חיפשתי ספר מתח לשבת, משהו נחמד וקליל.
אני לא חושבת שהספר הזה עונה על הקריטוריונים.
מבחינת מתח- זה לא באמת מתח.
באשר לנחמד וקליל- לא ממש...
ספוילרים-
מבחינתי הספר עסק באלימות בתוך המשפחה, תחושת חוסר האונים וחוסר המוצא עד להחלטה הגורלית שנדמית באותו רגע כהחלטה היחידה שיכולה להציל את האישה (כי לרוב, לצערי, זה אישה) מהגיהינום בו היא חיה.
זה היה גם ספר עצוב, כי: 1) דמות מסוימת מתה- דמות שחשבתי שיהיה לה סוף טוב, כי זה לא הוגן אחרת... למרות שאנחנו לא יודעים במאה אחוז אם הגרסה שלו היתה האמת. וגם כי: 2) החיים לעולם לא יהיו כמו שהיו עבור קריסטי ומשפחתה. מה שקרה יצבע לנצח את היחסים ביניהם, ההסתרה, השקרים, האשמה... 3) וגם יש את הטרגדיה של לאנס- ילד שבור שהפך למבוגר שבור, שלא יודע איך לקבל את האהבה שהוא זקוק לה, בלי לשבור ולהרוס את הנשים שלו. ואני חושבת שהוא יכל להדרדר עד לרצח אפילו. הוא היה מסוכן.
זה ספר עצוב על החיים האמיתיים של אנשים מסוימים.

ואני חושבת על כל אותן נשים שחיות עם בני זוג מתעללים, ששוברים את רוחן וגופן, שיודעים שהבושה משחקת תפקיד בשתיקה האופפת את האלימות. ולעיתים גם כשאישה מתלוננת, לרוב הצעדים שינקטו יהיו צו הרחקה, שמשאירים את האישה בחשש מתמיד, שמא האיש העלוב איתו חלקה את חייה יהפוך נואש מספיק כדי לפגוע בה באופן אנוש יותר. ובמצבים שכלו כל הקיצים וזה הופך להיות מצב של או היא או הוא, והיא בוחרת שלא להיות זו שמתה, היא מקבל 20+ שנים בכלא- כי לא מספיק שהוא הרס אותה, היא גם צריכה לקבל עונש לא מידתי... אין התחשבות במערכת המשפט שלנו בנשים שעברו גיהינום, שלא הצליחו למצוא מוצא אחר (שהן הרוסות מבחינה פסיכולוגית). זאת בעוד נשים רבות ממשיכות להירצח על ידי בני זוגם. רצח זה חטא חמור (הן מבחינה דתית והן מבחינה חברתית) שהחברה אינה יכולה לסבול, וענישה היא חובה בכל חברה מתוקנת, אך הסיפור המלא צירך להישקל כשנקבע אורך גזר הדין.

"אהבה ומוות הם שני הצירים העיקריים שעליהם סובבת השותפות הרגשית בין בני האדם"
ב"ר היידן (מתוך העמוד הראשון)

רק בחודש ספטמבר 2019 ואחרי 22 שנים, שוחררה סימונה מורי מכלא "נוה תרצה", לאחר שהורשעה ברצח בן-זוגה. סימונה שרדה ושילמה מחיר יקר. מה עם כל הנשים שלא שרדו? רק השנה נרצחו בישראל כ-30 נשים!!! מה קורה עם כל אלה שלא נרצחו וסובלות אלימות פיזית, נפשית ומילולית כל יום, כל שעה, וכל דקה? על חלקן אנחנו בכלל לא יודעים. הן לא מספרות, מתביישות וטומנות את האמת בשכבות בגדים ומייקאפ.

"החומות" הוא ספר קצבי העוסק באלימות בתוך המשפחה! לצערנו ולדעתי בלבד, מי שצמח בתוך משפחה עם DNA מהול באלימות, לא מן הנמנע שירש את אותו DNA. אלא אם כן ישכיל אותו יורש, לקבל טיפול ולהסיר ממנו את הנגיף הנוראי הזה. לדאבוננו רק טיפול "מיוחד" וסדנאות אולי יוכלו לסייע. זה לא וירוס שנעלם אחרי שנוטלים אנטיביוטיקה, זו תופעה שיש למגר מהחברה האנושית לאלתר. אני מקווה שהמדע העוסק בווירולוגיה ישכיל לבודד את התאים האלה מהאנושות.

