אחרי שעה כי בכל זאת ספר ראשון שאני קוראת באנגלית.
עד שנתקלתי בספר, ונזכרתי כמה נהניתי מהסרטים, אמנם אני זוכרת אותם, אבל כמעט בקושי זוכרת את העלילה.
התחלתי לקרוא, ואני מבינה שאני נהנית, ומצליחה להבין את הספר בזכות זה שראיתי את הסרטים (בכל זאת לא הכי טובה באנגלית). ואת האמת? זה לא הרס לי את הספר בכלל. ספר מהמם, נהניתי מאוד. שיפר לי את הקריאה ברמות, וזה רק בזכות ספר אחד!
ממליצה מאוד לקרוא

"קשה להאמין שבימינו, במרחק של כמה קילומטרים מאיתנו החילונים, יש עולם כזה שמתנהל ככה..."
כשהבת של אסתי ויינטשין, תמי, הגיעה להשתתף בתוכנית הריאלטי "האח הגדול", שמעתי לראשונה על הספר. תמיד הסתקרנתי לקרוא את הספר. והנה החלטתי שהגיע הזמן.
ספר שמספר על אישה חזקה שבסך הכל לא התאים לה המסגרת אליו נולדה, ולכן כל יום היה סיוט בשבילה, והדבר הכי טוב שיצא לה ממסגרת חסידי גור הנוקשה הם הילדים שלה, הסיבה שבגללה היא ניסתה להישאר בחסידות ולא לעזוב כדי שלא ישארו לבד, שלא יגדלו בלעדיה, ובין היתר שיהיה להם שידוכים טובים.
אסתי וינשטיין מספרת לנו את סיפורה, שכל פעם ופעם אני שואלת את עצמי איך זה יכול ללכת ולהיות גרוע יותר? היא בסך הכול חיפשה קצת אהבה בחיים, אם זה בילדות ואם זה בנישואיים.
סיפור נורא מרגש שקשה להבין איך בעולם מודרני כזה דבר כזה קורה, ולא רק בחסידות גור. ספר סוחף שכל הזמן מרגישים בכאבה.
הבנתי שהספר עבר עריכה קלה, וחייבת לציין שלא אהבתי את איך שהספר כתוב, עם כל המירכאות, והרווחים המיותרים- עשה לי בלאגן.
ספר שמלמד אותנו שלא כל הנוצץ זהב.
יהי זכרה ברוך.

על הסופרת שמעתי רק דברים טובים, ועל הספר שמעתי דעות חלוקות, ובכל זאת החלטתי שזה יהיה הספר פשע/ מאפייה הראשון שהחלטתי לקרוא.
למי שלא מכיר הספר מחולק לארבעה חלקים, החלק הראשון הוא החלק הכי קריטי לכל הבנת העלילה, והוא גם החלק הכי פחות מעניין בספר לדעתי. מהחלק השני לא הצלחתי להוריד את הספר מהידיים. לא קורה לי הרבה שאני חושבת על הספר שאני קוראת במהלך היום שאני בבסיס או משהו, אבל עם הספר הזה זה קרה, לא הפסקתי לחשוב עליו ולתהות מה מצפה לי בהמשך. קראתי כל חלק ביום אחד כי לא רציתי לסיים את הספר ביום, רציתי להינות ממנו כמה שאפשר. העלילה לא מפסיקה להפתיע, ברמה שאני כבר לא יודעת איך הספר יסתיים. בנוגע לסוף- וואו, וואו, וואו, לגמרי היה שווה את כל ה-500 עמודים.
לגבי הכריכה, אני לא אוהבת כריכות שרואים בהם פרצופים, זה מוריד לי מהספר ישר. אבל חייבת לציין שהכריכה הזאת תואמת לספר, העיניים הירוקות שלו שתמיד מוזכרות, שרשרת הצלב של אימו, והצמיד השחור שאימו נתנה לו. הלוואי שכל כריכה הייתה מתאימה לעלילה שלה כמו הכריכה הזאת.
גם בספר מוזכרים החבר'ה הטובים מהסדרת ספרים באותו שם של אותה סופרת, סדרה שכן רציתי לרכוש ועדיין לא יצא לי. האזכור של החבר'ה הטובים עשה לי חשק עוד יותר לקרוא את הסדרה, במיוחד שהבנתי שהסיפור של אחייניתו של מרטינז מסופר גם בסדרה הזאת, אחרי שכל הספר תהיתי מה היא עברה וכאב לי שלא ייחסו לזה חשיבות. אחרי שסיימתי את הספר "אל דיאבלו", הבנתי שהייתי צריכה לקרוא קודם את הסדרה "החבר'ה הטובים"- אבל מה שבטוח אני אקרא את הספר הזה שוב בעתיד הרחוק, והפעם אדאג לקרוא את הסדרה לפניי.
לסיכום, ממליצה ממש לקרוא את הספר! ספר מעולה, מותח, מעניין, שקשה להוריד מהידיים.

