סכנת הספר השני בטרילוגיה... - אחרי ספר ראשון טוב, ולפני ספר שלישי שחותם את כל הסיפור, צריך להעביר ספר שני, וזה תמיד מסובך.
לי ברדוגו ממשיכה עם קו העלילה שלה, מאפשרת לאלינה לרדוף אחרי המגבר השני, שנמצא על חיה אגדית ביום. לשם כך אלינה ומאל חוברים לשודד ים, אך העלילה מקבלת תפנית כשמבינים שהוא מישהו מאוד חשוב בממלכת רבקה, לא לגלה לכם, תקראו. ויחד איתו מנסים להילחם באופל, וכמו שאתם מתארים לעצמכם, בעיקר כי יש עוד ספר, זה לא בדיוק מצליח.
אבל יש עוד דמויות שנוספות לסיפור, ויש אתגרים חדשים, ועולמות לגלות.
טרילוגיה מצוינת, עם התפתחויות מפתיעות. כבר מחכה לספר האחרון.

טרילוגיית הגרישה-מצור וסופה.
אוקיי. אז נכון שאמרתי על הספר הקודם שהוא היה אחד מספרי הפרווה שלי, ונכון שהתלבטתי אם להמשיך לקרוא את הספרים הבאים של הסדרה.
אבל בתוך תוכי איזה מקום קטן אמר שאולי אני מפספסת משהו בסדרה הזאת. אז החלטתי לתת לה עוד צ'אנס ולמרבה הפלא דיי אהבתי את הספר. ושאני אומרת דיי אני מתכוונת למאוד אהבתי. פשוט לא בא לי להגיד שאני טועה,שוב)
אין בכלל שום השוואה בין הספר הראשון לשני. כאילו זה עולם אחר. בכל זאת הספר הזה לא מושלם אבל הוא הרבה אבל הרבה יותר טוב מהראשון. כל הדמויות פשוט מתבגרות, מצטרפות עוד דמויות שלפי דעתי הן אלו שעשו את הספר הזה ליותר טוב מקודמו, ונותנים יותר במה לדמויות שהיו מינוריות בספר הקודם.
אז נכון שתיחלת הספר העלילה התקדמה יותר מידי מהר לטעמי,כאילו... אלינה בורחת מהאופל ואז האופל מוצא אותה ואז היא בורחת מהאופל וכל זה מתקזז בשלושה פרקים וחצי.
ואז העלילה פשוט נגררת ונגררת. אבל היא נגררת בצורה שלמרבה הפלא הייתה טובה, כי בניגוד לספר "צל ועצם" הסופרת פשוט מתחה את העלילה בצורה משעממת וחסרת טעם. כאן היא הביאה שלושה דמוית חדשות שפשוט הפכו את העולם הדיסטופי הזה לפשוט יותר איכותי. ולא רק את העולם הדיסטופי של הגרישה הם הפכו לטוב יותר אלא גם את החיים שלי. באמת שאם הספר היה מדבר רק על שלושתם יכול להיות שהוא אפילו היה טוב יותר. הם היו הסיבה היחידה שבאמת נהנתי מהספר. הם כיסו בחמישים אחוזים על כל קטעי השעמום שהיו בספר הקודם ושיפרו את הספר הזה לפחות בשבעים אחוז.
אני נשבעת שכל הספר מלמלתי לעצמי בראש שאם הסופרת הורגת לי אחד מהם אני פשוט יחנוק אותה בשנתי ואחרים לעד את הספרים שלה.(כולל שישה עורבים למרות שאני פשוט מתה על הספר.)
עלילה:
הספר בעצם ממשיך מנוקדת המבט שבעצם נעצרנו בספר הקודם.
אנחנו פוגישים את אלינה כמה חודשים אחר בריחתה מהאופל. אלינה ומאל משתכנים להם בעיירה קטנה ומקימים לעצמם חיים חדשים בטור שני האנשים הכי מבוקים במדינה. גרישה נמלטת וגשש עריק. אך למרבה אכזבתם מסתבר שתוכנית ההימלטות שלהם לא כלכך מצליחה והם נלכדים על ידי האופל הרודף אותם.
הם מוצאים את עצמם שוב כפולים לאדם שהכי רוצים לשמור ממנו מרחק אבל למרבה צערם מבוקשם לא יתממש בזמן הקרוב. ולא רק שהם נתונים תחת חסדיו של האופל אלא הם צריכים למצוא בשבילו דבר מה.
אבל פתאום לשמחתם מגיע הגואל המציל אותם מן החשכה. פיראט מפורסם אשר מציל אותם מציפורני האופל אבל בתמורה רוצה את עזרתם.
הפיראט רוצה להציל את רבקה מידי האופל ובכך את צריך את כוחותיה של אלינה וכשרונו של מאל. השניים בהתחילה קצת חושדים ואחרי התגלות פניו האמתיות של אותו פיראט כנסיך בית המלוכה הם חושדים בו יותר,אבל בסופו של דבר הם מסכימים,בתנאי אחד: שאלינה תפקד על הרמייה השנייה.
השלושה חוזרים לארמונו של המלך. אלינה ומאל מקבלים חנינה על עריקות ושלושתם מתחילים לתכנן תכניות להצלת רבקה.
בנתיים בנוסף לאחריותה של רבקה אלינה צריכה למצוא דרכים איך לאחד את הארמייה השנייה שנשארה ולגרום להם לבטוח בה ולתת בה את אמונתם, ואם זה לא מספיק אלינה חושבת שהיא מתחילה לצאת מדעתה ולראות את חזיונותיו של האופל מול עיניה, מוחשיים וממשיים.
