הספר הזה הוא ממתק אמיתי ושונה מכל מה שקראתי, בדיוק כמו כל ספר אחר של דלית אורבך (והוא גם לא דומה בכלום לשלושת הספרים האחרים שלה שכבר הספקתי לקרוא).
לדלית אורבך יש כשרון אמיתי לכתוב שונה ומהפנט עם היכולת להוציא ממני תחושות מעורבות של "מה לעזאזל אני קוראת?" ביחד עם "זה פשוט מופלא!".
קיפודים מספר לנו את סיפורים של מספר דמויות שמצד אחת שונות לחלוטין האחת מהשנייה ומהצד השני מאוד דומות. בכל פרק היא מתמקדת בסיפור של דמות אחרת, ההתפתחות שלה בתוך העור של עצמה ואל מול הסביבה הקרובה אליה.
בפרק הראשון עוד תהיתי למה מסופר על מה שמסופר ובפרק השני לא ממש הבנתי איך זה מתקשר לפרק הראשון אבל בפרק השלישי כבר נסחפתי כולי ולא הצלחתי להניח את הספר מהיד בציפייה לראות מי תהיה הדמות הבאה עליה אקרא.
הקריאה בספר העלתה אצלי בעיקר שאלות של איך הראייה האישית והתחושות הסובייקטיביות של כל אחד בעולם הזה משפיעות על הסיפור שהוא מספר לעצמו ושאחרים מספרים עליו. האם לכולנו יש סודות ודברים חבויים שאיש לא רואה ואנחנו לא חולקים עם אף אחד? מה בעצם מגדיר אותנו לסביבה, המעשים שלנו או איך שאחרים תופסים אותם?
זה ספר שונה מכל הבחינות והוא לגמרי לא מתאים לכל אחד. זה לא רומן פשוט שלועס בשביל הקורא את התוכן שלו אבל ככל שמתמקדים בקריאה יש עוד ועוד רבדים ששווה בשבילם לקרוא בין השורות.
מומלץ בחום ואני לא יכולה לחכות כבר לספר הבא שאקרא של דלית אורבך.
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