קריסטי טאקר אם חד-הורית לריאן. מתגוררת עם אביה פרנק טאקר בן ה-68, שחולה במחלת ב-COPD וצמוד לבלון חמצן. למחייתה היא עובדת במשרד הדוברות בשרות בתי הסוהר בטקסס. במסגרת עבודתה היא פוגשת רוצחים ופושעים שנידונו למוות. קריסטי מראיינת אותם ומאזינה לרגעים האחרונים עד להוצאתם להורג. חייה של קריסטי שגרתיים: עבודה, בית, טיפול באביה ובנה, עד שמופיע לאנס דובסון-מדריך הג'ודו של בנה.

לשגרה הזו נוחת לאנס דובסון, מדריך הג'ודו של בנה. לאנס נראה טוב, גברי, נחמד ותומך. הוא מוצא חלון הזדמנויות ומגלה פריצה בחומה שקריסטי נעטפה בה. קריסטי שצמאה לאהבה וחום פורסת את זרועותיה, ומחבקת את לאנס שהופיע בביתה וממלא את שקערוריות נפשה.

היא מתאהבת והם נישאים. כבר אחרי הנישואין הזרועות החסונות של לאנס, לא נותרות צמודות לגופו. קריסטי הופכת לשק חבטות, והזרועות השריריות שאפפו אותה בחום ואהבה לפני הנישואין, הופכות למקלות הצלפה והכאה. לאנס השתנה למפלצת נתעבת, והפך לאלים מילולית, פיזית, נפשית והשתלט על חייה וחיי בנה ואביה.

עקב מעמדה בעבודתה ידיה של קריסטי היו כבולות, ועל אחת כמה וכמה להגיש תלונה במשטרה נגד לאנס לא היה "הפתרון". כשאזרה אומץ ושוחחה על גירושין, לאנס כבר ידע "להסביר" לקריסטי בדיוק מה יהיה אם זה יקרה. לאורך כל הדרך הוא הבהיר לה, שכל צעד שאינו על דעתו ודרישותיו, הוא יפגע ביקרים לה-בנה ואביה. לאור הסיטואציה היא עיכלה, שכנראה תצטרך למצוא פתרון יצירתי אחר.

במסגרת עבודתה היא פוגשת את קליפטון האריס, שנידון למוות בגין הרשעתו על רצח שני ילדיו. הוא טען לחפותו וקריסטי האמינה לו. בתוקף תפקידה והשיחות שניהלו השניים, קליפטון נחשף לאור הכבוי בעיניה, וחבורותיה שהוסתרו במייקאפ. אט אט היא משתפת את קליפטון בחוויותיה, ואף נקשרת לאסיר רגשית. במהלך אותן שיחות וכאחד שחווה אלימות בביתו, קליפטון מציע לה רק פתרון אחד. האם קריסטי תאמץ את הפתרון שהוצע לה?

"החומות" הוא ספר עכשווי שלופת את הקורא מתחילתו. ספר מרתק שנקרא בשקיקה. הרגשות וההתלבטויות של קריסטי מתוארות היטב עד כדי כך שהקורא חש את כאבה הפיזי. ישנם קטעים מצמררים ובלתי נתפסים, הכיצד בן אנוש יכול להתנהג כך? קטעים אלה הלא מובנים לבעלי קיבה רגישה במיוחד. אם הקטעים הללו היו סצנות בסרט אילו בדיוק הדקות שהייתי מסיטה את עיניי מהמסך.

בסוף הספר הסופרת מודה לכל העוסקים במלאכת הוצאת ספרה, וגם חושפת שהסיפור הנוכחי נשען על סיפור אישי. האם של הולי אוברטון סבלה התעללות מצד בעלה (אביה של הסופרת), ומעולם לא ראתה את עצמה כקורבן. היא עזבה את בעלה רק כדי להגן על בנותיה.

