אסתי כתבת ספר מצוין. קראתי ספרי שואה רבים, רובם קשים, יפה שהספר שלך עוסק בשואת יהודי סלובקיה בכאב, בצער עמוק יחד עם זה מתאר אנשים שבאופטימיות ובגבורה שרדו את כל מה שעבר עליהם "שמה".
שזור בסיפורי תקופה - בחיפה, אודות שיכון האדוקים בקריית אליעזר ומערת אליהו על ולריאן ולימון, על ציקוריה, על מעון העולים בנוה שאנן ועוד זיכרונות מחממי לב לכל שוחרי הנוסטלגיה.
כל כך מחמם לב להיזכר בקרפלאך ונוקערלאך ובעוגות דבש, ממש זיכרונות בית הורים לוותיקים ולעולים, לאדוקים - בלשון הספר, ולחילוניים.
מחממי לב וגם מצחיקים ביטויים כמו חלאפץ, דירניש שמירניש, חולמת גולמת. ואיך לא למות מצחוק מכך שרסטות הפכו לרסטונטות ושבטוח ש"ג'וקים גרים שמה".
מאד יפה גם עניין השמלה, שעובר כחוט שני לכל אורך הספר ומחבר את ההתחלה אל האמצע ואל הסוף.
ראוי לציון מיוחד העיסוק הפמיניסטי בעניין הנידה והעברת מסר ברור שזה משפיל ולא נכון. בכלל יש, לדעתי, מחד ביטוי של אהבה לדתיות ומאידך מסר שאומר: אני לא קונה את כל המכלול כעסקת חבילה בלתי ניתנת לערעור או להרהור.