• חברים
  • ביקורות
  • דירוגים
  • פורומים
  • רשימות
  • נושאים
  • מחפשים בנרות
  • ספרים חדשים
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
סימניה - סופרים ספרים וחברים • © 2006-2026
אודות•חנויות ספרים•ספריות•עזרה•תנאי שימוש•פרטיות
תוכן פרסומי רלוונטי
סימניה
•
•
•
•
בעיקר אותך

בעיקר אותך

מאת מיה שרידן

הביקורת של פלפל ירוק

תמונה של פלפל ירוק
דירוג
דירוג
דירוג
דירוג
דירוג
4.0
בעיקר אותך

בעיקר אותך

מאת מיה שרידן

הביקורת של פלפל ירוק

דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
4.0
תמונה של פלפל ירוק
הוצאה לאור:אהבות
שנת הוצאה:2018
קטגוריה:ספרות קלה - רומנים
הקודמת
ortal ortal
דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
5.0
לפני 8 שנים

“ספר מקסים ומרגש, הסופרת הזו ממש פורטת על מיתרי לב הקורא, כמה רגש, כמה עדינות, כמה אהבה, פשוט מקסים”

3/3
ביקורות על בעיקר אותך
הבאה
אין ביקורת הבאה

הביקורת

הביקורת נכתבה לפני 8 שנים•1 דקות קריאה

יש לי חברה שאוהבת רומנים רומנטיים, אז המלצתי לה על קולו של ארצ'ר- היא אהבה. כיוון שהיא אהבה את זה, עדכנתי אותה שיצא עוד ספר מאותה מחברת- 'בעיקר אותך'.
לאחר הקריאה היא אמרה לי שהספר אף יותר טוב מקולו של ארצ'ר, לא ממש האמנתי לה, הטעם שלנו שונה, אבל התקציר סקרן אותי- אז ניסיתי.
והיה ממש טוב!!!!
גמרתי את הספר בצהרי שבת אחת, בדרך כלל אני צריכה לפחות יום וחצי לכל ספר, אני מתחילה בערב שישי ומסיימת מתישהו במהלך שבת. אבל הספר הזה זרם כל כך שגרמתי אותו מייד.
יש בספר קצת קיטשיות- אבל זה רומן רומנטי, קיטשיות היא בלתי נמענת. ובכל זאת זה לא הרגיש דביק ומתקתק.
הרגשתי שככה צריכה להראות אהבה- מרפאה, נותנת מקום, מבינה, עוזרת לגדול....
שתי הדמויות שלנו עברו חיים לא פשוטים, הגדילה וההחלמה שגבריאל עבר קדמה להחלמה של אלי, אבל דווקא בגלל זה הוא יכל להבין מה היא צריכה- זמן. ואהבה.
חול, לחץ וזמן.
בספר לא היו תיאורי מין מפורטים, אני חושבת שזה לא היה מתאים במקרה של הספר הזה, הוא היה מידי טהור- למרות כל הקשיים והסבל שמוזכרים בדפים.
לסיכום- הספר מומלץ לאוהבות הרומנטיקה.
דירוג: 3.8

מי אהב את הביקורת

אהבת?
תמונה של גלית
גלית
תמונה של Ayeletjon
Ayeletjon
תמונה של נועה הולצר
נועה הולצר
תמונה של לי יניני
לי יניני
4קוראים|גיל ממוצע57|100%נשים

על המבקרת

תמונה של פלפל ירוק

פלפל ירוק

ותיקה
חברה מזה 11 שנים
137 ביקורות•625 לייקים
ז'אנרים מועדפים:
ספרות מתורגמת•מדע בדיוני ופנטזיה•ספרות קלה - רומנים
תמונה של פלפל ירוק
פלפל ירוק
ותיקה
חברה באתר מזה 11 שנים
ביקורות137
לייקים שקיבלה625
דירוג ממוצע3.6 ⭐
ז'אנרים מועדפים
ספרות מתורגמת35מדע בדיוני ופנטזיה29ספרות קלה - רומנים20

