נניח שקראתם ספר מסוים ולא אהבתם אותו במיוחד, בלשון המעטה. ואז יצא לו ספר המשך, וכמובן שלא קראתם אותו כי סלדתם מהספר הקודם. ופתאום, כמה מפתיע, יוצא ספר שלישי בסדרה. מה הסבירות שתקראו אותו?

קראתי את "ללכת בדרכך" ומאוד לא אהבתי. עזבתי את מויס והלכתי לי לדרכי מתוך כוונה לא לחזור אליה אף פעם. והנה לפני כמה ימים, בביקורי האחרון בספרייה, הספרנית החביבה ממליצה לי בחום על הספר החדש דנדש הזה ("המלצה אישית שלי! נפלא! מרגש! מקסים! נוגע ללב! ויש לך מזל שהוא על המדף כי הוא פשוט נחטף") – ואני, בחיוך מבויש, אומרת לה שזה לא בדיוק הטעם והסגנון וכו' ושגם לא קראתי את החלק השני ושאי אפשר לדלג. והיא – בחיוך כובש, אומרת לי שהספר הזה לכל טעם ושיש בו רומנטיקה וצחוק ודמע והתרגשות, ואפשר לקרוא אותו כספר נפרד ושהיא מבטיחה לי שלא אתאכזב. אז נכנעתי.

ג'וג'ו החמדנית שלנו היא ג'וג'ו שלא מסתפקת ברב מכר היסטרי, בסרט שובר קופות שנעשה על פיו ובספר המשך. היא מוציאה ספר שלישי בסדרה – ואני יכולה לנחש שלא האחרון. אז כן, הג'וג'ו שמטילה ביצי זהב היא ג'וג'ו שרואה כי טוב ומחליטה להטיל את הביצים שלה בקצב של מכונת ירייה שמכוונת על אוטומט. אבל גם מכונת ירייה משומנת היטב נשחקת בסופו של דבר, כמו מכונת הירייה המקרטעת לאחרונה של א.ל. ג'יימס, שסדרת החמישים גוונים שלה התחילה עם המון רעש וצלצולים וכבשה את רשימות רבי המכר בכל העולם, והנה לפני כמה חודשים יצא הספר החמישי או השישי בסדרה (מי סופר) ואף אחד לא מדבר עליו. רשימת רבי המכר? הצחקתם אותי.

מכירים את הגוגואים? עונת המשמשים הקצרה שמתחילה ממש בימים אלו מספקת לנו הרבה מהם. אז יש את הגוגואים של המשמש ויש את הג'וג'ואים של המִישְׁמָשׁ, מִישְׁמָשׁ שהוא סבטוחה אחת גדולה של שטויות שבנויות ממילים שמרכיבות צרור כרוך ומודפס של דפים כתובים. ספר לא הייתי קוראת לזה.

והספרנית החביבה שלי, שחייכה אליי כשהחזרתי לה את הספר ואמרה לי "נו, מה את אומרת?" - חייכתי אליה בחזרה ואלתרתי קצת: "ספר סוף הדרך. אין דברים כאלה". ולא שיקרתי – באמת סוף הדרך (המשותפת שלי עם הג'וג'ו) ובאמת שאין דברים כאלה (גרועים).

אני אתחיל מהשורה התחתונה, זהו ספר נהדר, הרבה יותר טוב מהשני בסדרה אבל כמובן שלא יכול להשתוות לראשון לדעתי.

הספר השלישי בסדרה מתחיל עם הגעתה של לואיזה קלארק לניו יורק ומספר לנו על חוויותיה של הדמות המקסימה והצבעונית שהיא בעבודה חדשה, יבשת חדשה ומציאות לגמרי שונה מכל מה שהכירה עד היום, כשוויל תמיד נמצא שם במחשבותיה, בליבה ולעיתים זה מרגיש כאילו הקול שלו נשמע ומדבר לקוראים דרך קולה שלה בין השורות.

לואיזה מכירה עולם זוהר וחדש דרך המעסיקים החדשים שלה ומתמודדת עם שאלות מצפוניות לא קלות במהלך הספר, תוך כדי שהיא מתמודדת עם כל מה שהשאירה מאחור באנגליה. הרבה מהספר עוסק במי היא לואיזה האמיתית וכמה היא מוכנה ורוצה לוותר על עצמה בתמורה לחוויות חדשה ולתמה איתה הגיעה לניו יורק, להגיד כן לדברים. הספר הזה הרבה פחות מדכא ושחור מהספר השני (שהיה טיפה קודר, דבר לחלוטין מובן אבל כזה שהפך אותו להכי פחות טוב בסדרה לדעתי).