הספר הזה מותיר הרהורים רבים, וניתן לחוש שהכתיבה היא מדם ליבה של הסופרת.

בשורה התחתונה: לא להתבייש! לספר! לדווח!

ספר נהדר הנקרא בנשימה עצורה.

מומלץ בחום.

לי יניני
הוצאת ספרים: מטר, מתח-תרגום, מאנגלית: יסמין קלין, 319 עמודים, 2019

הספר הזה פשוט מעולה! מהספרים שמחזיקים אותך ערה שעות ארוכות רק כדי לדעת איך כל התסבוכת הזו עומדת להיגמר.

קריסטי טאקר מגדלת את ריאן בן ה16 לבדה ובנוסף ודואגת לאביה החולה שגר איתם. היא עובדת בדוברות בתי הסוהר באגף הנידונים למוות ומלווה אסירים עד לרגעיהם האחרונים. החוקים ברורים- אסור ליצור קשרי ידידות עם האסירים ובוודאי שלא להתחבר אליהם ריגשית, נטו להכנס לראיין אותם ללוות אותם ולצאת. באחד הימים אסיר מנסה להתאבד והיא מוצאת עצמה דואגת לשלומו יותר מהרגיל, הוא טוען לחפותו אבל הריי הרבה מהם טוענים זאת... לא פשוט להיות נוכחת סביב הוצאות להורג ואפילו שהיא יודעת שיש שם כמה מפלצות שהאנושות אינה יכולה לסבול ובהחלט מגיע להם עונש מוות אבל מה אם אכן מתבצעות שם הוצאות להורג של חפים מפשע? אין לה שום דרך למנוע זאת, היא חייבת לזכור שזאת רק העבודה שלה.
ריאן בנה הוא ילד מבריק ומחונך, באחד הימים קוראים לה לבית הספר משום שהסתבך בקטטנה, מה לו ולקטטות?! היא מגלה שהוא שיקר לה והחל ללמוד אומנויות לחימה אצל המורה לאנס, מומחה בתחום. היא ניגשת אליו על מנת לברר את פשר הענין אך לאט לאט היא נשבת בקסמיו. הוא דואג לה לפאפא ולבנה ריאן כמו שכבר שנים איש לא דאג להם וככל שהזמן עובר הקשרים בין בנה ללאנס מתחזקים ובלי משים הוא כבר לא אותו ילד שהכירה הוא משתנה ומתבגר לה מול העיניים. האהבה פורחת והקשרים מתחזקים ולאנס מציע לה נשואים. מעכשיו הכללים משתנים, היא שלו! הכל משתנה... לאנס מתעלל בה פיזית ונפשית, כופה עצמו עליה ומחייב אותה להתייעץ איתו ולדווח לו על כל צעד שלה אחרת סופה יהיה מר והיא כבר יודעת שהוא רציני לגמרי. הוא מרחיק ממנה את האהובים עליה וממשיך לפנק אותם כדי שיהיו תמיד בצד שלו היא מכסה את המכות והחבורות כמה שניתן ומתרצת תירוצים כל פעם מחדש שנפלה, היא לא יכולה לספר למשטרה או לריאן ופאפא את האמת על לאנס כי הוא מזכיר לה בכל יום שחייהם בידיים שלו ובפעם הראשונה היא מוצאת עצמה מבינה את אותה אסירה שנידונה למוות על רצח בעלה כשאמרה לה פעם שפשוט לא היתה לה ברירה! היא שבורה ונאלצת לשחק את תפקיד האשה הצייתנית אך היא לא יכולה יותר, היא מגלה שפתאום עדיף לה לבלות את זמנה באגף הנידונים למוות מאשר בבית, הרי היא הפכה לאסירה בעצמה! אך יש אחד שרואה אותה באמת ובאחד הביקורים בכלא הוא מבין שהיא עוברת התעללות,״העיניים לא משקרות״. היא חייבת לשתף כי אין לה למי והוא הרי יוצא להורג בקרוב ובכלל, היא כבר למדה לחבב אותו ודאגתו נוגעת לליבה, היא מספרת לאסיר את סודה הגדול והוא מייעץ לה להיפטר מלאנס. היא אומנם מכירה את כל החוקים וקראה את כל התיקים של הרוצחים שנידונו למוות ויודעת בדיוק מה בראיות הרשיע אותם ואיפה הם נפלו בחקירה אבל עדיין... רצח??? היא? שתמיד חינכה את בנה נגד אלימות? מצד שני זה או הוא או היא. היא מתלבטת ומחליטה לומר ללאנס שזה ניגמר ביניהם שהיא לא מסוגלת להמשיך יותר אבל ברגע שהיא עושה זאת קורה דבר שגורם לה להחליט ללא צל של ספק שהוא חייב למות וכמה שיותר מהר לפני שיהיה מאוחר מדי! הדילמות המוסריות קשות ומייסרות אותה, הרי היא אישיות מוכרת בתיקשורת ודוברת בתי הסוהר ומה יהיה על פאפא וריאן? ואם יגלו האם היא תשב בעצמה באגף הנידונים למוות? עליה להיות חכמה ולתכנן הכל מראש! אבל קודם עליה לגלות כמה שיותר פרטים על עברו של לאנס ועליה להיות זהירה, מאוד זהירה....
האם היא תעשה זאת או שמא תמצא ראיות מעברו של לאנס וזה יספיק כדי לעצור אותו?
זאת ועוד תגלו בין כותלי הספר הכל כך טוב הזה.
הספר מלא בדרמה, הוא מותח ומרתק. לא פעם במהלך הספר מצאתי עצמי דואגת לשלומה ותוהה מה יהיה הצעד הבא שלה. ובכלל מה עושה אישה במצב כזה? הרי אם הפחד ממנו לא משתק אותה הפחד על הקרובים לה עושה את אותה הפעולה ואיך אפשר לצאת ממעגל אימים שכזה? האם יאמינו לה? האם יהיה לה את האומץ לקום וללכת? ומי יהיה זה שישלם את המחיר? הסיפור נשאר במחשבתי מספר ימים ואין צורך לציין שעד שלא סיימתי אותו לא הנחתי אותו מהיד. ״החומות״ הוא ספר ששווה את הזמן שתקדישו לו ועבורי הוא היה אחד הספרים הטובים שיצא לי לקרוא לאחרונה.