דיון על הביקורת

אין תגובות עדיין

אין תגובות עדיין

היה הראשון לשתף את המחשבות שלך על הביקורת

ביקורות נוספות של פלפל ירוק

החלק הטוב

החלק הטוב

סופי קאזנס

ספר חמוד מאוד. חשבתי שהוא יהיה קליל על גבול המטופש, אבל הוא לא.
הספר בעיני עוסק באמהות, על קשר בין אם לבנה, בין אישה לבעלה, על משפחה ומה שמעגן אותנו בחיים.
בסוף לא הבנתי את הבחירה של לוסי עד הסוף, איך אפשר לקחת סיכון, מה גם שהיא לא תזכור כלום ולא תוכל לשנות דבר (זויה, קלואי), אבל גם הבנתי; היא רוצה את כל החוויות, את ההתחלות של הכל, את הדברים הפחות טובים, כי הכל מוביל בסוף אל החלק הטוב והחלק הטוב מורכב מצביר חוויות שהרכיבו את אותה לוסי שמסוגלת לקבל ולהיות חלק מ'החלק הטוב'. למרות שאני פשוט הייתי נשארת.
3.4

לפני 3 ימים•
★★★★★
•פלפל ירוק
הקיסרות הקורסת

הקיסרות הקורסת

ג'ון סקאלזי

ספר מדע בדיוני מעולה, בסגנון אופרת חלל. כבר על העמודים הראשונים הכתיבה תפסה אותי, הדרך לנהל מרד על ספינה לפי הפרוטוקול, המציאות שבה המרד בעצם מתרחש - משעשע, ואז האירוע בעל ההשלכות על היקום כולו, לפחות היקום האנושי שמחובר על ידי השטף.
בעולם הזה יש כ47 ישובים אנושיים פרוסים במרחב החלל, רחוקים זה מזה שנות אור, הדרך להגיע מישוב אנושי אחד למשנהו הוא על ידי השטף. טיסה במהירות שנות אור, מספר לנו סקלזי, אינה בעצם אפשרית, בגלל שגם אם לספינה יש יכולות כאלו, אם היא תתנגד באסטרואיד או שברים של משהו בחלל ובמהירות האור- הספינה תתפרק לגורמים וגם שבריה לא יגיעו בזמן סביר ליישובים האנושיים המרוחקים זה מזה. ביקום הזה, ספינות החלל נוסעות בשטף. לסקלזי יש הסבר, אבל להלן ההסבר שלי- השטף הוא כמו זרם ימי, מהיר יותר מהר ובעל מאפיינים שונים מהים שסביבו. הספינות נכנסות לשטף דרך שפכים ונוסעות במהירות אדירה מוגנות בתוך בועת מרחב-זמן, עד להגעה ליעד. כל הזרמים יוצאים מהטבור - שהוא לב ההתייישבות האנושית ומגיעים עד לקצה, מרחק 9 חודשים מהטבור.
מה לגבי כדור הארץ? ובכן, פעם היה חיבור של כדור הארץ לשטף, וככה התפרסה האנושות על מרחבי החלל, אבל מתישהו השטף לכדור הארץ אבד, והאנושות בחלל התנתקה מכדור הארץ. הסיפור על איבוד הקשר למושבה אנושית חזר לאחר 200 שנה פעם נוספת, אך לאחר מכן 800 שנים של יציבות בשטף ובני האנוש סומכים על יציבותו לקיום שלו. מלבד כוכב הלכת "קצה" (שהוא בדמות כדור הארץ) כל שאר היישובים האנושיים הם האביטאטים מלאכותיים בחלל, או מנהרות תת קרקעיות על כוכבי לכת שלא מאפשרים חיים אנושיים על הכוכב עצמו כי אם בתוכו. וזה בעצם המשמעות לשם הסדרה: התלות ההדדית. כל יישוב אנושי זקוק לאחרים על מנת לשרוד, אין להם יכולת להתקיים עצמאית ללא גישה לשטף ולסחורות המגיעות דרכו ממקומות אחרים. בעולם הזה שולטות גילדות סוחר במונופולים - מה שעוד יותר מצריך את בני האדם לשתף פעולה לעצם הישרדותם.