האם יצליחו להחזיר את רבקה מהחשכה של האופל ויאירו אותה באור חדש. או שרבקה תיפול לידי כוחות אפלים שאיש לא יוכל להחזיר אותה משם בחזרה.
דמויות:
אלינה: כמה שאת השתפרת אלינה. במובן של השתפרת כי היא לא עשתה קפיצה ענקית אבל כן עלתה כמה מדרגות.
בניגוד לאלינה של הספר הקודם שהייתה מבולבלת וחלשה ומעצבנת ומתישה האלינה הזאת הייתה הרבה פחות כזאת.
היא עדיין הייתה כל הדברים הללו אבל בכל זאת משהו התבגר. הייתה הייתה יותר מכווננת על המסלול שלה, מה היא רוצה לעשות, על מי היא רוצה להגן, מי האויבים ומי החברים שלה. בניגוד לאלינה הקודמת האלינה הזאת מבררת מי איתה ומי נגדה ואם יש לה חשד ולו הקטן ביותר היא הולכת ובודקת. האלינה של הספר יותר נחושה ואמיצה ופחות מתוסכלת ומסובכת בתוך עצמה.
היא מוכנה להקריב את עצמה בשביל חבריה ובשביל ארצה, והיא לא מסתבכת בינה לבין עצה עם זאת ההחלטה הנכונה או לא. היא פשוט פועלת וזהו.
מאל: בספר הקודם לא כלכך ראינו אותו אבל בספר הזה הוא קיבל יותר משמעות.
ציפיתי לדמות מגניבה ופרועה אבל קיבלתי דמות חסרת שקט ועצבנית שמעבירה ביקורת חוץ מעל עצמה. הוא מוכן לשרת את אלינה בכל מחיר אבל מצפה באותה תמורה בחזרה. לא שזה לא פייר אבל איך היא יכולה לגמול לך באותו תגמול עם כל גורל העולם מונח על כתפיה. מאל הוא דמות דיי אנוכית ולא יציבה שאם משהו בעולמו שתנה הוא עצמו מתערער ומוציא מעצמו תגובות אלימות ולא רצוניות.
אבל גם יש בו דברים טובים. מאל נטמן למה שהוא עושה גם שאלינה מאכזבת אותו שוב ושוב הוא עדיין מוכן לעמו לצידה ברע ובטוב וזה משהו שאהבתי בו מאוד.
ניקולאי:ניקולאי הוא דמות חדשה שמצטרפת לטרילוגייה, או בעצם שתי דמיות כי כשאנחנו פוגשים הוא בעצם פיראט עליז עם אנרגיות חיוביות ואחרי תקרית קטנה עם אגם קטן מלא מיים אנחנו נחשפים לניקולאי האמיתי,החכם,האמיץ,והכריזמטי.
אויי ניקולאי ניקולאי, מה עשית לי ניקולאי. אני לגמרי התאהבתי בדמות הזאת.בשתי הדמויות שלו. מצידי שכל הסדרה תיכתב רק על ניקולאי (וכן אני יודעת שיש טרילוגייה שלמה רק עליו, אבל בכל זאת). הוא פשוט הפך את הספר הזה למדהים.
ניקולאי הוא אינטילגנטי,חכם,יהיר,חצוף,אמיץ וכל מה שבחורה היתה מבקשת לעצמה.
הוא מנסה לעזור לרבקה בכל מחיר, נאמן לחבריו, חד חושים ויודע מה ומה רע, כלכך אינטליגנטי ומחושב.
כלכך יפה היה לראות איך הוא דואג ומנסה לעזור לכולם. להציל את רבקה אבל עדיין להישאר נאמן לעצמו. את האהבה שלו לאלינה ולעם שלו. איך הוא שובה את לבבות כולם ואת המסתורין שיש מאחורי כל צעד שלו.
לי ברדוגו מעשית לי? בהתחלה הבאת לי את קאז ועכשיו את ניקולאי. מה אני יעשה בכל השלמות הזאת.
ניקולאי עובר תהליך מדהים לאט לאט הוא מוריד קצת מהמסכות ומהסודות שיושבים עליו ומתחיל מעט להיפתח לאנשים חדשים ודברים שהוא לא מכיר או ניסה להימנע מהם.
פשוט הדמות הכי טובה בטרילוגייה.נקודה.
זויה: מה יש לומר על זויה. דמות שהיא לא ממש דומיננטית אבל בהחלט מעצבנת. אני יודעת שברוב המקרים אנשים דווקא מאוד אוהבים את הדמות שמתנכלת לדמות הראשית אבל במקרה הזה זויה פשוט מכבידה על העלילה ועל אלינה היא לא תורמת לחבורה משהו חוץ מהכוחות ושמישהו מחליט לעלות רעיון או פעולה היא ישר תוקפת את כולם ולא מציעה רעיון אחר משל עצמה. זויה לא ממש דומיננטית ולא תורמת לעליה אם הסופרת כתבה אותה אך ורק למטרה שהיא נועדה לה,שזה להציק לאלינה, היא בהחלט עשתה אותה בצורה הכי טובה שיש אבל אם לא זויה דיי מיותר. לא הייתי מורידה אותה מהסיפור אבל במקום זאת גם לא הייתי כותבת דמות כזאת.
תמר וטוליה: אוייש אני פשוט התאהבתי בתאומים האלה.
תמר עם הנחישות והאומץ הלהט שלה וטוליה עם עם קור הרוח והתחכום. האמנות שלהם לניקולאי ולאלינה הייתה מדהימה. איך הם הולכים אחריהם בדרכים המסובכות ושומרים את סודותיהם הכמוסים ביותר. החברות שהם מפגינים יחד עם האמונה של צריך לוותר ולהרים ידיים גורמים לך לחשוב שחבל שהם לא החברים הכי טובים שלך.

