לפניי שאני אביע את דעתי על הספר אני רוצה לדבר שנייה על מוניקה.
כשראיתי את השם "מוניקה ג'יימס" על כריכת הספר ידעתי שהוא מוכר לי אבל לא יכולתי להשים את האצבע על מאיפה.
ואכן אני יכולה לגלות לכם שזהו לא הספר הראשון שלה שאני קוראת ולכן אני קצת מאוכזבת מעצמי שלא עליתי על של מי סגנון הכתב הזה שייך כי התשובה זעקה מוניקה ואני הייתי חרשת לה.
עכשיו שלא תבינו אותי לא נכון, אין לי שום בעיה עם הכתיבה של מוניקה, להפך, אני חושבת שהיא מיוחדת ושונה כי במקום להתמקד בסקס כמו כל רומן טיפוסי אחר מוניקה נוטה יותר להתעמק בדמויות שלה, ולכן אקדים ואומר שלא לצפות לספר סטייל חמישים גוונים של אפור, אלא לפתוח את הראש למשהו טיפה שונה...
אוקיי, חפרתי מספיק. זה מה שחשבתי על הספר.
אני חושבת שזה היה ספר טוב מאוד שנכתב בצורה מאוד טובה.
אני אישית מאוד חשוב לי לראות ברומן את שני הצדדים של המטבע ולכן שמחתי שהיא נתנה גם למדיסון נקודות ביטוי משל עצמה (עם זאת הייתי רוצה עוד מהן והרגשתי שהיו חסרים לי בנקודות מסוימות יותר מהן).
אהבתי שנקודת המבט היא מנקודת המבט של הגבר כי אני מוצאת את זה יותר מושך ומעניין שאישה מנסה להבין את העולם הגברי בדרכה, ומוניקה עשתה את זה בצורה מעולה.
היא יצרה את דמותו של דיקסון גבר שאני בטוחה שאין מישהי שלא עומדת אצלו בתור (כולל אני, אני מודה, עם כמה שניסיתי הוא פשוט יותר מידי.. דיקסון (תקראו ותבינו למה התכוונתי)) אין מה לעשות הוא פשוט מתואר כגבר המושלם ולא משנה כמה טעויות הוא עשה בדרך מוניקה נתנה לי את האפשרות לראות ולהבין מאיפה הכאב שלו מגיע ולכן הייתה בי את כל החמלה וההבנה כלפיו ואף פעם לא שפטתי אותו על מעשיו.
אהבתי את סיפור האהבה בין דיקסון ולמדיסון אבל אני לא אשקר תמיד הרגשתי שחסר לי משהו, תמיד רציתי יותר, ולכן אפילו לא הייתי בטוחה אם אני אמשיך לספר השני, אבל זה עד שהגעתי לסוף וגיליתי מה הראש הקרימינלי של מוניקה יצר ותנו לי רק לומר כל מה שתעלו בראש לא מתקרב לזה.
מורידה בפנייך את הכובע מוניקה, באמת הצלחת להפתיע אותי, לא יכולה לחכות לקרוא את ההמשך.
מיסי אל גריי.

אז ככה, אני בדרך כלל לא נוטה לחשוף ככה דברים מהחיים האישיים שלי אבל כל מי שמכיר אותי בחיים האמיתיים שלי יודע שאני בן אדם חרדתי שלא פעם ולא פעמיים יצא ממנו משפט הזה: "אוף, למה החלטות צריכות להיות כאלה קשות? הלוואי שלא הייתי צריכה להחליט בעצמי, הלוואי שהיו מחליטים בשבילי..."
בשלושת הימים האחרונים אני מרגישה שנפל בזכותי לקרוא את הספר הזה, ותנו לי לספר לכם איזה ספר מדהים זה ואיך הוא פשוט השפיע על צורת ההשקפה שלי על החיים.
היום בזכות הספר הזה אני מבינה דברים בצורה אחרת זה כאילו שההבנה שבי הגיע להשלמה שלה.
אני הבנתי כמה חופש הבחירה שיש לנו כבני אדם הוא דבר חשוב, ומדהים ולא ברור מאליו, זה שאשכרה יש לנו את הזכות לבחור איך לחיות את החיים שלו מ- א' ועד ת'. זה שאנחנו יכולים לבחור איך לאהוב או איך לכאוב או איך לדבר או איך הכל.
הספר הזה הזה הראה לי גרסה קיצונית לחיים שבה לתושבים בעצם לא היו הזכויות האלו.
הם לא ידעו מה זה אהבה וכאב אמיתיים הם לא ידעו מה זה להביע דעה או לשאול שאלה או אפילו לחבק חבר כי מבחינתם פעולה כזאת נחשבת לגסות רוח וחוצפה, הם צריכים לדעת לבטא את עצמם בצורה הכי מדויקת שאפשר אחרת יענשו על כך, הם חייבים לפעול לפי הכללים כי אחרת "ישוחררו", הם רשאים לגדל רק שני ילדים בן ובת כאשר הילדים הם אפילו לא באמת שלהם כאשר תפקיד אם- יולדת הוא תפקיד שנחשב למבייש. תפקיד האם היולדת הוא להיכנס להריון ללדת ולתת את ילדיה ליחידות המשפחתיות.
הם אפילו לא בוחרים איך ובמי להתאהב אם הם רוצים לחיות אם מישהו הם צריכים להגיש בקשה והוועדה תשקול את זה ותתאים את הבן אדם הכי מתאים לשיקול דעתה.
אין להם באמת בחירה אין רגש אין חיים או ריגוש אמיתיים.
דרך הגרסה הקיצונית הזאתי בעצם למדתי להעריך את החיים שלי יותר.
למדתי להוכיר תודה על חופש הבחירה שלי, על הרגשות שלי בין אם הם טובים ובין אם הם רעים, למדתי שרגשות הם לא דבר מטופש כמו שאני תמיד נוטה לומר שהם, למדתי כמה הם חשובים, למדתי כמה אני מאושרת שיש לי אנשים שאוהבים אותי כמו שאני אוהבת אותם, למדתי להכיר תודה על החוכמה והיכולות שלי ועל האמונה של אחרים בי שאני מסוגלת לכל, ועוד מלא דברים מדהימים אחרים.
בקיצור אני ממש ממליצה בחום לכולם לקרוא את הספר הזה כי הוא לגמריי שווה את זה ולגמריי גורם לך להוכיר תודה על כל מה שיש לך בחיים מהדבר הכי קטן ועד לדבר הכי גדול.
אם הייתי מבקשים ממני לתאר את הספר הזה במילה אחד הייתי משתמשת במילה "נדיר!"