הבעיה היא- השטף קורס.
המשמעות- היישובים האנושים ישארו מנותקים זה מזה, ללא יכולת לשרוד לטווח ארוך בודדים בחלל.
אז זה העולם- כתוב בצורה מאוד בהירה, וכמעט ללא אקספוזיציה. לאחר שליש ספר יש כמה עמודים של אקספוזיציה, אבל הכל דברים שהסופר השכיל להעביר לקורא, לכל היותר האקספוזיציה עושה סדר קל, לוודא שהכל הובן.
הדמויות שלנו, דרכם אנו חווים את העולם: הקיסרן החדשה קרדניה, סוחרת ממולחת עם פה מלוכלך - קיווה לאגוס, וכן פיזיקאי צעיר מ"קצה" מארס קלירמונט.
לקיווה יש פה מלוכלך משהו לא רגיל, להלן דוגמא קלה ששעשעה אותי: "לא אהרוג אותך, גוש צואה עלוב. אלא אם כן תפסיק לדבר. או לקרקר. או מה שזה לא יהיה שאתה עושה כרגע. תמשיך עם הטינופים" (אומרת למתנקש צ'ט לאחר שזרקה אותו ממנעול אוויר)
עוד משהו משעשע- שמות הספינות. "יה, יה בייבי" "איזו חוצפה" ועוד... בעיקרון באנגלית זה אמור להיות רפרנסים למילים משירים מהמאה ה20. שזה משעשע וגם מתמיהה, לא מצאו אותם אנשים לפחות 1000 שנים אל העתיד מילים משירים עדכניים להם יותר?! ואם בדברים מתמיהים עסקינן- יש אזכורים לשימוש בדפי נייר. כאילו מה? בעוד 1000 שנים לכל הפחות מהיום עדיין יהיה שימוש בדפי נייר, יש להם לוחות (כמו טאבלטים אני מניחה) למה זה לא טוב מספיק? ומאיפה הנייר? הרי אין עצים בחלל. אבל נו, זה זוטות.
מרבית הספר, הקצב והעלילה היו מרתקים, לקראת הסוף הספר איבד משהו מהמומנטום והתחכום שלו. אבל זה החלק הראשון בטרילוגיה אז מניחה שהיה צריך לסיים כמה דברים כדי לעבור לספר הזה.
חוסר תחכום מסוים שהפתיע אותי היה בעניין גרני שרדף אחרי מארס, שלח אחריו מתנקש יחיד, ועוד שלח אחריו פיראטים מתנקשים, איים לפוצץ ספינה שלימה (חמשה לדעתי- כלומר שיכולה לשרוד לבד בחלל חמש שנים) ... ואני חשבתי שזה בגלל שהוא תיאר לעצמו שמארס מחזיק בידע לגבי השטף שאסור שיגיע לטבור על מנת שתוכניות משפחתו יוכלו להתקדם כיאות, אבל מסתבר שהמוטיבציה לכל הטרלול הזה היתה שהוא לא רצה שמארס ידווח לקיסרן על ניסיון החטיפה כי הוא לא ידע איזה השפעה יש למשפחת קלירמונט בחסר הקיסרות. מה?? זה בהחלט לא מספיק לדעתי כדי לפוצץ ספינה שלימה של משפחת סוחרים כמו לאגוס. צריך לקרוא כדי להבין, משהו במוטיבציה הזו למרדף, דל ולא מספק.

לסיכום-
ספר מצוין! כתוב בצורה זורמת וסוחפת. כנראה צריכה לנסות עוד מהספרים שלו. היחיד שקראתי משלו זה מלחמת האדם הזקן, ונהניתי.