העלילה מתפתחת לאט, בינתיים ההיכרות עם החיים של מקסים מכפה על זה. נורא מתיש שכל פעם שאלסיה נמצאת בדירתו היא לא מדברת ורק משפילה מבט. לדעתי יש קטע שהסיפור מסופר בגוף ראשון שמדובר במקסים, ושמסופר על אלסיה זה מסופר בגוף שלישי- זה גורם ליותר מסתורין מהצד של אלסיה, ולא באמת מצליחים להבין מה עובר עליה בדיוק כמו מקסים.
לדעתי, ההתחלה מצוינת, עושה חשק להמשיך לקרוא ולהבין מה הסודות שמסתתרים מאחורי אלסיה, מאחורי המוות של קיט ולהכיר את החיים של מקסים כלורד. האמצע נמרח לי יותר מידי, העלילה מפרק 11 עד פרק 20 (בערך) התישה אותי, זה היה יכול להסתכם בפחות פרקים או לפחות בפחות עמודים. לקראת הסוף הספר חזרתי שוב להינות מהספר, העלילה השתנתה לטובה והתחילה לעניין אותי כקוראת.
לדעתי הספר מדבר על נושא ממש חשוב, אני לא רוצה להכיל ספויילר, אז מי שקרא יבין שהנושא הוא למה וממי אלסיה ברחה. הנושא פחות מוכר בארץ, אבל לדעתי הספר נותן לזה במה וזה חשוב.
שמעתי שיוציאו בהמשך סרט לספר, מצפה ממש לראות אותו. מקווה שיהיה טוב כמו הספר- שאני באמת ממליצה עליו, למרות שזה לא מתאים לכולם.

כריכה עם צבע פוקסיה תמיד קורצת אותי, אבל כריכה עם פרצופים אף פעם לא מושכת אותי. קראתי את התקציר וזה הזכיר לי את הסיפור של אריאה ועזרא מהסדרה "שקרניות קטנות ויפות", והחלטתי שלא אפסול את הספר.
התחלתי לקרוא את הספר, והוא לא זרם לי, לא ראיתי לאן הספר ממשיך- אבל אני שואפת תמיד לסיים כל דבר שאני מתחילה. הסוף היה צפוי מהרגע שהקטעים מלפני חמש עשרה שנה של קיין התחילו. אבל אחרי כמה פרקים לא הצלחתי להוריד את הספר מהידיים. הוא היה כתוב בפשטות ובקלילות, למרות שהעלילה הייתה צפויה עדיין נהניתי לקרוא וזה מה שהכי חשוב בספרים לדעתי, ההנאה.
הספר לדעתי לא וואו, אבל הוא גם לא מאכזב. ממליצה לקרוא, ספר נהדר לקרוא כדי להעביר את הזמן.

הספר תמיד היה מוכר לי, וכמובן החלטתי שהגיע הזמן לקרוא אותו. כשקראתי את התקציר ציפיתי לעלילה מותחת, שרק בסוף הספר אבין איך הכל מתחבר לעבר של גטסבי. התחלתי לקרוא את הספר, ולא הבנתי איך העלילה אמורה להתפתח, הרי הספר גם ככה קצר, אז איך אפשר באמת להתחבר לדמויות ולעלילה? וחשבתי שאולי הספר לא מתאים לי, גם אף פעם לא התחברתי לספרים שהמספר הוא זכר. אחרי הפרק השני לא הצלחתי להוריד את הספר מהידיים.
הספר אומנם קצר ומרתיע, אבל העלילה פשוט ממוקדת בלי תיאורים מיותרים שלא מעניינים את הקוראים. אני אישית אוהבת את העיר ניו יורק, והעיר מתוארת כל כך טוב שזה עשה לי חשק לחזור בזמן. נורא נהניתי לקרוא את הספר. בוודאות אקרא אותו שוב. ממליצה לקרוא.
בנוסף, ראיתי את הספר משנת 2013 עם ליאונרדו דה קפריו, הסרט מדהים, ממליצה גם לצפות בסרט.