הספר הזה נהדר בעיקר כי גם מי שיקרא אותו כספר בודד, בלי קשר לשני הספרים שקדמו לו, יוכל להינות ממנו מאוד ולא להיות יותר מדי מבולבל כי הוא לא מכיר את העבר של לואיזה. בתוך ספר המשך הוא גם מצוין, לדעתי הוא עושה חסד עם הסדרה הרבה יותר מהספר השני ואנחנו זוכים להכיר בו את לואיזה ואת עולמה הפנימי אפילו יותר. חלק מדמויות המשנה בספר פשוט כבשו אותי עד לרמה שאני קצת מקווה שמויס תעשה ספין אוף לחלקן וחלק מהדמויות נכתבו כל כך טוב עד שההתנהגות שלהן הרגיזה אותי וגרמה לי לרצות לקפוץ ראש לתוך דפי הספר ולכפכף אותן.

אחרי האכזבה הגדולה שלי מ"ספינת הכלות" של הסופרת אני שמחה לגלות שזה היה רק ספר אחד שפחות התחברתי אליו וב"ממשיכה בדרכי" היא עדיין אותה סופרת שאני נהנית לקרוא ולא יכולה להניח את הספרים שלה מהיד ברגע שאני נכנסת אליהם.

מומלץ בחום רב

התלבטתי מאוד אם לקנות את ספר ההמשך של סדרת "ללכת בדרכך": אהבתי את שני הספרים הקודמים בסדרה, אבל הספר האחרון שקראתי של ג'וג'ו מויס היה "ספינת הכלות" שלדעתי היה ממש מאכזב (לא הצלחתי לסיים לקרוא אותו מרוב שעמום ולא היה שווה את המחיר) בסוף החלטתי לקנות את הספר "ממשיכה בדרכי". אני יכולה לומר שהפעם לא התאכזבתי.
הספר מתאר בעיקר את חיי החברה הגבוהה בצד העשיר של ניו יורק, העליות והמורדות שיש במערכות יחסים ועוד יותר במערכות יחסים טריות שמנוהלות בשלט רחוק, כשלאורך הספר וויל מלווה את לואיזה במחשבותיה. היא טועמת מכל העולמות, שומרת על המראה הייחודי לה, מתפרקת, מתרוממת ואכן ממשיכה בדרכה...
ספר חמוד, רומנטי וקליל
אהבתי!

ספר מ-ע-ו-ל-ה! לא הנחתי מהיד כל השבת עד שסיימתי.
בניגוד לספר השני שפחות אהבתי, כאן, ג'וג'ו מויס שוב עולה על הסוס ובעיניי הוא משתווה לספר הראשון בהחלט.
אחרי הרבה חיפוש, נתינה, ויתור וטיפול באחרים, לואיזה סוף סוף מבינה מה מתאים לה ומה נכון בשבילה.
גם אם היא צריכה שאחרים יראו לה את זה.
אהבתי את החשיבה המקורית של הכותבת, שבניגוד למה שהיינו אמורים לחשוב, מפתיעה בעלילה ומנווטת אותה בחוכמה ובצורה מפתיעה.
אחד הטובים של מויס.

ג'וג'ו מויס היקרה,
למה?

קטיה בנוביץ' וכנרת היגנס-דוידי היקרות (המתרגמות),
תודה, סוג של.

מכיל ספוילרים
ראשית כל אני מרגישה שמגיע לי ישר כוח, הצלחתי לסיים את הטרילוגיה.
שנית, אני לא בטוחה שהייתי צריכה לעשות את זה.

אני חייבת לציין לפני כל זה שאני לא שנאתי את הספרים.
לא סבלתי כל כך לקרוא בהם. הם העבירו לי את הזמן לא רע באוטובוסים הלוך חזור מהבסיס.

אבל להגיד שנהנתי מהם תהיה קצת הגזמה.

כל הספר הראשון חיכיתי להתפתחות בדמותה של לואיזה, חיכיתי שהיא תפסיק לחשוב שאחותה\ההורים שלה\ויל\אדם זר יודעים יותר טוב ממנה .
המשכתי לחכות שזה יקרה בספר השני, ובשלישי... וזה פשוט. לא. קרה.

הרגשתי שאני רואה קומדיה רומנטית . לא משהו איכותי ובכוונה, משהו שמזפזפים אליו ומשאירים כי אין משהו טוב יותר לעשות באותו רגע נתון.

