וידוי: זה הספר הראשון של ליהי שן שאני קוראת. כבר אמרתי בעבר שאני די חדשה בכל הספרות הארוטית ואני לא מכירה את כל הסופרות והספרים הקיימים בז'אנר. נתקלתי בספר הזה כמה וכמה פעמים אבל מעולם לא חשבתי לקרוא אותו. רק לפני חצי שנה גיליתי שמדובר בסופרת ישראלית שניהלה בעבר בלוג. מה אתם יודעים? אחת משלנו. שמן של רוב הסופרות הישראליות הולך לפניהן אבל לא ליהי שן. אולי הסיבה שהיא עכשיו גרה בלוס אנג'לס והיא כותבת באנגלית, בכל זאת מדובר בספר מתורגם ולא במקור. בכל מקרה, התרגום נעשה ע"י שרון צוהר האגדית שלנו כך שאם הספר כתוב טוב במקור, יש לנו כותבת מעולה לתרגום. בהתחלה בכלל תכננתי לקרוא ספר אחר, הבנים בתיכון בריישו חיכה לי המון המון זמן על המדף. התחלתי אותו ונטשתי עוד בעמוד הראשון. וכך נשארתי בלי ספר מתוכנן לשבת. עברתי על הספרים הרבים שיש לי על המדף, (לא כולם ארוטים) ובסוף החלטתי להיכנס לאחת אפליקציות הקריאה ולבחור את הספר עם הכריכה הכי פחות מושכת בעיניי. כריכה מכוערת בד"כ אומרת שהספר בסדר, זה מה שהבנתי על ספרים בז'אנר, בכל מקרה.

עלילת הספר מסופרת מנקודת המבט של אמיליה ו-וישס לסירוגין. כיאה לרוב ספרי הז'אנר תמיד יש את הצד שלו - הצד שלה. לא כולם מוצלחים במיוחד וליהי שן הצליחה לכתוב את שני הצדדים בצורה אמינה.
וישס, כינוי שהודבק לבארון ספנסר, בנו של מיליארד שבקושי נמצא בביתם. הוא התייתם מאימו כשהיה בן 9 ואביו התחתן בשנית עם ג'וזפין, לה אח בשם דאריל אשר מכה את וישס בילדותו ומשאיר בו צלקות פיזיות ונפשיות.
משפחתה של אמיליה עוברת לסן דייגו, לביתם החדש. הבית הוא בעצם נכס של משפחתו של וישס, ממש ליד הבית המפואר שלהם. הוריה של אמיליה הם עוזרי הבית של משפחת ספנסר. הם עוברים לשם לקראת תחילת השנה האחרונה של אמיליה בתיכון. תקרית אחת לא צפויה שבה אמיליה נכנסת בטעות לחדר הספרייה של משפחת ספנסר ומוצאת את וישס ודאריל באמצע חילופי דברים קשים, הופכת אותה למושא בריונות של וישס כי הוא בטוח שהיא יודעת את הסוד שלו.
מהר מאוד השניים הופכים לשונאים אבל מה שמצית את השנאה ביניהם אפילו יותר, היא כשאמיליה יוצאת עם אחד מחבריו הטובים, דין. ממש לקראת סוף התיכון וישס מחליט לתת לאמיליה אולטימטום - או שהיא עוזבת את המדינה או שהוא גורם לפיטורי הוריה.
שנים לאחר מכן הם נפגשים שוב בניו יורק. וישס מציעה לאמיליה הצעה שהיא יכולה לסרב לה, אבל זה לא יתן לה שום דבר כי אין לה שום דבר. הוא מתכנן את נקמתו במשפחתו והוא צריך אותה לצידו. כאן אנו מגלים לאט לאט את השתלשלות האירועים מהעבר תוך כדי ההווה עם פיסות קטנות למה שבעצם היה או לא היה בין וישס ואמיליה בבגרותם.

הספר מכיל מיניות אבל הם לא העיקר. אני כל פעם כותבת את זה כשאני קוראת ספר טוב. אני תמיד שמחה על כך שהעלילה נשארת בעינה ולא נהרסת אודות לקטעי המין. מאוד התחברתי לדמויות ונהניתי מהסיפור עצמו. למרות שתוכנו נשמע מעט אפל, הספר הוא מתוק ומקסים. קטעי המין אינם אפלים לכל מי שתהה, לכן אני בטוחה שגם כאלה שפחות אוהבים יוכלו ליהנות מהם.
העלילה זורמת ומלאה ולא הרגשתי תוכן רדוד בצורה מעצבנת, זאת אומרת, אין תיאורי גוף מוגזמים.

ספר מקסים להעביר את השבת.

אזהרת ספוילר
הספר קצת מרגיש כאילו כתבה אותו ילדה קטנה...
מישהי עם פנטזיות מטורפות על איך גבר מתאהב בה, זורק עליה כסף, עושה איתה אהבה מושלמת... הבנתם.
זה לא ספר אפל, כמו שהשם שלו גורם לנו לחשוב (שזו דווקא נקודה לרעתו, כי האפלים כתובים הכי יפה, לא האלו שבהם הדמות הראשית מואכלת בכפית).
בקיצור, חמוד ולא יותר.

את ל.ג'. שן (או בשמה האמיתי, ליהי שן) אני זוכרת עוד מהימים שכתבה בלוג בישראבלוג תחת שם העט "פרנצ'סקה". זה היה הבלוג הטוב ביותר בכל אתרי האינטרנט הישראליים. היה בו הכל. הוא היה שנון. מתוחכם, אך לא מסובך. והכי חשוב, הוא פנה לקהל שהיה צמא לכתבים שלה. קהל שמאס בהמוניות, אבל גם לא ניסה להיות מיוחד. אלה היו אנשים שחיפשו מעט שקט בעולם שבו הכל תוהו ובוהו.
כששן הפסיקה לכתוב בבלוג שלה הייתי מדוכאת. עברתי משבר אישי בחיים, הדיכאון גבר, המצב התדרדר, ונקודת האור היחידה שהייתה לי - הפוסטים בבלוג שלה - נלקחה ממני. לכן, כשמצאתי את הספר שלה מספר שנים לאחר מכן, הרגשתי שמדובר בסגירת מעגל. "אני חייבת לקנות את הספר הזה" אמרתי לעצמי, "הוא חייב להיות טוב".

במילה אחת: א-כ-ז-ב-ה.
היה עדיף שלא הייתה מוציאה את הספר והייתה משאירה אותי עם הטעם הטוב מהבלוג שלה. הספר פונה למבוגרים (או לצעירים-מבוגרים) אבל רמת הכתיבה שלו היא של בני נוער שמסתובבים בדיזנגוף סנטר וחושבים שהם מגניבים כשהם בעצם עלובי נפש. הדבר הכי ניכר בספר הוא חוסר היכולת של שן לכתוב מנקודת מבט גברית. היא כל כך סטריאוטיפית שזה מרגיש כמו פארודיה על סדרות אמריקקיות חסרות עלילה ומצפים לפאנצ'ים אבל הם לא מגיעים - כי זו לא פארודיה - זה באמת מנסה להיות סיפור טוב.
מדי פעם מבליחים הניואנסים השנונים של ליהי שן, אבל לא די בהם כדי להחזיק את כל הספר.
אפשר לומר שהקסם פג.

נדיר שאני קוראת ספרים של סופרות ישראליות אבל הספר הזה פשוט מעולה.
סיפור אהבה שנאה שכיף לקרוא.
הספר כתוב בצורה זורמת, קלילה וטובה מאוד לטעמי.
אהבתי ואני מאוד ממליצה.