לסיכום אני נותנת לספר ארבע כוכבים.
ואני מאוד מקווה להעלות סיקרה גם על הספר האחרון בסדרה.

כתבתי גם ביקורת על צל ועצם, אבל הדעה שלי לגבי הספר השני השתנה ממש אז החלטתי לכתוב על הספר הזה ביקורת נפרדת.
קודם כל, גם כשקראתי את "צל ועצם" חשבתי שהוא ספר טוב, אבל לא ממש התלהבתי ממנו, ולא ממש התחברתי לאף אחת מהדמויות בצורה שממש אכפת לי ממה שקורה לה.
בספר השני, אנחנו מכירים שודדי ים- הרבה שודדי ים, כבר סימן מעולה. באופן כללי, אני חושבת שלהוסיף שודדי ים לספרים זה מעולה והופך את הספר להרבה יותר טוב, ברוב המקרים. כי לשודדי ים יש תכונות מכלילות שלא ניתן לקחת מהם- הם חצופים, לא מפונקים, לוחמים ונאמנים. ובספר הזה, לפחות חצי ממנו מתרחש על ספינות בים, וגם כשהם על היבשה, הם נמצאים על היבשה יחד עם שודדי ים.
בספר הזה רואים צדדים אחרים של אלינה, הדמות הראשית, צדדים שגרמו לי לאהוב אותה הרבה יותר. בספר הראשון מאוד ניסו להציג אותה כבעלת מזג חם וחזקה (גם אם הראו חולשות שלה, הייתה לי הרגשה מעצבנת עם הדמות ולא לגמרי התחברתי אליה), ודווקא בספר השני מראים גם צדדים אנושיים יותר שלה, מסתוריים יותר ושבאמת אפשר להתחבר אליה.
גם כן, הספר הזה הוא אחד הבודדים שמתאר את הדמות הראשית שלו כחסרת ייחוד לחלוטין- שיער חום עכברי, עור חיוור, עיניים לא מיוחדות שלא קורה מצב שאתה לא יכול להתיק מהן את העיניים שלך. אבל לא עושים אותה מכוערת, אלא להפך- עושים אותה דמות חזקה שנראית עמידה יותר וחזקה יותר כאשר היא משתמשת בכוח שלה, ולא להפך, שהכוח שלה מחליש אותה.
ובספר הזה פוגשים עוד דמות אחת, סטורמהונד, שאני לא אפרט עליה יותר מידי אבל אני פשוט אגיד שהיא מעולה. למרות שסטורמהונד מתואר כאחת הדמויות היותר הפכפכניות, ושכל פעם משנה את ההתנהגות שלו, הוא אחת הדמויות שיותר קל להתחבר אליהן ולאהוב אותן.
בקיצור, הספר מומלץ מאוד, והרבה יותר טוב מהספר הראשון.

