למעלה משלושים ספרים קראתי משל אפלפלד, למעלה משלושים אתנחתאות.
אפלפלד כותב שקט. הספרים הרי שקטים מטבעם. איך שקט? לקרוא את אפלפלד זה להיכנס למצב של רגיעה גם כשהוא כותב על עניינים סוערים. הכתיבה שלו אינה מתלהמת, דברים קשים אינם נאמרים, הרצון להדמיע את הקורא לא קיים. ובכל זאת, מה אפלפלד מחדש לנו?
כתר הברזל עוסק באחד פטר שטיין, בחור צעיר כבן 22, הבוחר להצטרף לצבא הקיסר האוסטרי, לא עניין של מה בכך. יהודים נטו לדלג על השירות הצבאי. ממילא לא קל ליהודים ביומיום, בצבא על אחת כמה וכמה. וככה בשקט בשקט, אפלפלד מצליח לא פעם לדמעות להציף את העיניים וללב להחיש פעימה.
המוטיבים הרגילים מצויים אף פה: השינה המרובה, התבוללות, יהודים מול נוצרים ואנטישמיות, ועוד. פטר שטיין, שהצטרף לצבא הקיסר באוסטריה, ממש שנה לפני פרוץ המלחמה הגדולה, הלא היא מלחמת העולם הראשונה, מסיים בהצטיינות קורס קצינים ומתוך חופשתו נקרא לשוב ולהלחם. 4 שנים עוברות והוא חוזר, בדרגת רב סרן, עטור תהילה לכפרו.
פטר הקצין מרגיש בעוצמה את השניות העוברת בו. הרי מאז ומתמיד חשב להיות סופר נחשב, איש רוח, אינטלקטואל בכל נימי נפשו. בכל זאת, בחר ללכת לכיוון בו בעיקר מדבר הגוף, הרוח נכבשת ע"י המשמעת הצבאית השרירותית וענייני הרוב נדכאים. שוב ושוב הוא נלחם באנטישמיות, זוכה ואינו מרגיש את חדוות הניצחון.
בסופו של דבר הוא שב לבית ריק וצריך לבנות את חייו מחדש.
קריאה מרתקת.

הייתי ואשאר מעריץ גדול של אפלפלד גם אחרי הספר הזה. אבל הספר הזה אינו אפלפלד. זה אינו סגנונו. זה אינו תוכן ספריו.
הספר, שנכתב בערוב ימיו, נועד כפי הנראה להראות לצברים שגם יהודי הגולה יכלו להיות גיבורים ולוחמים. אבל כמו בכל פעם שיהודי גלותי מנסה להוכיח לצבר מחוספס ש"גם הוא שווה" - התוצאה היא עצובה ועלובה. הספר אינו משכנע.
סוד קיסמו של אפלפלד הוא בהיותו יהודי שאינו מתכחש לגלותו. הוא מתאר בספריו את היהודי העירוני, המתבולל, החלש והסובל מאנטישמיות. ובכל זאת חי. כשהוא מאבד את זה ורוצה להראות שגם שם היו יהודים גיבורי קרבות אבודים וקצינים מצטיינים - הוא יוצא פתטי. וחבל.
לצערי הגדול - זהו ספר שלא חובה לקרוא ובוודאי שאינו מייצג את אפלפלד וכתיבתו.

הספר כתוב שקול, עדין ויפה. היהודים בגולה, כל האלמנטים המרגשים והלעוסים, אנטישמיות, אפליה, התמודדות, דכאון.
לא קורה כאן יותר מידי,הכל צפוי מראש, אין טלטלות וסערות, אין הפתעות מרעישות או טוויסטים למיניהם אך יש דיכאון ואבל כבד השורר לאורך כל הספר. ספר בסדר אם אין משהו טוב באמת.

