מעבר לסיפור האהבה היפה והחריג לכשעצמו, מתוך הספר עולה שאלה שכל גרמני לאחר ה"שואה" מתחבט בה. "כיצד אמור, או אמור היה בעצם, הדור שלי, הדור שאחרי, להגיב על האינפורמציה של זוועות השמדת היהודים?" בסיפור מתנהל דו-שיח בין העבר להווה, אולם זהו דו-שיח, שהשתיקה, שולטת בו.

"כיצד ייתכן שאותם הורים, שביצעו את הפשעים, או צפו בהם, או התעלמו מהם, או שלא הוקיעו את הפושעים לאחר 1945 ואפילו קלטו אותם לקרבם, יהיה להם דבר כלשהו להגיד לילדיהם."

"איך אפשר לחוש אשמה ובושה, ובו בזמן גם להפגין הצטדקות?"

כמו בספרי שואה אחרים, גם כאן עולה עניין האחריות לביצוע המעשים. ופה נידונה החוליה האחרונה בשרשרת - החייל/ית. האם הם נושאים באותה אחריות, אף על פי שרובם המכריע ביצעו פקודות והתיחסו לדבר כ"עבודה" לכל דבר. מצמרר, אבל זו האמת.

הספר לדעתי בא לעשות חסד עם אלו שידם הייתה בזוועות ואף להשמיע את קולם, ואולי זו דרכו של הדור של אחרי המלחמה להתמודד עם עברו ולהשמיע את קולו, וכך לנסות, אם בכלל אפשר, להבין אותם.

הגעתי לקריאת הספר בעקבות צפייה בסרט . הביקורות שקראתי על הסרט די קטלו את הספר. אני מאוד ממליצה לקרוא את הספר אולי אפילו בסדר הזה סרט ואז הספר.
הספר מתאר שני קוים מקבילים של טלטלות רגשיות שעובר אינטלקטואל גרמני שנחשף לחלקם של הסובבים אותו בהשמדת היהודים. לאחר קריאת הספר קראתי מעט על הסופר שהינו משפטן גרמני . בדיעבד אני מעריכה שהוא ניסה לארוג בספר עלילת מסגרת שתוסיף עניין מיוחד ומתח . עלילה זו היא אשר מתומצתת בסרט. הספר מנסה לספר סיפור רב גוונים ופורם את הבנליות של הרוע לפרטיה היומיומיים. הספר קריא במידה בינונית מערב מספר סגנונות קצת רומן רומנטי קצת מתח, דרמה משפטית, מבחינתי היה מעניין להיחשף לנבכי נפשו של הסופר .הספר פתח בפני תחום קריאה בו להפתעתי כאדם קורא, לא יצא לי להתנסות עד היום.

נער קריאה הוא רומן שמעז, וזה מה שיפה בו.
התיאורים הרומנטיים/ אירוטיים של יחסים בין שניים שהפרש הגילאים בינם גדול, משדרגים את העלילה על אהבה קצת שונה ומיוחדת.
הספר מדלג על פרק זמן מאוד ארוך בתהליך התבגרותו של מייקל וזה, לדעתי, קצת פוגע בפוטנציאל האדיר שהיה יכול להיות לספר.
מייקל מייצג את גרמניה הנבוכה, המבויישת שלאחר המלחמה. צד, שעבורי, היה מאוד מעניין לקרוא עליו.
מעניין איך הסרט? :)

הכל התחיל בצורה מאוד מאוד מוזרה -
אמא שלי, ביקשה ממני להצטרף אליה לסוף שבוע אצל דודה שלי, שכבר הזדקנה לגמריי.
במילים אחרות?
היא לא רצתה להשתעמם במשך שלושה ימים שלמים.

הסכמתי, בלית ברירה, אבל הצבתי כלל אחד מאוד פשוט;
בגלל שלדודה שלי אין מחשב או טלויזיה. אני לוקחת איתי ספר.
אמא לקחה איתה ספר, וכך גם אני. אבל אני חיסלתי את הספר שלי מהר מדיי, ואז, כהספר שלה בצבץ בין התאים בתיק שלה, ידעתי שזהו.
אני הולכת לקרוא אותו, ולדעת על מה אמא שלי קוראת.

"נער קריאה"
זאת הייתה הכותרת של הספר. על העטיפה התנוססה תמונתה של השחקנית האהובה עליי מטיטניק "קייט ווינסלט."
מובן שעכשיו כבר לא יכולתי לעצור את עצמי. אף על פי שהשחקנית האהובה עליי, היתה ללא בגדים (כפי שמבחינים בעטיפה) החלטתי להתעלם מהאזהרות.

זה הספר הראשון שלי... שבו יש תיאורים אירוטים כ"כ גסים. אני מניחה שרק עכשיו הבנתי כמה לכל דבר יש גיל.
ואף על פי התיאורים האירוטים, והרומן האגריסיבי מותח הגבולות, לא יכולתי לעצור את עצמי מלהישאב אל תוך העלילה. עמוק יותר ויותר.
כי ברגע שמניחים את הספר הזה על הידים, אי אפשר להוריד אותו.
הוא כ"כ מקסים. אומנם היו קטעים שממש דילגתי עליהם (תיאורים אירוטיים שלא הייתי מוכנה בשום פנים ואופן לקרוא), אבל זה לא פחת מההקסמה שלו.