אז לכל חובבי גיבורי העל כאן מיסי אל גריי כדי לומר לכם שלא, פשוט לא.
כן, אני מודה שכוחות העל כאן נשמעים מפתים ומגניבים ומודה זה גם מה שמשך אותי להתעניין בספר הזה, אבל! ואני מצטערת להיות זאתי שמבשרת לכם את הבשורה, אתם פשוט תתאכזבו.

* אזהרת ספויילר למי שממשיך לקרוא*
(שלא תגידו שלא הזהרתי..)

אז ככה. הספר עוסק באיתן (פה גדול, כן ככה הייתי קוראת לו, יותר מתאים). איתן "התמים" סך הכל רצה טרמפ הביתה אבל במקום טרמפ הוא כמובן הסתבך.
בקיצור הוא רימה גנב וברח (אין איתן, גאונות לשמע מה היא..) שיא העלילה הוא כאשר מתבצע שוד בנק ומר פה גדול חשב שהוא כל יכול וכמובן ממשיך לחפור את הבור. ואם חשבתם שכאן איתן יפסיק להיות כזה חסר מזל אז תראו איזה קטע, זה לא קרה. טוב תראו אנחנו יכולים להמשיך לפטפט כאן שעות על "הגאונות" של איתן אבל בואו נגיע לעיקר.
בעקבות מעשיו של איתן נייט הלוא הוא "מנהיגנו הדגול" מקבץ מחדש את כל המאופסים: פליקר שלמרות עיוורונה כוחה הוא לראות דרך עיניי האנשים (כוח די מגניב אם אתם שואלים אותי), קראש שכוחה הוא שליטה בטכנולגיה ( רק בצורה די קלמזית אם יורשה לי לומר), אנונימוס, כשמו הוא, אף פעם לא זוכרים אותו, מה שנקרא רחוק מהעין רחוק מהלב (או הזיכרון במקרה שלנו).
צר לי לומר אבל המאופסים הם לא גיבורי על הם סך הכל ילדים שלא יודעים מה הם עושים וגורמים יותר נזק מאשר תועלת אבל בסדר, בואו נמשיך, המאופסים כמובן "מצילים" את איתן מחביאים אותו ובלה בלה בלה אותו שיט שחוזר על עצמו שוב ושוב בספר. החלק הטיפה יותר מעניין של הספר היה כמעט בסופו כאשר קלסי איתן ושאר המאופסים מנסים להציל את אבא של קלסי מידם של גנגסטרים מסוכנים שהוא מכר בשבילהם סמים וחייב להם כסף. קלסי ואיתן יוצאים במסע להציל אותו אבל נשבים בעצמם. אבל אל דאגה בסוף היה סוף טוב הכל טוב וכולם נצלו.
עכשיו כשסיכמנו את העלילה הכה מתוכמת הזו תנו לי לומר לכם מה אני חושבת על הספר הזה...
אז ככה אני רוצה להתחיל בזה שהיו מלא שגיעות כתיב בכתיבה ומלא מילים חסרות או אותיות לקויות.
נעבור לזה שממש הורגש שהספר נכתב על ידי שלושה סופרים, אבל לא לטובה, זה נראה כאילו הם חילקו בינייהם את הדמויות ולי כקוראת זה היה ממש חבל כי בזמן הספר התמקד בעיקרו רק באיתן ובקלסי היו עוד דמויות שהייתי שמחה לדעת ולהכיר יותר מקרוב ולראות איך קו העלילה שלהם מתפתח, כנראה ששישה דמויות ראשיות היו יותר מידי בשבילם.
ועוד דבר שממש הציק לי הוא הסוף המעצבן, הרגיש לי שחסר, שלא ידעתי מה קרה עם קלסי לאחר מות אבייה, האם היא פגשה את אמא שלה אחרי הכל או לא? מה איתה ועם איתן? כאילו באמת כל טיפש יודע שמשהו התרקם ביינהם אבל אנחנו לא יודעים מה. מה קורה עם תיבו וריילי האם הקשר שלהם עמד במבחן והצליח? מה קרה כאשר איתן חזר הביתה? האם הכל הסתדר בסוף? מה עשו לו? הספר משאיר אותי עם מלא שאלות לא פתורות שלצערי אני כנראה גם לא אדע כי גם אם יצא עוד ספר לסידרה הזאתי אני לא חושבת שאני אקרא אותו כי הכתיבה שלו הייתה די גרועה בואו נודה.
מודה שאני ממש התאכזבתי. כל כך הרבה פוטנציאל מבובזבז.
אז לסיכום אמליץ לכם פשוט להניח את הספר ולבחור אחר כי פשוט חבל על הכסף והזמן שלכם.