התחלתי את הכל בתמימות בספר הראשון .
ראיתי את לואיזה נכנעת ואומרת לעצמה שהיא לא יודעת מה לעשות עם חייה כי אחותה שנכנסה להריון מסטוץ, לא הצליחה להחזיק בעבודה זמנית, נשרה מהלימודים לא יוצאת יותר מדי - עדיין יודעת איך לחיות יותר ממנה. אז קטרינה\טרינה\טרין לא כזו מטומטמת אבל לואיזה בראשה הופכת אותה לדוגמא ומופת .
טרינה לא דופקת חשבון , היא דורשת כל מה שהיא רוצה ולוקחת עוד קצת . היא אולי האדם הכי אסרטיבי והאדם שלואיזה הכי צריך ללמוד ממנו אבל היא לא עושה את זה. מה שקורה בפועל זה ללואיזה יש עוד קצת ריגשי נחיתות .
בשלב כלשהו נראה לי שהבן שלה (תומס\תום\טום) יודע יותר מלואיזה מה הוא רוצה לעשות עם עצמו.

בספר השני רציתי להקיא את הסיפור של לואיזה וסם , בספר השלישי די בטוחה שהקאתי קצת בפה , בכל זאת לא נעים, הייתי באוטובוס די צפוף.
לואיזה עוברת בדרכה בין אנשים , בין אנשים שכופים עליה את דעותיהם ואני לא יכולה לשים את האצבע על דבר אחד , שהוא היה לגמרי לואיזה.
לואיזה היא לא אדם של רעיונות. אין לה רעיון אחד , כל הטרילוגיה!

כל רעיון היה של מישהו אחר .
לעבוד במלצרות- טרינה
לנסות לשנות את דעתו של ויל עם התאבדות- טרינה.
לעבור ללונדון- ויל
לטייל באירופה , בדגש על פריז עם מקומות ספציפים ואפילו מה לאכול- ויל
לעבור לניו יורק- נתן
להיות עוזרת אישית "שקופה ושומרת סודות"- גארי הנהג
להיפרד מסם- טוב הוא די בגד בה והסתיר ממנה דברים אז זה לא היה צריך להיות ממש רעיון אבל גם כאן- של טרינה.
לצאת עם ג'וש- ג'וש (מצאתי את העיניין מטריד גם בלי תסביך ה"הוא נראה בדיוק כמו ויל" , הוא רדף אחריה יותר מדי, יותר מדי הודעות , בחור טוב לא נותן לבחורה לשתות ככה ...)
להיפרד מג'וש - מרגו זה ויט (היא פשוט אמרה לה לעשות את זה והיא עשתה , באותו הרגע...)
להציל את הסיפרייה -אשוק ומינה
להתחיל עסק בבגדי וינטג'- מרגו דה ויט
ואלו רק הגדולים מבין ההחלטות שלואיזה הייתה צריכה לעשות בטרילוגיה.

היא פשוט אדם חסר עמוד שדרה.
כולם אומרים ללואיזה קלארק מה לעשות.
אם אני הייתי מופיעה בספר כעוברת אורח ברחוב יש סיכוי טוב שהייתי יכולה לומר ללואיזה מה לעשות עם החיים שלה והיא הייתה עושה.
אז אני יכולה להמשיך כי פגמים לא חסר...

אז למה בכל זאת לא כוכב אחד ?
כי הספר עזר לי .
התגובות שאף אחד לא היה באמת אומר בסיטואציה הזו במציאות, הקיטש הטיפשי וחסר הטעם.
התיאור בעל בחירת המילים המשעשע והמוזר של המתרגמות במיוחד בקטעי ההתגופפויות.
האמת זה בגלל המתרגמות, הן שינו לי את חיוות הקריאה - עם השמות הלא עקביים, התרגומים המילוליים במיוחד של ביטויים שגורים בשפה האנגלית והבחירה הייחודית במילות בשפה שלא מתאימה במיוחד לדובר.
מה אני אגיד? אני פשוט צחקתי ,התעצבנתי ובכמה קטעים בודדים תיסכול של ממש מהתרגום עצמו.

בקיצור תודה למתרגמות על עבודת הקודש , אולי אם הייתי קוראת את הספר בשפת המקור הייתי נהנת הרבה פחות.

נ.ב
כנרת מתוקה בבקשה בספר הבא שאני אקרא אני אשמח אם בכל זאת תחליטי על תרגום אחיד לשם של דמות- המעבר בין טום\תום כל הספר השלישי- פשוט הרג אותי מבפנים. אני הייתי הולכת עם תום , גם שיניתי את זה עם עט.

קראתי את כל הטרילוגיה ואין ספק שהראשון - "ללכת בדרכך" הוא הטוב והיפה ביותר.
השני נחמד והשלישי ממש כיפי.
זה לא ספר חובה, לא נפלתי ממנו ולא "עפתי ממנו" אבל הוא ספר ממש נחמד, כיפי, מצחיק וסוג של סגירת מעגל.
יאמר לזכותה של הסופרת - שהיא לא המאיסה את הסיפור על הקוראים כפי שקורה לעיתים בטרילוגיות.
ממליצה מאוד לקרוא למי שאהב את הספר הראשון והשני!!

ספר נהדר!
אני אתגעגע ללואיזה קלרק :)