אוקיי. זה היה פאן.
לא יודעת למה אני מגמגמת כשאני מנסה לנסח את תחושתיי כלפי הספר הזה.
אני מניחה שזה פשוט relatable as fuck.
נו. נו אתם יודעים. כאילו... סתכלו על השם.
אז הספר הוא 136 עמודים, כולו כתוב בהודעות SMS.
לי באופן אישי לקח שעה ורבע לסיים אותו, אבל אני קוראת לאט אז כנראה שלאחרים יקח הרבה פחות.
אז מה שקרה שהוביל אותי למציאת הספר הזה, הוא שהחלטתי לקרוא בחג ספר ארוך, שחשבתי שאני אוכל לסיים...
אבל לא ציפיתי לזה שאחיין שלי יהיה אצלנו, לכן לא סיימתי.
אני שונאת להזכיר את זה כבר ביקורת שלישית, אבל אני צריכה לקרוא עוד ארבעה ספרים כדי להגיע ליעד החודשי שלי, ויש רק עוד ארבעה ימים עד סוף החודש.
כלומר, אני צריכה לקרוא ספר ולכתוב עליו ביקורת כל יום.
הייתי מוותרת ופשוט קוראת ספרים באורך רגיל, אבל עצם זה כבר שקראתי דברים מסוימים רק כדי להגיע ליעד המטופש הזה של 11 ספרים בחודש - שיכנע אותי שזה יהיה עוד יותר פתטי אם גם רימיתי וגם נכשלתי בלהגיע ליעד.
אז הלכתי לספרייה במטרה לקחת ספרים קצרים, שאחד מהם כבר ידעתי שיהיה שלגי, אבל היום הייתי צריכה ספציפית ספר שאפשר לסיים בסביבות השעה, ופשוט איכשהו נחתתי על זה.
בתור בחורה צעירה שכותבת את הביקורת הזאת ב-2023, הנושא הזה של שיחות כאלה לא זר לי.
הבעיה היחידה אולי עם הספר הזה, זה שהוא נכתב ב-2008 ככה שכאן העניין הזה של לשוחח דרך SMS הוא לא מובן מאליו.
זה היה לפני עידן הווצאפ.
העולם היה שונה.
לכן יש משהו בספר הזה שנורא קל לעיכול, כי היום דברים כאלה יכולים לקרות בקלות לכל אחד, ובכל זאת ההגשה של הסיפור הזה הייתה טובה ורלוונטית, פחות או יותר.
הזדהיתי עם הרבה דברים, כמו למשל:
שיחת לילה
02:01 מאת: בן
חזרתי עכשיו. את עוד ערה?
02:05 מאת: בן
כנראה שלא. לילה טוב.
02:06 מאת: עדי
כבר חצי ישנה.
02:06 מאת: בן
רק רציתי להגיד לך שאת עושה לי נורא נעים.
02:06 מאת: עדי
אתה שיכור?
02:07 מאת: בן
קצת. אבל שיכורים אומרים אמת לא?
02:07 מאת: עדי
לא יודעת. מקווה שכן.
02:08 מאת: בן
אני אומר שכן.
02:08 מאת: עדי
אז עכשיו שדיברנו יהיה לך לילה טוב?
02:08 מאת: בן
הכי טוב.
-
וזה אגב, עמוד מתוך הספר.
אז התחלתי לקרוא את הסיפור הזה מבלי שהסתכלתי בתקציר.
ככה שלא ידעתי איך קוראים לדמויות, ולא ידעתי על ההיכרות שלהם ועל הפער גילאים.
ואהבתי את החלק הזה בתקציר...
"בעקבות אותו לילה הזוי, בן (22) ועדי (28) נסחפים לרומן סמסי סוחף, מצחיק ובעיקר - הכי אמיתי שאפשר.
זה קרה לכל אחד מאיתנו. אם לא - זה עוד יקרה."
אין כאן ממש הרבה, זה ממש רק השיחות שלהם והן קצרות, כי שוב, הסיפור נכתב ב-2008, הודעות עולות כסף.
אבל התקשורת ביניהם ממש אמינה.
מכניסים כאן גם שיחות שלהם עם אנשים אחרים, ככה שיש כאן יותר רקע דרך השיחות וההתייעצויות שלהם עם אנשים אחרים.
למי שחושש מכך שאולי יש כאן סקסטינג, אז אני רק רוצה להבהיר שקראתי את זה, ולדעתי מה שקורה כאן בקושי נחשב.
כאילו...
היום אנשים כותבים דברים הרבה יותר בוטים.
היו רק רמיזות למה שקורה, וזה הצחיק אותי כשהבנתי שזה הולך לקרות, ואז זה קרה וזה היה נורא עמום בעיניי, בקטע שאם אתה לא רוצה לדמיין את זה... אז אתה באמת לא חייב.
זה היה יותר קל אם הייתי מסבירה איך בדיוק הם עשו את זה, אבל זה כבר נראה לי יהיה ספוילר.
בכל אופן, אז לא הייתי פוסלת את הספר הזה מחשש שהוא אירוטי, כי אין פה שום דבר מפורש, רק שיחות בשפה של מבוגרים.
רק באמצע הספר הבנתי שהוא נכתב על ידי שני כותבים, שאחד גבר בן 36 והשנייה אישה בת 28.
אני מציינת את זה כי אני חושבת שזה מה שהוביל את הספר להיות די מוצלח, כי הוא משעשע בהפתעות הקטנות שיש בו, אבל עדיין מאוד אמין.
אין כאן ממש עומק מבחינת להכיר את הדמויות, אבל גם אין צורך, העניין כאן הוא להגיש חוויה מסוימת, ואני חושבת שזה נעשה מצויין.
קיצר, לא באתי עם ציפיות גדולות.
רק רציתי ספר מהיר, וזה מה שקיבלתי ואני שמחה שגם נהניתי מהחוויה.
הדירוג הוא כזה כי הספר גרם לי לצחוק, הרגיש לי רילייטבל, ונתן לי בדיוק את מה שרציתי.