אוקיייייי אין לי כוח לעשות 2 ביקורות גם לספר הראשון וגם לשני אז אני פשוט עושה ביקורת אחת שתשלב בניהם(משהו כזה).

אני אפרט לפי קטגוריות כי ככה אני אוהבת :)

כריכה:
הכריכה שונה מספרים אחרים(לפחות מספרים אחרים שאני קראתי),היא ממש מיוחדת ויפה לפי דעתי.

עלילה:
העלילה טובה יש בה אקשן מדי ויש גם רוגע, יש רגעים שמחים, רגעים עצובים, רגעים מכעיסים.

דמויות:

אלינה- אלינה דמות טובה בסה"כ, כן אני מסכימה שהיא הייתה "חייבת" את מאל לידה כדי "שישמור" עליה וזה הפריע לי, בכללי לפעמים היא הייתה חלשה מדי לטעמי. אבל עדיין אני חושבת שסה"כ הכול היא באמת דמות טובה ודי התחברתי אליה.

מאל- אוי כמה שאני שונאת אותו, בראשון לא סבלתי אותו כי רציתי שאלינה תהייה עם האופל ובשני דווקא שקצת התחלתי לחבב אותו הוא הורס הכול.

***ספויילר***
כשהוא ואלינה רבו והוא הלך להילחם(וכמעט מת) רציתי לתת לו בוקס(אבל בוקס מהסוג שממשש כואב) קודם כול מה אתה עוזב אותה לבד בגללך היא כמעט מתה.
דבר שני אתה צריך להבין אותה קצת. כן קשה לה. אז מה אם היא זמנית השמש, היא צריכה פתאום להנהיג מלא אנשים למלחמה האופל רודף אותה ובמקום להקשיב לה ולעזור לה אתה הולך לזויה?!. הוא ממש ממש הכאיס אותי.
***סוף ספויילר***

ניקולאי- את ניקולאי בהתחלה לא אהבתי, כול התחבולות שלו ואיך שהוא התנהג זה ממש עצבן אותי. ואחר כך התחלתי לאהוב אותו פתאום, לא יודעת להגיד מתי התחלית לאהוב אותו או מה הוא עשה שגרם לזה.

***ספויילר***
בסוף כשהוא הלך להביא את בגרה הבנתי שאני רוצה שהוא ישאר בחיים וישרוד(למרות שמין הסתם הוא לא ימות).
בקיצור לדעתי אלינה צריכה לבחור בניקולאי הוא הכי חמוד שם.
***סוף ספויילר***

וסילו- את ולסילו לא סבלתי, הוא היה אידיוט גמור.

***ספויילר***
ממש שמחתי כשהוא מת.
***סוף ספויילר***

האופל- ואיי האופל מורכב. בספר הראשון אהבתי אותו אפשר להגיד שאפילו ממש אהבתי אותו. ואז כשבגרה אמרה לאלינה שהוא יצר את קפל השחור ושהוא "רע" בוא נגיד, קיוויתי שהיא טועה אבל כשיתברר שזה נכון התחלתי לכעוס עליו כי הוא גרם לי גם לאהוב אותו ועכשיו פןף הוא רע(זה מאוד הזכיר לי את מייבן ממלכה אדומה).
עדיין קצת רציתי שהוא "יחזור בתשובה" ואז אלינה תהייה איתו.
אבל האופל זה האופל והוא היה חייב על תחילת הספר השני להבהיר באיומים שהוא יהרוג את אלינה אם צריך ואז הבנתי שהוא כבר אבוד והתחלתי לא לאהוב אותו.