ספר נפלא הלופת אותך מהרגע הראשון על נושא לא קל וכואב, האלימות וההתעללות נפשית ופיזית שחווה אישה בביתה כאשר אף אחד מהסובבים אותה לא רואה, לא מרגיש ולא שם לב, אלפי נשים עוברות התעללות כזו מידי יום.

קריסטי היא אם חד הורית לבן מתבגר, היא בנוסף מטפלת גם באב חולה בבית.
קריסטי עובדת בשירות בתי הסוהר, בתפקידה היא מלווה את הנידונים למוות בכל מה שכרוך בתהליך שאף בסיומו חוזה בהוצאתם למוות, התקפיד לא קל ומצריך מקריסטי לא מעט תעצומות נפשיות.

קריסטי הפכה לאם חד הורית בגיל צעיר, היא התייתמה מאם כך שאביה ובנה הם כל עולמה, כאשר לאנס דובסון מדריך הג'ודו של בנה נכנס אט אט לחייהם היא לא מקבלת את נוכחותו בברכה אבל לאנס בדרכו הערמומית והנחמדה מוצא את דרכו אליה ואל ליבה, אל בנה ואל אביה, אל חבריה ומקסים את כל סובביה.

הם נישאים ואז.... המפלצת מתעוררת.

לאנס הנחמד והחביב הופך עורו, הוא מתעלל נפשית ופיזית בקריסטי וההתעללות עולה שלב מפעם לפעם, הוא יודע איפה להכאיב ללא השארת סימן, הוא יודע איך לביים זירת תאונה לאחר שהפליא את מכותיו.

אף אחד לא יודע! אף אחד לא שם לב! קריסטי אומללה.

