למרות אוירת ה"פעם" ותקופת ימי הביניים הספר נקרא בקלות יחסית והקורא לא אובד במערכת של שמות, תארים ותככים. דמות הרוזן כ"כ עצובה וכובשת שקל להזדהות עם הרצון העז לנקמה שמוביל את הספר, אבל דיומא בחכמתו ידע גם להעלות את השאלה עד כמה היתה הנקמה שווה את סבלם של הננקמים ומה היא עשתה לתחושתו של הנוקם. מי שמחפש ספר היסטורי אבל נרתע מהאורך והכובד של ספרים כאלה בד"כ- סביר להניח שיהנה מהספר. וחוצמזה, הוא שווה קריאה, ולו בגלל שמדובר בקלאסיקה.