הספר המרגש ביותר מבין 3 הספרים של רומן גארי שקראתי עד כה. מלא הבנה לאנשים מבוגרים. אנשים שנשכחו בערוב ימיהם, או אחרי מותם. הספר מלא באקסיומות ובחוכמות חיים, אשר לפעמים חוזרות על עצמן, אך לא במידה אשר פוגמת בהנאת הקריאה. קראתי בתרגום הישן, וזה קצת התיש לפעמים. אבל מה לעשות, חייבים להמשיך לשאול ספרים בספריה. אי של שפיות.
הספר מומלץ לצעירים ואנשים בגיל העמידה, ולכול מי שרוצה להבין קצת יותר את עולמם של אנשים שהגיעו לעשור השביעי בחייהם. ולכל מי שאוהב קריאת ספרים, ואת החיים בכלל.
סלומון רובינשטיין, איש עתיר נכסים, כבר לא צעיר. בגיל 85 הוא חי ב"חרדה". הוא אינו מכיר בקיומה של "חרדה" זו. זוהי חרדה מ"הזדקנות" או יותר נכון מלהיחשב ל"איש זקן". זה לא נעים להזדקן, בייחוד כי מתים אחר-כך. כפי שנהגה סבתי ז"ל לומר "זה לא גיל הזהב, זה גיל המוות".
אז כיצד נתמודד עם החרדה מ"הזקנה" ו"מארעיות החיים"? ומה מציע הספר? (למרות שלא בטוח עד כמה כדאי להיעזר בפתרונות שמציע הספר, הלוא ידוע לכל קורא שהסופר בחר לסיים את חייו בעשור השביעי לחייו, לפני שהופכים ל"זקנים").
אפשר לנסות ולאמן את עצמנו בהכחשה, ולהיות סטואיים.
סטואיות היא "היכולת להתגבר על כאב, אסון, מחסור, במבע של שוויון-נפש" (עמ' 121). להיות קצת כמו רובוט חסר רגש. כי "כשאתה מאושר, החיים נהיים חשובים, ואז אתה עוד יותר מפחד למות" (עמ' 164). קשר בין-אישי עמוק מדי אינו רצוי. כי "אסור לשכוח שחיי בני אדם מתחילים ונגמרים בכל מקום, ולכן אסור לסמוך עליהם יותר מדי" (עמוד 48).
מצד שני, דווקא האהבה יכולה לסייע. כי הזקנה מביאה עמה "בדידות". ו"בדידות נוראה היא לאבד אדם אהוב, אך מי שלא איבד אף אחד, הבדידות שלו נוראה עוד יותר" (עמוד 22).
הפתרון האולטימטיבי הוא לשמור על "חיוניות". סלומון מכונה "מלך", כיוון שעשה את עושרו ממכירת מכנסיים בסיטונאות ("מלך הקונפקציה"). באמצעות הונו הוא מפעיל מדירתו מוקד טלפוני וארגון מתנדבים שמטרתו להעניק סיוע נפשי לאנשים, הסובלים מחרדות הנובעות מבדידות. גם סלומון עצמו עונה לטלפונים. בעיקר בלילות, כאשר שנתו נודדת. כי כמו שכתב דוד אבידן: "אדם זקן, מה יש לו בגילו? הוא מנמנם כי הוא פוחד לישון .עיניו פקוחות למחצה, מנחשות לפי תנועת הכוכבים, אם הלחישות רומזות, כי זה לילו האחרון".
סלומון בוחר בחיוניות אך מתוך הכחשה וסטואיות. ולכן הוא מפספס את כל החן בחיים – היכולת להרגיש. כי למרות כל הסבל, מרבית האנשים בוחרים בחיים בכל יום מחדש.
"הכול עניין של התרגלות. החיים, בתור סם, אין להם הרבה מתחרים...אז הייתי רוצה לדעת: מה יש בהם, בחיים? מה יש בהם, שהם מסוגלים להאכיל אותך הכול – ושתבקש תוספת?" (עמוד 206?).
















![אמיל והבלשים [מהדורת 2006]](https://cdn.simania.co.il/bookimages/covers0/6996.jpg)