אבל, קריסטי אשר מגיעה מתוך מערכת המשפט מחליטה לעשות מעשה. היא יודעת לפני ולפנים מה צריך מה נדרש ואיך להתנהל.
היא מתחילה לבדוק מיהו לאנס או אז צצים סודות ונשים מהעבר.

קריסטי מחליטה להפטר ויהי מה מלאנס ואז היא עושה מעשה....


לאנס נעלם יום אחד, אף אחד לא יודע לאן המשטרה חוקרת, שואלת ואין מענה.
מה עשתה קריסטי ומה קרה ללאנס? בספר חזק ומטלטל, מותח ולא מרפה.
והסוף המפתיע משאיר אותנו לחשוב האם זהו הפתרון לבעל מתעלל.

קריאה מהנה -

מה הייתם עושים בשביל להגן על משפחתכם? עד כמה רחוק הייתם מוכנים ללכת?
זוהי הדילמה בפניה עומדת קריסטי, אם יחידנית למתבגר, מטפלת באביה החולה, אשר נישאת לגבר חלומותיה. כך לפחות היא מאמינה בתחילה, עד שהמכות מתחילות. הגבר שבנה ואביה כה מעריצים, מתגלה כפסיכופט שקרן, ערמומי ורכושני. קריסטי, העובדת במשרד הדוברות של שירות בתי הסוהר וצפתה בלא מעט הוצאות להורג, מחליטה לפעול ולחסל את בעלה בטרם תהיה לו הזדמנות לפגוע בבני משפחתה.

אוברטון מיטיבה לתאר את תחושותיה של קריסטי, וניכר שעשתה שיעורי בית בתחום אכיפת החוק והכליאה. העלילה מהירה, מרתקת וכתובה היטב. בתור אחת שיכולה לעבור מיד לספר אחר בתום קריאת ספר אחד, התקשיתי לעשות כן הפעם. העלילה והדמויות המשיכו לרדוף אותי זמן רב לאחר סיום הקריאה. דמותה של קריסטי נחקקה היטב בראשי, ומצאתי עצמי מזדהה עם מחשבותיה ומעשיה, וחשה יחד עמה כעס, כאב ופחד.
הספר מעלה לתודעה דילמות כמו אתיות עונש המוות, הרשעת חף מפשע, הרשעת אדם שהרג מתוך הגנה עצמית, והדילמה המרכזית – כיצד יש לראות רצח של אדם המהווה איום ממשי על חייך וחיי קרוביך?

האם קריסטי אכן תהרוג את בעלה המתעלל? בכדי לגלות, תצטרכו לקרוא את הספר הנהדר הזה.

פשוט וטוב.
מדובר בספר מתח נטול יומרות, שמספק את הסחורה בגדול ובצניעות.

"איך אהבה נהיית מעוותת כל כך?"

לפני הכל, הספר הזה תואם את אחת מהנחות היסוד שלי, שמבטיחה שכשנראה לכם שהכל טוב, סימן שרע מאוד באופק.

כי טוב הוא ידידותי מטבעו והוא תמיד מביא איתו איזה רע הכרחי.
כמה שלא תנסו ולמרות שאתם כבר יודעים שהוא יגיע, עד רגע האמת, לא תדעו בודאות מה מתקרב.
ממש כמו בספר הזה.

כשההפתעה תוקפת
"היא הצטערה שלא היה סימן מזהה כלשהו, דרך כלשהי לדעת מראש."

הוא מתחיל עדין עד נעים, מתרומם לגבהים ונשאר בהם, משמר מתח עד העמוד האחרון.

- בשלושה! מקרים שונים במהלך הקריאה, חשבתי שהגעתי אל הפיק הספרותי.
- בשלושה! מקרים שונים, חשבתי שמכאן אני יודעת מה יקרה, כזו אני, מבינה, יודעת ואין באמת דרך להפתיע אותי.
- בשלושה! מקרים שונים במהלך הקריאה, טעיתי, הופתעתי והתקשיתי להרגיע את פעימות הלב ההיסטרי שבתוכי.

