ג'ורג'יה הרסה אותי! הספר משעשע עד מאוד... לא הפסקתי לצחוק מהשנינות, מהחוצפה ועיקר מ"הטיפשות" של הגיל הזה, גיל "הטיפש-עשרה".(כן גם אני הייתי בגיל הזה רווית "חכמות" :)
הספר הוא יומנה של ג'ורג'יה בה היא כותבת בשנינות עוקצנית ומצחיקה את מערכת היחסים עם עם הוריה, חבריה ועיקר יחסה עם אה"מ(אליל המין) רובי אותו היא אוהבת נורא.

הספר קליל וזורם, מלא בהומור ובציניות.

הצצה ליומנה שופע ההומור, של מתבגרת בת ארבע עשרה שבקטע זה של חייה מתחילה לצאת עם רובי - אליל מין מקומי, המבקש לשמור את דבר פגישתם "קצת בסוד בהתחלה."
היומן רצוף בסיפורים המטרידים את הנערות בגיל זה ומביא הצצה לנבכי מחשבותיה של המתמרדת המצויה, מן הסתם, בכל נערה בגילה.
היומן מסופר בהומור ובשנינות מקסימים - ללא שום ניסיון להיתלות במילים גבוהות לגיל המדובר, ולא תמצאו בו "ידע מעמיק" שעדיין לא נרכש בגיל האמור...פשוט, מתבגרת נטו!

ביומן אף יש הצעות מעשיות כמו למשל, לגבי הגיל שבו אפשר להתחיל ללבוש חזייה: ..."אמרתי, תעשי את מבחן העיפרון. שמים מתחת לשד, ואם הוא נופל אז זה בסדר. אם הוא נשאר שם, לכוד מתחת לציצים שלך, אז את לא בסדר ואת צריכה תמיכה וסיוע בתחום החזיות."
היא הקשיבה בריכוז ואחר כך אמרה, "באמת?"
"כן, לצערי אימא שלי יכולה להחזיק שם קלמר שלם."
היומן משופע גם בטקסטים משעשעים כמו למשל, כאשר יחסיה עם "אליל המין" לא מתנהלים כפי שקיוותה: "...אנחנו חבורה פיקחית מאד. ממש שופעות חוכמתיות. כמעט בטוח שאני יותר חכמה מאלוהים, שככל הנראה לא מסוגל למלא את המשאלה הכי פשוטה. הרי זאת הייתה הסיבה שפניתי לבודהא."
רוז הרסה את החוכמתיות כשאמרה בפה מלא צ'יטוס: "על מה לעזאזל את מדברת?"

ספר חביב, קליל מאוד ונקרא בשטף לאורך כל 180 עמודיו.
נהניתי.

ספר מעולה, ההמשך לספר המדהים.
גם כן התפקעתי שעות ארוכות מהעלילה המדהימה.
NUNK. CJUOֱֱֱֱֱֱֱֱֱֱֱֱֱֱ
מומלץ בחום!!!!!!!!!!!

שיניתי את דעתי על הסדרה.
אפילו שהיא מטופשת עד דמעות, היא כ"כ מצחיקה אותי, אני לא יכולה להכחיש את העובדה שאני פשוט אוהבת את הסדרה.
הקללות שלה כ"כ מצחיקות שזה פשוט מדהים. אני מוצאת את עצמי צוחקת עד דמעות כשמשהו מביך קורה לה, או שהיא מספרת בדיחה.

לואיז רניסון, היא גאון.
היא לא סופרת או משהו, היא פשוט לקחה רעיון מדהים, ועשתה ממנו סדרה מצליחה לבנות שפחות אוהבות לקרוא דברים דרמטיים וספרים מלאים במילים.

אחד הספרים הטובים שקראתי - זללתי את הספר (;
מה שהפריע לי מאוד זה היחסים שלה עם האה"מ... (אליל המין). זה כאילו כל הקשר שלהם מתבסס על נשיקות ונשיקות, ואין בינהם תקשורת טובה באמת, חוץ מזה שההבדלי גילאים באמת ניכרים בינהם.
לכן, באמת אהבתי יותר את דייב הבדרן. אפילו שאני שונאת את השם... [;

נהדר כמו הראשון.