לא מסוג הספרים שאני קוראת בדרך כלל ובכל זאת צלחתי את 600 העמודים בהירות שיא. נכון לעכשיו עדיין מתלבטת מה להגיד על הספר שהוא בעצם קצת בסיגנון של אופרות הסבון האמריקאיות שגם להן די קל להתמכר. יש משהו משכר בסיפור שבו הרעים הם רעים והטובים הם גם טובים וגם יפים להפליא. באהבה שאינה מתנצלת. גבר חלומות שהוא יפה, אמיד, בעל קרקעות אבל גם עם חוש צדק מפותח ושאינו נרתע מלהיות רומנטי וכמובן עם עבר טרגי. מה עוד אפשר לבקש?
לא פעם עצרתי באמצע הקריאה וקצת צחקתי גם על עצמי וגם על התוכן אבל יש משהו בסגנון של קריסטן אשלי שגרם לי להסכים להתמכר.
אז כן, אין כמו לקרוא ספר כזה ביום חורף אפרורי במיין ולרחף לעבר הרי קולורדו שבהם אפשר למצוא מה שהסופרת מכנה - אנשי הרים (זה נשמע כמו זן חדש של הגבר האמריקאי המצוי)בעיר קטנה שבה כולם מתעסקים בעניינים של כולם אבל רק מתוך אהבה ואיכפתיות.
תהנו.
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