"כולם משחקים תפקיד מסוים... יש אנשים שעושים את זה טוב יותר מאחרים."

קצב לב מואץ
"כמה אנשים מנהלים חיים סודיים? מיהם המתעללים ומיהם הקורבנות?"

כשהמתח נבנה איכותי, והפחד לא נובע מדמות אימתנית שרודפת אחרי במדרגות, אלא ממצבי קיצון/לא קיצון, כאלה שיכולים לקרות לכל אחד (ובעיקר לכל אחת) מאיתנו, אני נשארת (גם כשמתחשק לצעוק ובעיקר לברוח).

כי הגברים כאן נורמטיביים למראה והנשים יפות, אבל לא מדי. הן מסעירות, חכמות, הגיוניות ואוהבות (אבל לא מדי), ממש כמונו.

"החומות", מספק סממנים של מציאות מוכרת, עכשיוית, שמצאתי את עצמי משתקפת בה בקלות, כזו של ספר מתח איכותי שקל להאמין בו וקל להילחץ בהתאם.

האישה שהיא כולנו -
יש כאן אישה איכותית, אהבת אם חד הורית, שמנהלת את עולמה באומץ לב. תוסיפו אהבה זוגית, הורה חולה ומבוגר, הזדמנות שנייה וזוועות אחרות וקבלתם הצצה צרה לספר איכותי.
יותר מזה, ממני, לא תקבלו.

"היא לעולם לא תהיה חופשייה." טוב נו... מי כן?

לסקירות נוספות https://misskipod.blogspot.com/

שבוע שעבר יצא לי לצפות בפרק של המקור על מקרה הרצח של עליזה שפק ז"ל. עליזה שפק סבלה מאלימות מילולית ופיזית במשך כל שנות נישואיה. הביטוי שאוהבים להשתמש בו הרבה נכון למצבה: "הכתובת הייתה על הקיר" בענק ולמרות הכול המקרה שלה הסתיים בצורה טרגית כל-כך. אלו דברים ניתן היה לעשות כדי למנוע את המוות שלה? מלבד פנייה למשטרה? אולי הפתרון היה אם מישהו היה משכים קום והורג את הרוצח?

בספר החומות שהוא ספר מתח קצבי ומרתק עולה למעשה הדלימה הזאת.. קריסטי מוצאת את עצמה בנישואין אלימים תחת איומים חוזרים ונשנים שאם תעז להתלונן תאבד את היקר לה ביותר. מה הדרך שעליה לבחור? האם תעז להתלונן ולהסתכן ברצח האהובים עליה? או שמא הפתרון טמון בהרג המאיים? קריסטי מתחבטת בשאלה הזאת לאורך הספר.
היא אם חד-הורית עצמאית שעובדת בשירות בתי סוהר ומתמודדת בחברה גברית ופוגשת על בסיס יום-יומי רוצחים שפלים. היא מודעת להשלכות של ההחלטה שלה. באם תבחר בהרג בעלה המסוכן היא מסתכנת במאסר עולם ואולי אפילו בעונש מוות תחת החוקים המאוד נוקשים בטקסס. מה תחליט? והאם יכול להיות רצח מוצדק?

לטעמי השימוש במונח רצח לגבי ההחלטה אם להרוג או לא להרוג את אותו גבר שחירב את עולמה, התעלל בה ואיים על כל דבר שיקר בחייה הוא שימוש מוטעה. אני לא רואה בכך רצח כי אם הרג ואפילו מוצדק. כשכל הברירות חסומות בפניה. שפנייה למשטרה עלולה לגרום לרצח בנה ואביה. לטעמי גם אם ההרג של אותו בעל הוא מתוכנן מדובר פה בסוג של הגנה עצמית מפני איש שלא בוחל בשום אמצעי פיזי או מנטלי להטיל אימה על זולתו.