זויה- את זויה אני לא אהבתי בספר הראשון ועכשיו בשני מתישהו התחלתי לסלוח לה ואז שוב לשנוא. אני לא סגורה לגביה- לא ניראלי שאני יואהב אותה מתישהו אבל אולי אני כן קצת יסלח לה, ניראה.

אני ממש מקווה שהספר הבא יצא בקרוב!.

זהו להפעם.

*מצור וסופה – טרילוגיית הגרישה 2*

אמ;לק: כן או לא? בוודאי

ברצינות, מה הקטע עם השמות של הספרים האלה? הם סבבה והכל, אבל איך הם קשורים למשהו? היי, בוא נקרא לספר שלנו בשם של שני דברים שנשמעים דרמטיים: צל ועצם. מצור וסופה. רעיונות לספרים הבאים – רעם וכדורי-אש. דמגורגון ואנשים-שקופצים-מהטיטניק. נו באמת.
אבל נעבור לספר עצמו:

תקציר מגב הספר:
האופל לא מת לעולם. הוא אורב בין הצללים לזמן המתאים. ( =^.^= וטוב שכך, האופללל אהובי, הוא דמות כה טרגית עמוקה ומורכבת אתם לא חושבים? =^.^= )
אלינה הבורחת מן האופל נרדפת גם על ידי זיכרון הנשמות שאבדו בגללה בקפל הצל. ( =^.^= אהבתי את זה שהיא דמות שמסוגלת להרוג בעת הצורך. רוב הספרים כל-כך מתחסדים בקשר לזה, אבל הספר הזה לא. רואה אלינה גם בך יש קצת אופלללל =^.^= ). עליה לנסות לבנות מחדש את חייה עם מאל אהובה, בסביבה זרה ועוינת, תוך שהיא שומרת בסוד את זהותה כזמנית השמש.
אך כאשר האופל מגיח מתוך הצללים עם כוח נורא ובלתי מנוצח שאינו כבול למגבלות העולם האמיתי ( =^.^= יאבאל'ה =^.^= ), היא מבינה שהיא אינה יכולה להימלט מעברה ומהייעוד שאליו נולדה. בעזרתו של שודד־ים חסר מעצורים ( =^.^= דמות אדירה לחלוטין =^.^= ) חוזרת אלינה לארץ שאותה נטשה ולחיילי הגרישה שהשאירה מאחור, נחושה להילחם באויבים המאיימים להשמיד אותה.
אולם ככל שכוחה מתחזק היא נסחפת הרחק ממאל לתוך קסמו האסור של האופל ( =^.^= אין לי מושג מה המשפט הזה אומר, ואני קראתי את הספר. אני מניחה שהוא מנסה לומר "נסחפת בהכנות לקרב באופל ובלהיות זמנית השמש ושוכחת ממאל שאין לו באמת תפקיד בסיפור הזה" =^.^= ). בקרוב יהיה עליה לבחור בין ארצה, כוחה ואהבתה, לבין הסיכון לאבד הכול לסופה שבאופק. ( =^.^= ושוב אין לי מושג על מה הם מדברים. נסיון כושל לקשור את שם הספר לתוכנו, אני חוששת =^.^= ).