ספר עצוב ומטלטל על שאיפות בחיים, הישגים, על יחסים בתוך משפחה ועל התמודדות עם אובדן, בדידות וקשיים. הכתיבה יפהפיה ואיכותית, נהניתי מכל רגע.
הגיבור הוא פטר שטיין. מגיל צעיר הוא שואף להיות סופר. למרות זאת, פטר בחר לעשות קריירה צבאית בצבא האוסטרו-הונגרי, למרות התנגדות הוריו, ואף נבחר לחייל מצטיין בקורס וזכה באות כתר הברזל בהשתתפותו במלחמה.
הסיפור מתחיל לאחר שפטר פרש מהצבא, הוא יושב בבית קפה ונזכר בעברו. הוא מנתח את חייו ואת חיי משפחתו האהובה ואת הקריירה הצבאית מתחילתה ועד סופה.
פטר הוא ממוצא יהודי אבל הוא אינו דתי ומכנה עצמו לעיתים אתאיסט. במסלול הצבאי הוא נאלץ להתמודד עם אנטישמיות בנוסף לכל הקשיים הפיזיים והנפשיים של משמעת קשה.
פטר היה מאד קשור להוריו ובעיקר לאחותו שהיתה חברת הנפש שלו. אחותו חלתה בשחפת ובילתה את רוב זמנה בסנטוריום. פטר היה קשור אליה וניהל איתה שיחות בעיקר על כתיבה וספרים. היא היתה כותבת יומנים ותמיד ידעה שפטר פעם יהיה סופר.
פטר מספר על כל מה שעבר בקורס הצבאי ולאחר מכן במלחמת העולם הראשונה: התאבדות של חבר שהודח מהקורס, אלימות כלפיו, קשייו הפיזיים, פציעתו, בדידותו, האומץ והנחישות שנדרשו ממנו לשרוד את הכל.
מול הקשיים בצבא,פטר מספר על געגועיו למשפחתו, על הביקורים שלו בבית, על הקשר הקרוב שהיה לו גם עם עוזרת הבית שלהם, לוסי, שאהבה אותו מילדותו.
אחרי המלחמה, הכל השתנה. פטר חוזר לעירו ומגלה כי יש המון שיכורים חסרי כל, כולל עוזרת הבית שלהם. הוא מנסה לנצל את הפרסום שלו בעיר בעקבות הצטיינותו בצבא כדי לגייס משאבים ולנסות לשקם את השיכורים, כולל לוסי האהובה.
פטר מרגיש שמסלולו הצבאי בהחלט הכשיר אותו להיות סופר והוא מתחיל בכתיבה.

סיפור אנושי יפה ומרגש, המנתח יחסי גוף ונפש, ממליצה בחום!

הספר עוסק בשנים של תחילת המאה הקודמת. זהו סיפורם של היהודים בקיסרות האוסטרו-הונגרית. הבא לידי ביטוי בתיאור קורות חייו של צעיר יהודי מוכשר , יפה תואר , עשיר. שהחליט לשרת כקצין בצבא הקיסר. אפלפלד "שיבץ" היטב את הדמויות בעלילה . הדגיש את האווילות שבמלחמה, את הניסיון של היהודים להשתלב בחברה ותחושת הניכור. את היחס המורכב לדת ולמסורת היהודית. קשה לי להחליט אם להמליץ -כתוב היטב ביד אומן. אהרון אפלפלד ללא ספק אומן - יחד עם זאת חשתי וזה סובייקטיבי שמשהו חסר-זה נראה לי פחות אמין מאשר ספרים קודמים שלו שקראתי בעיקר בפרקים האחרונים.

הספר מושך את הקורא החל מדפיו הראשונים. תיאור הקצין ושגרת יומו, האינטראקציה שלו עם בני עירו ובייחוד החדשות שהוא שומע מאחד מהם יוצרים ציפייה לדבר-מה אחר מאשר הספר בסופו של דבר הופך להיות. הרומן כתוב בשפה מינימליסטית עם דיאלוגים ותיאורים קצרים לפעמים לקוניים(אם כי לפעמים אין צורך ביותר מכך). שגרת יומו של פטר שטיין בבית או בצבא אינה מספקת שיאים כמעט ובעיקר חד-גונית. בתחילת הספר תיאור מחלתה של אולה וכל מה שבא אחר כך, לרבות עיסוק בספרים,כתביה של אולה, חלומות וכו' מהווים עניין רב. בהמשך לעומת זאת ובייחוד לקראת הסוף,המוטיבים המדוברים חוזרים על עצמם יותר מדי לטעמי ואף הופכים לצפויים במידה מסוימת. יחסי הגומלין של פטר עם הצוערים האחרים מעניינים ,אך גם כאן אין מה לצפות ליותר מדי הרפתקאות.
ככלל בספר יש משהו שמזמין להמשיך ולקרוא אותו ,לפחות עד שלב מסוים. יתכן ואלו הפרקים הקצרים מאוד או הציפייה להתפתחות דרמטית בעלילה. היחסים של פטר עם סביבתו וגילויי האנטישמיות ממנה כמו גם גילויי התמיכה והאהבה יכולים לרתק ומדי פעם אף לרגש מעט. המוות מצוי בו בשפע ותיאורי ההלוויות, ארונות ומצבות הופכים לבסוף למעט מאוסים.
לסיכום: הספר משדר אווירה מלנכולית ועייפה. עם זאת בסך הכך חוויית הקריאה בו הייתה משביעת רצון באופן כללי ואף מהנה.הבסיס ההתחלתי בנוי היטב ויוצר ציפייה רבה ,אך היא מתממשת רק באופן חלקי מאוד.