לפני כעשר שנים, זכיתי בעשרת הספרים של "אמבר" כשניצחתי חבר בהתערבות.
הספרים נחתו אצלי במשלוח מיוחד של הדואר (הוא גר בקצה השני של הארץ), ארוזים בקפידה ושמורים כאילו רק אתמול הודפסו.
וככה, הם שמורים אצלי על מדף "הפנטזיה" בסלון, ביחד עם "לשוט מעבר לשקיעה" ו - "האמן ומרגריטה" (ועוד הרבה, אבל היריעה קצרה).
אמבר היא סדרת מופת בעלת ארומה עתיקה.
היא תופסת אותך כמו קסם ישן, שואבת אותך לחפיסת הקלפים המכושפת ומערבבת אותך אליה, עוד ועוד.
אתה סוגר את הספר הראשון ונשמתך נעתקת עד פתיחת הספר השני, וכך הלאה, אל תוך מלחמות משפחתיות, מזימות מכושפות ואסטרטגיות נואשות להשגת הכתר.
כמעט כמו משחקי הכס. אבל המקורי. :)

עכשיו ראיתי שהוציאו את הסדרה במהדורת שני כרכים המאגדת את כל עשרת הספרים. מעניין....אולי אקרא שוב.
אהבתי מאוד וממליצה.

סדרת המגדל האפל היתה סדרת הפנטזיה הראשונה שקראתי. הייתי נערה בת 17 וקראתי בשקיקה ובצימאון בלתי נדלה את עלילותיו של רונלד האקדוחן.
אני זוכרת את עצמי מסתובבת שעות בספריה הציבורית, תרה אחרי הכרך הבא.

לימים, כשיצא הסרט בשנת 2017, הצלחתי להניח ידיים על הסדרה וקראתי אותה בשנית.
הסדרה מלאה ברעיונות מטורפים, הממלאים אותך במחשבות על טיב היקום שלנו והמציאות שלנו. הזמן מתערבב עם המקום והמימד.
אתה אחוז מתח ואימה. אתה מתרגש ומבולבל.
הדמויות נפלאות ועמוקות. התיאורים ברורים ומפורטים ולרגע, כשאתה קורא את הדברים לאורה של מנורת הלילה הקטנה, אתה ממש יכול לשמוע את הסרטנים מעוותי הצבתות תופסים ברונלד או להריח את אבק ההריסות של העיר שרונלד השאיר מאחור.
והסיום....
ימים רבים הרהרתי בסיום. בדמעות. בכעס. לאט לאט נפלו עליי מטבעות של הכרה ותובנות לגבי הסיום.

זאת סדרת חובה לכל חובבי הזאנר ולחובבי סטיבן קינג, בעיקר!

ועוד נקודה חשובה:
אם לא קראתם את הסדרה - אל תראו את הסרט.
אם קראתם את הסדרה - אל תראו את הסרט!
אין מילים בפי (ותחת מקלדתי) להביע עד כמה הסרט שטוח ורדוד. לא מצליח להעביר אף לא רעיון אחד אמיתי ומקורי מהסדרה. בטח שלא את העלילה המורכבת, נפח הדמויות והרגשות, קצב האירועים. גורנישט! פשוט לא!

* ייתכן ואני חושפת פה קצת מידע **

כמה גלילי נייר בזבזתי בסיום הספר הזה...... מלייאן!
כי הוא כתוב טוב והוא זורם.
את צוחקת ובוכה ביחד עם הגיבורה. והגיבור.
ואת מתאהבת בהם. בביחד המיוחד הזה שנוצר להם. וגם בלבד.
גם בעצב הזה, הבלתי נמנע.

אחרי הספר הזה קראתי את ספר ההמשך ועוד שני ספרים אחרים של ג'וג'ו מויס. ממליצה.

הרעיון העלילתי מעניין אך גם תמוה.
במהלך הקריאה לא עזבה אותי התחושה שזה המון "לשים על בית". מצאתי את עצמי עונה על שאלוני הקבלה שאמה קיבלה, מהרהרת בתשובות שלי עם עצמי.
מהבחינה הזאת - הספר עורר בי מחשבות ולעיתים קונפליקטים פנימיים.
הכתיבה קולחת וקלילה ובהחלט מעודדת אותך להמשיך לקרוא ולהגיע לסוף המפתיע.

ספר מתח מעולה. חובה לכל חובבי הז'אנר.
העלילה משאירה אותך מרותקת ודרוכה מהעמודים הראשונים וזורמת עד הסוף הבלתי נמנע.
התאהבתי בהולי גיבני.
התאהבתי גם בהודג'ס.
כיף של ספר.

הספר הוא ספר המשך לסיפור מר מרצדס.
לעומת מר מרצדס הוא מתרכז בפן העל חושי של הסיפור - מתאר חוויות טלפתיה ושליטה מוחית.
הטרילוגיה כולה מומלצת למי שאוהב את הז'אנר ומתחבר.