לפני 3 שבועות•
★★★★★
•פלפל ירוק
מדריך הקוסמים לאפייה הגנתית

מדריך הקוסמים לאפייה הגנתית

ט' קינגפישר

ספר כיף וקל לקריאה.
לכאורה לנוער? אבל כמבוגרת הרגשתי שהוא בדיוק מתאים לי, זה שהגיבורה בת 14 לא הופך את הספר אוטומטית לנוער בעיניי, רבים ספרי הפנטזיה למבוגרים שהגיבורים נערים/נערות שרק מתחילים את מסע הגיבור.ה שלהם. אמנם הספר בהחלט יכול להיקרא על ידי נוער, אבל הוא רב גילי, ולא מוגבל (לא לילדים כמובן בגלל הרציחות וכו)
בכל מקרה, הגיבורה מונה היא קוסמת בצק חביבה שרק רוצה לאפות בצק ולהרקיד אנשי ג'ינג'רברד עד שהיא נאלצת להציל את הדוכסות בה היא חיה ואנשי עירה.
הספר משעשע, יש בו את בוב המחמצת, את הג'ינג'רברד הנאמן ועטור המדליה, גיבור זהוב (שאני רוצה שיהיה מושא אהבה בספר המשך- למרות שאין כזה. כמובן לאחר שמונה תגדל, נגיד עוד 6 שנים לפחות) וכמובן את ספינדל, שתכלס בספר המשך היפותתי שמתרחש בעתיד היותר רחוק, נגיד 10 שנים גם הוא יכול להפוך למושא אהבה, אבל נראה לי הוא יותר כמו אח.
קראתי שני ספרים אחרים של הסופרת, אחד תחת השם ט. קינגפישר שמאוד אהבתי- באמת מגיע לה הפרסים.
כדי לסדר לכם- אין אהבה בספר, אבל זה דיי מתבקש בספר המשך עתידי שמתרחש כעבור כמה שנים. נו, הסופרת מתארת את הגנרל אית'ן כגנרל הזהוב, מה כבר אני יכולה לעשות אם לא לפנטז שמתישהו בעתיד הלא כתוב שלהם הם הופכים לזוג.

וכמה קטעים ששיעשעו אותי:
"... היא גן מקטרת שפרעושים הם רוחות רפאים של פילוסופים קדמונים שמנסים למצוץ את האמת מהקרסוליים שלה" (על מולי המקרקשת)
"אולי הוא מנופף לקהל בתהלוכות, אבל בסוף היום הוא קוסם קרב, וזהו זה. הפעם אולי הוא עשה לך טובה, אבל אם תעמדי לו בדרך הוא יהרוג אותך, ולא מתוך רשעות כמו חלק מהם, אלא כאילו את פשפש" מולי על אית'ן.
"ללחם שכבר נאפה היו דעות מאוד מוצקות על כך שהוא כיכר, תמיד היה כיכר, ותמיד יהיה כיכר" - אל תשאלו למה זה שיעשע, זה פשוט שעשע.

לפני חודש•
★★★★★
•פלפל ירוק
מוות אורב

מוות אורב

אן בישופ

סוחף, שוב. כמו בספר הראשון.
אבל הפעם היתה לי תחושה לא נוחה במהלך הקריאה.
היה לי קשה עם עניין החיתוך והדם, והיה לי קשה עם מה שעשו לבנות - נביאות הדם- במקומות של ה"בעלות המיטיבה", מה שאתם חושבים שקורה לנשים שפוגשות רוע- אומנם לא היה גרפי, אבל הספיק לי המעט שתואר כדי שהתחושה הלא נוחה תעמיק. בספר הראשון גם היה לי קשה שבני אדם תוארו כקופים, התיעוב של האחרים כלפי בני האדם היה לא נוח, אבל עברתי את זה. את עניין החיתוך והיחס לנביאות הדם- קשה לי לעבור.
החלטתי להפסיק עם הסדרה. זו באמת סדרה טובה לדעתי, והייתי ממשיכה ברצון אלמלא הנקודות הנ"ל.
העולם של הסדרה מרגיש מאוד חי, וכך גם הדמויות, מאוד קל להיכנס לקריאה למרות עובי הספרים- שממש לא מורגש. מבאס להפסיק סדרה שהתחברתי אליה אבל אני יודעת שעניין החיתוך ימשיך לחזור, וזה עושה לי תחושה מגעילה וכבדה.
באנגלית קוראים לספר murder of crows, רק עכשיו שמתי לב למשחק המילים בתרגום: אורב= עורב. חמוד.