'מיכאל' הוא תלמיד גימנסיה שגר בגרמניה, שלאחר המלחמה.
הוא נער שקט ומופנם, עם עור לבן. חיוור כזה.
קשה לי להסביר, איזה שינוי זה צריך להיות בשביל נער שאמור לסמל את הכביכול "חנון" וסגור יותר, לנהל רומן כזה סוער ואגרסיבי עם אישה בת שלושים!

אבל כמו בכל סיפור, הדברים מתחילים להסתבך, ואט אט עוד ועוד דברים צפים על פני המים. דברים שלא כל הדמויות בסיפורנו ירצו שיפתחו. דברים שהדמות הראשית שלנו - מיכאל, לא ממש ישמח לשמוע.

הקרירות שמאפיינת את חנה, הקטע הזה של "אני לא דופקת חשבון לאף אחד" הפריע לי. אבל התמודדתי. וכאב לי, עליה, ועל מיכאל. כעסתי שהוא נכנס לרומן הזה. ממש רגזתי עליו.
היו רגעים ששמחתי שכואב לה. היו רגעים שבכיתי איתה ואיתו.
היו רגעים שפשוט רציתי להיות שם, ופשוט לחבק כמה דמויות.

סיפור קר, קודר, ושלגי במיוחד(;
מומלץ לכל אדם עם סבלנות, עם רצון לקרוא רומן אפלולי ומסתורי, וכמובן, לכל אדם שמתעניין בנושא שקשור - אף מעט - לשואה.

ספר מצויין.. כזה שאתה ממשיך לחשוב עליו הרבה אחרי שסיימת אותו. אני עדיין מנסה להבין מה השאיר את חותמו עליי ולא כל כך מצליחה לראות אבל התחושה היא שמצד אחד זהו סיפור בהחלט עם עלילה (שלא נמרחת על פני 700 עמודים שלצערי הרבה ספרים נמרחים ללא כל סיבה) השפה היא סבירה אבל אני חושבת שמה שהכי מיוחד בספר הזה הם המשפטים, התובנות, הדקויות שהסופר רושם לעצמו- אני הזדהתי עם רבות מהן. ספר שלא תשכחו להרבה זמן

ספר מעניין.. על אהבה כואבת ושנויה במחלוקת בין אישה שהייתה פעילה במלחמת העולם השנייה לבין נער בין 15 שנסחף אחריה כעיוור .. יד הגורל מתערבת ומפגש הזוי מפגיש ביניהם שם הנער מגלה את כל סודותיה.. הספר יחסית קצר אך ממצא לחלוטין.. מרתק.

נער קריאה שימש לאישה .
אשר בזמן המילחמה ,תפקדה כשומרת קבוצת נשים במחנה עבודה גרמני ,וזה היה סוד.
הוא קרא בפניה קלסיקה ,יצירות מופת ,וחשב כי נהנית להקשיב לקולו ,
אך לא ידע כי לאמתו לא ידעה קרוא וכתוב, גם זה היה סוד.
הנער בגר ולמד משפטים , ובבית המשפט כצופה בקהל פגש בה שוב כשהיא נאשמת על רצח האסירות שהיו באחריותה ,יהודיות שהגיעו ממחנה ההשמדה אושוויץ.
בזמן הפגזה היא נעלה אותן בכנסיה וזו עלתה באש ובתוקף סרבה לפתוח הדלתות .
היא כשומרת אחראית, לא הבינה על מה המהומה ומדוע מאשימים , וכי מדוע לשחררן ,הרי יברחו, ותפקידה לשמור , ובמקום לא היה מפקד לקחת האחריות.
(כולם ברחו, זה היה סוף המלחמה ולמפקדים כבר נתברר כי גרמניה מפסידה ,אף אחד לא רצה להיתפס ולהראות בלבוש מדי הנאצים).
מחמת הגאווה הגרמנית הידועה, לא הודתה באי יכולתה לקרוא ולכתוב,דבר אגב שהיה מונע ממנה להישלח לכלא,
והיא נאסרה לשנים רבות כשבמהלכן הנער הקריא ספרים שלמים למול רשם קול ,ושלח לה.
ולא ,זה לא הסוף, כדאי לקרוא ,ואף לקבל תשובות בנושאים המעסיקים אותנו כיום ,והצורך למצפון שקט.

הספר הכי טוב שקראתי אף ספר לא גרם לי למחשבות ועורר בי שאלות כמו שהוא עשה לא הפסקתי גם לחשוב עליו אחרי קריאתו במשך שבועיים פשוט ספר מושלם ועצוב שנכנס אל הלב ולא יוצא וגרים לי להבין את התבכול של גיבור הספר מיכאל ולהרגיש את הכאב שלו כאילו לי נגרם העוול

מעריכה את הספר ואת הסופר. חושבת שנעשה לו עוול ע"י ההבטחות התקשורתיות שהגיעו בעקבות הסרט המבוסס שליו.
באופן כללי לא החסיר פעימה מליבי אולם אולי הקריאה הרגועה והשקטה כאילו מקבלת את הדברים כמו גיבוריו היא שהפכה אותו לחוויות קריאה מעניינת עבור מי שאוהב לחיות את הספרים שהוא קורא.