הספר החומות הוא ספר מתח עם ערך מוסף, מרתק לכל אורכו. בנוסף לסיפורה של קריסטי הוא מביא עימו סיפור צדדי מעניין של אסיר שנאשם ברצח ילדיו ודוחה בכל תוקף את אשמתו. הוא שוהה באגף הנידונים למוות וממתין לביצוע גזר הדין או להצלה של הרגע האחרון דרך העירורים שהוא מגיש. הסיפור שלו עניין אותי וציפיתי לסוף ברור יותר. האם הוא באמת חף מפשע כפי שטען לאורך כל הדרך? סופו של הספר השאיר אותי לא מסופקת לחלוטין. נותרו עוד שאלות פתוחות והסוף לא היה תפור לגמרי לכן בחרתי לדרג את הספר ב4 למרות שנהניתי מאוד מהקריאה.

וואו איזה ספר מדהים! ספר מותח ומרתק מהעמוד הראשון, הספר הכי טוב שקראתי לאחרונה. הוא גרם לי להמון מחשבות, רדף אותי ביומיום ואפילו בחלומות, פשוט לא יכולתי להניח מהיד.
סיפור מורכב עם המון מחשבה, סופרת מוכשרת שהלוואי ויהיו לה עוד ספרים בהקדם. ממליצה בחום!
קריסטי היא אם חד הורית שגרה עם בנה ואביה החולה. היא עובדת במשרד הדוברות בשירות בתי הסוהר בטקסס. היא עובדת באגף הנידונים למוות ואחראית, בין היתר, על תיאום ראיונות לאסירים לצורך פרסום בתקשורת ועל לתיעוד רגעיהם האחרונים לפני ההוצאה להורג.
קריסטי עובדת המון שעות ומסורה מאד לעבודתה ובנה, טום, סובל מכך שכמעט ואין לו זמן איכות איתה. כדי להעלות את בטחונו העצמי, טום מתחיל ללמוד ג'ודו אצל מדריך בשם לאנס ומאד מרוצה.
כשלאנס מגיע יום אחד לביתם לארוחה, נדלק ניצוץ בין קריסטי לבין לאנס והם מתאהבים. לאנס מצטייר כגבר רגיש, אוהב ודואג עבור שלושתם, קריסטי, בנה ואביה. נראה כי סוף סוף קריסטי מצאה את האהבה שלה ייחלה כבר המון שנים. היא מאושרת וכך גם בנה ואביה.
אבל לאט לאט מסתבר שלאנס הוא לא הגבר שחשבה שהוא. הוא שתלטן ואלים כלפיה, גם פיזית וגם נפשית. היא מתחילה לחפש פרטים ברשת אודות בעלה ומגלה שללאנס יש עבר ארוך ואלים כלפי נשים אחרות שהיה איתן.
במקביל, במסגרת עבודתה בבית הסוהר, קריסטי פוגשת אסיר שמואשם ברצח שני ילדיו שטוען כי הוא חף מפשע. היא מאמינה לו, נקשרת אליו רגשית ומשתפת אותו במה שעובר עליה.
אותו אסיר, שאביו התעלל באמו, מבין את מצבה ורומז לה שיש רק פתרון אחד להפסיק את האלימות כלפיה. קריסטי המומה מהרעיון אך שוקלת את העניין ברצינות.
היא מבינה שלהתלונן במשטרה היא לא יכולה כי לאנס מאיים עליה שיפגע בבנה ובאביה ולכן הפתרון היחיד האפשרי כדי להגן על משפחתה ועליה הוא כפי שרמז האסיר: לרצוח את לאנס.
קריסטי מכירה היטב את מערכת המשפט, היא יכולה לתכנן רצח מושלם בלי להשאיר אחריה עקבות אך מוסרית זאת דילמה רצינית, שהרי היא תגמור את חייה באגף בו היא עובדת.
מה תחליט קריסטי? האם תוציא את תוכנית הרצח לפועל?
תקראו ותגלו. ספר חזק, מותח, מפחיד ומטלטל. הסוף מפתיע ומעורר המון מחשבות.