ומה אני חשבתי:
נכון הבטחתי לכם שבספר הזה סוף-סוף יתחיל האקשן? אז הנה הוא בא:
אלינה ומאל בורחים (אם כי הם עדיין לא שכבו בגלל שאף פעם אין להם פרטיות, איזה תירוץ דבילי של ספרי נוער, לי יצא מלא פעמים לעשות סקס בשיחים ובחניונים נטושים והיה בסדר), אבל כבר בפרק הראשון נתפסים שוב על-ידי האופל (זה לא ספוילר. זה בפרק הראשון). כן, הוא שרד את מה שקרה בסוף הספר הראשון! אני יודעת שדאגתם. הוא בסדר. יש לו קצת צלקות, אבל זה רק עושה אותו יפה יותר כי זה מדגיש את אנושיותו ^^
לאופל יש תוכניות גדולות לאלינה, שהאייל של מורוזובה היה רק ההתחלה שלהן, אבל אלינה היא כבר לא הילדונת שמתלהבת מזה שיוצאת לה שמש מהידיים. נמאס לה שאנשים חוטפים אותה, משקרים לה וכופים עליה תכשיטים קסומים. היא בורחת בעזרתו של שודד-ים חסר מעצורים (ומשוגע לגמרי ואדיר להפליא), ומחליטה שההגנה הטובה ביותר היא ההתקפה: היא חוזרת לרבקה ובעוד האופל תקוע מאחור איפה-שלא-יהיה שהוא לכד אותה בהתחלה, היא לוקחת לעצמה את השליטה על הארמיה השניה.
פמפמפאאאם.
סוף-סוף אלינה הבינה שהעובדה שהיא והאופל הם גרישות יחידות במינם נותנת לה את האופציה להתחרות איתו על הכס! רוב הגרישות אמנם הלכו עם האופל, אבל חלק נשארו בארמון הקטן ואלינה מנסה ככל יכולתה לארגן אותם.
איפה מאל בסיפור הזה? זה מה שגם הוא שואל את עצמו. אלינה, הגרישות ושודד-הים חסר המעצורים נערכים לבואו של האופל (שיגיע בסופו של דבר, עם כוחותיו החדשים שעולים על כל דמיון אשר הוזכרו בתקציר) ועסוקים להם בישיבות ותכנונים, אבל במאל אין לאף אחד באמת שימוש. והוא קצת ממורמר, כי הוא מרגיש שאלינה דפקה וזרקה אותו: היי, תערוק בשבילי רגע מהצבא ותסתכן בעונש מוות בשביל לעזור לי לברוח, אוקיי יופי סבבה תודה, עכשיו פשוט תשאר בסביבה עד ששוב אקרא לך. אני חושבת שזאת היתה הפעם הראשונה שספר או סרט הציג סוג של דילמת משפחה-או-קריירה, ואני התחברתי יותר לצד של המשפחה. לכאורה טבעי לחשוב שבן-הזוג שבמקום להעריץ את בן-הזוג השני העמוס בעבודה על מסירותו לתפקידו ולתמוך בו, מקטר שהוא לא מקבל מספיק יחס, הוא אגואיסט קשקשן, אבל האופן שבו הספר הציג את הדברים גרם לי לראות אותם באור חדש, ולהזדהות דוקא עם מאל. למרות שגם אלינה לא באמת אשמה. כאילו, מה היא יכולה לעשות? להעמיד פנים שהיא לא זמנית-שמש רבת עוצמה כדי שמאל לא ירגיש נחות לידה? להגיד לו, אוקיי, סבבה, אז בוא נברח ונשאיר את שאר הגרישה להתמודד עם מלוא חמת זעמו של האופל, זאת אומרת עד שהוא יימצא אותנו שוב כי נסיון העבר הוכיח שאי אפשר לברוח ממנו?
זה סימן היכר לספר טוב, אתם יודעים, דילמה שבה אתם לא יודעים את הצד של מי לקחת.
אז בקיצור, בעיות לא חסרות: בנסיון להגן על עצמה ועל עמה אלינה מרגישה שהיא מאבדת את מאל, היא אמנם מנהיגה עכשיו, אבל חסרת נסיון, וחצי מהזמן מבועתת מכך שאולי היא מובילה את כל הגרישות שאיתה אל האבדון (על-ידי האופל שכוחותיו עולים על כל דמיון). גם האפראט, הלא הוא הכומר המוזר של המלך בעל הגיינת-הפה המזעזעת, שב ומפציע ומוסיף לבלגן.
אבל מה לגבי האופל?! האם אלינה עדיין נמשכת אליו בסתר ליבה, כמוני? האם עוד מישהו חושב שהוא לא כל-כך נורא ואפילו קצת סבבה? בסדר, אז הוא השמיד עיירה שלמה כדי להעביר מסר. אבל זה היה מסר חשוב! מסר שיכול לסיים מלחמה שמתחוללת כבר שנים וגובה מי-יודע-כמה חיים! כאילו, נניח שאלינה תנצח את האופל. מה אז? שלום ושמחה, מים מים מים וששון? עדיין יש מלחמה עם הפיירדנים ועם השו. איך היא מתכוונת להתמודד איתה? להמשיך להקריב חיים של מאות חיילי ארמיה ראשונה ללא תכלית? או אולי להשתמש בכח שלה כדי להכריע את העניין אחת ולתמיד – אבל אז במה היא טובה מהאופל? ומה לגבי כל מה שהאופל אומר כל הזמן – זה שאין עוד כמוהו ואין עוד כמו אלינה, זה שמאל ואפילו גרישות אחרים יזדקנו וימותו אבל אלינה והאופל ישארו, ואם זה לא סימן שהם נועדו להיות יחד אז מה כן?
ומה עם כמה שהאופל סקסי?!
כל זאת ועוד!