אציין שקראתי את הספר בתרגום של טלי נתיב עירוני, עם הכריכה מהסרט. מאחר ואין את הספר הזה ספציפית פה באתר, אז אני רושמת את הביקורת שלי במהדורה הזאת של הספר.
קצת נרתעתי מהספר שגיליתי שהוא כתוב בגוף שלישי, ושהוא מסופר על 4 אחיות- חשבתי שיהיה לי קשה לעקוב ולהבין מי זאת מי בין האחיות. קראתי את הפרק הראשון, והוא פרק מצוין, מסבירים על האחיות כמו שצריך כך שלקראת ההמשך הסיפור מבינים מי זאת כל אחת מהן ולא מתבלבלים בינהן. גם אהבתי ממש שלכל פרק יש שם, ושכמעט כל פרק עוסק במשהו שונה אבל כל פרק משלים אחד את השני.
לא אהבתי איך שהצרפתית הייתה כתובה בספר, לפעמים הייתה כתובה בצרפתית ממש ולפעמים בעברית- חבל שזה לא היה עיקבי. וגם היו כמה מושגים שחבל שלא הסבירו אותם בסוף הדף. אבל בגדול התרגום היה מצוין וכיף לקריאה. המתרגמת עשתה עבודה מצויינת.
אני חושבת שאם הייתי קוראת את הספר שהייתי קטנה יותר, הייתי נהנית ממנו יותר והוא גם היה מלמד אותי להינות ממה שיש. אהבתי שכל האחיות היו שונות, ככה לקוראים יש את האחות האהובה שהם מתחברים אליה. לורי לגמרי הוסיף לעלילה, בלעדיו הספר לא היה אותו דבר. אני אישית התאהבתי בו קלות. ספויילר- ממש התבאסתי כשלורי ואיימי התחתנו בסוף, ולורי וג'ו לא.
ראיתי שבנטפליקס יש שתי גרסאות של הסרט, גרסה מ1994 ועוד אחת מ2019, צפיתי בשניהם ונהניתי יותר מהגרסה של 2019. לגמרי ממליצה לצפות למי שאוהב לראות סרטים שמבוססים על ספרים.
וככה לסיכום, ממליצה מאוד על הספר, הוא עליז וכיף לקרוא אותו ככה בפשטות בלי דרמות מיותרות בעלילה.

את הספר הכרתי כשצפיתי בסרט חמישים גוונים של אפור, שכריסטיאן גריי שאל את אנסטסיה סטיל איך התאהבה בספרות, וציין בפניה סופרים, אחת מהם הייתה אחות של אמילי ברונטה מחברת "אנקת גבהים". אמרתי לעצמי אם השם של הסופרת מוזכר בסרט, אז יש לזה סיבה טובה. כמובן שלאחר מכן רכשתי את הספר, וכשקראתי את התקציר התאכזבתי כי לדעתי הוא גילה יותר מידי על העלילה.
כשרק התחלתי לקרוא, הסיפור הזכיר לי סיפור סינדרלה- האם החורגת היא דודתה ואחיותיה החורגות הרעות הם בני דודיה, שבסוף היא מתאהבת ומתחתנת עם ה"נסיך" העשיר. אהבתי מאוד שה"נסיך", מר רוצ'סטר, לא מוזכר על תחילת הסיפור, אלא רק אחרי מספר רב של פרקים וככה יש יותר עלילה.
היו בספר המון תיאורים שהיו קשים לי להבנה, שם איבדתי את הריכוז. למרות שאציין לטובה את התרגום, נהניתי מאוד מהספר. שיש תרגום חדש, אני תמיד מתלבטת אם התרגום החדש הורס את הספר או לא, אך בספר הזה זה לא קרה.
היו בספר המון איזכורים מן התנ"ך, כמו "אשת לוט", "גורלו של קורח", "שמשון העיוור", "נראה כמו נבוכדנצר" ו"לפני שאול המלך במקומו של דוד". בתור אחת שאוהבת את פרשות השבוע, כל האיזכורים האלה גרמו לי להתחבר לספר.
כשסיימתי לקרוא את הספר צפיתי בסרט משנת 2011, אם גם לכם היה קצת קשה להבין את התיאורים ממליצה. אבל הסרט כמעט ולא דומה לספר.