אתחיל מזה שהכריכה עושה עוול לספר הכל כך טוב הזה, ולכן אני ממליצה לכם לא לשפוט לפי הכריכה. היא לא מתארת את הספר כמו שצריך וחבל מאוד להפסיד אותו בגלל זה.
מאוד עניין אותי לקרוא את הספר הזה, כי קראתי את הספר המתורגם הראשון של הסופרת ''בייבי דול'' (גם בהוצאת מטר) והוא היה פשוט מעולה, לכן באתי עם ציפיות גבוהות ואכן לא התאכזבתי. מדובר ברומן מתח משובח ומצוין מהטובים ביותר שקראתי.
הספר תפס אותי מההתחלה ותוך יומיים סיימתי אותו. הייתי מרותקת לעלילה וקראתי בשקיקה את הדפים. כל הזמן הייתי במתח לראות מה יקרה ולא יכולתי להניח אותו מהיד. הרגשתי שאני רואה את הדמויות כמו בסרט מול עייני מרוב שהספר היה כל כך עוצמתי ומוחשי.
חוויתי את כל קשת הרגשות במהלך הקריאה: כאב לי הלב, כעסתי, פחדתי, התרגשתי, שמחתי, אהבתי, שנאתי, הזדעזעתי והצטמררתי. וואוו לא היה רגע דל וכל הזמן היו התפתחויות. היו רגעים שעצרתי את הנשימה מרוב פחד ואימה. אין מה להגיד הסופרת הזו בהחלט יודעת לכתוב ולייצר מתח מהגבוהים ביותר.
אני לא חושבת שיש טעם להגיד על מה הספר, צריך פשוט לקרוא ולהבין. אני כן אגיד שהספר מדבר על אלימות במשפחה, על אם חד הורית שמתמודדת עם גידול ילד לבד, על מערכות יחסים בין אמא צעירה לבן מתבגר ובין אבא קשיש וחולה לבתו היחידה.
הספר מדבר על הצורך בהישרדות ושמירה על האנשים הכי יקרים לנו בכל מחיר, על מסירות והקרבה, על פחד מצד אחד ועל אומץ מצד שני, על אהבה ללא גבולות ועל שנאה תהומית.
הספר הזה הוא וואוו אחד גדול, עוצמתי ולופת את הבטן. כשקראתי את התודות בסוף הספר הצטמררתי כי הבנתי שהסיפור הזה הוא לא סתם עוד סיפור בדיוני הוא מתאר בתוכו את האלימות שאמה של הסופרת חוותה במציאות. אלו מילותיה של הסופרת: ''הסיפור הזה על אלימות במשפחה הוא סיפור אישי מאוד. אמא סבלה התעללות מצד בעלה, אבא שלי, אבל היא מעולם לא ראתה בעצמה קורבן. היא בחרה לעזוב אותו כדי להגן על הבנות שלה. האומץ הטקסני והנחישות העיקשת הפכו אותה לגיבורה שלי. לא הבנתי את זה בזמן כתיבת החומות, אבל טביעת היד של אמא שלי נמצאת בכל עמוד. השנינות והאומץ שלה, רוח הקרב שלה ואינספור ההקרבות שהיא עשתה טבועים בסיפור הזה, אבל לא רק בו. אני מי שאני בזכותה''.
אני מעריכה את הסופרת על הכנות שלה ועל אומץ ליבה לשתף את כל העולם בחייה האישיים, זה דבר עצום מבחינתי ובכלל לא מובן מאליו ומגיע לה שאפו גדול על כך.
התרגום והעריכה היו מצויינים והכתיבה הייתה זורמת וקולחת, ממש תענוג אמיתי. ישר כוח לכל העוסקים בדבר.
ספר לא קל לקריאה, אך חשוב ביותר לכל אישה באשר היא. הספר מעורר שאלות מוסריות מאוד קשות ומעורר מחשבות רבות על החיים והמשמעות שלהם. בספר הזה המשפט ''לא כל מה שנוצץ הוא זהב'' מתחדד וההבנה שאף אחד באמת לא יודע מה השני מרגיש או חווה, אפילו לא הקרובים אליו ביותר, באה לידי ביטוי באופן משמעותי.
אנשים ובמיוחד נשים עשו לעצמכם טובה וקראו את הספר הזה. בטוחה שלא תצטערו. קריאה מהנה!