לפני חודש•
★★★★★
•פלפל ירוק
נכתב באדום

נכתב באדום

אן בישופ

ספר ארוך - 600 עמודים- שלא מרגישים ארוכים כלל. למרות שבמחשבה לאחור אני לא מבינה למה היה צריך את כל העמודים, הסיפור יכל להיכנס בפחות, אבל לא הרגשתי שנמרח, והמעבר בין נקודות מבט של דמויות שונות מאוד תרם לזרימת הקריאה (הספר מסופר בגוף שלישי, אבל דמויות שונות ורבות הן הפריזמה ממנה אנחנו רואים את העלילה).
אחת הדמויות המעניינות ביותר בספר היתה אסיה קריין; איך מישהי חכמה יכולה להיות טיפשה כל כך.
אסיה רוצה נואשות להיות כוכבת טלוויזיה, הגבולות בראש שלה, בין עצמה לבין פנטזיית דמות הכוכבת מאוד מטושטשים: 'אסיה קריין חוקרת מיוחדת'- לדמות הטלוויזיונית יקראו על שמה. למרות שאנחנו לא באמת יודעים אם זה שמה האמיתי, ונראה שלא.
מי הוא אותו קודקוד שמנצל את אסיה לצרכי ריגול בתמורה לתוכנית טלוויזיה משל עצמה? לא יודעים, אבל הרעיון הזוי, איך היא לא רואה שזה בחיים לא יקרה. היא אישה צעירה מושכת ונואשת וזה מצייר לה מטרה על הגב. אל תבינו לא נכון, היא רעה, לא צריך לרחם עליה אבל היא חכמה, ובה בעת גם טיפשה, יכול להיות שזה ההפך - שהיא טיפשה עם יכולת להיות מתוחכמת. כך או אחרת, מצאתי אותה מעניינת ומתסכלת (כי היא סתם רעה והרבה סובלים בגללה)
ולא, היא לא הדמות הראשית. אבל אומרים שדמות נבל מעניינת חשובה לעלילה באותה מידה כמו דמות גיבור מעניין, ובעיני היא היתה הנבלית הראשית בספר. אומנם המשגיח והקודקוד כנראה סופר נבלים ובעלי השפעה רבה בעולם הספר, אבל הם פעלו מרחוק מפעילים את המריונטות שלהם. אסיה לעומת זאת היתה 'מגפיים על הקרקע' והאנטיתזה לתום של מג.

לפני חודשיים•
★★★★★
•פלפל ירוק
קול דמי אחיך

קול דמי אחיך

אילעאי עופרן

היות והספר בנוי כסיפורים - קראתי את מה שעניין אותי.
ציטוט שווה במיוחד:
"כשאהבתנו היתה עזה, על להב החרב שכבנו. כעת, שאהבתנו אינה עזה, מיטה בת ששים אמות לא מספיקה לנו" - בבלי סנהדרין ז ע"א (בתרגום לעברית)

הלקח של הספר, בעיני, הוא שאין חדש תחת השמש, וסכסוכים זה בדנ"א שלנו. שבטים שבטים. התוצאה של אותם סכסוכים הרת אסון, בכל אחת מהפעמים.
מנגד, ככל הנראה יהודים היו הורגים יהודים בעשרות אלפים, בסכסוך בין שבט אפרים למנשה נהרגו 20 אלף ויותר מכל צד. טרלול מוחלט. אז יש לנו תקווה, עוד לא התחרפנו סופית. ומכאן יש רק לעלות, להרבות אהבת חינם, להישמר מלשון הרע ולהפנים- כוחנו באחדותנו, וזה לא סיסמא.

לפני חודשיים•פלפל ירוק
רקורסיה

רקורסיה

בלייק קראוץ'

הספר הוא תמהיל של מותחן, מדע בדיוני ומסע בזמן. הוא דורש מהקורא ריכוז וגם קצת ידע בסיסי על מרחב-זמן; הזמן כבעל ארבע מימדים, בו העבר, ההווה והעתיד קיימים בו זמנית, והפרספקטיבה שלנו נקסעת על פי המיקום שלנו על אותו מרחב-זמן (יקום הבלוק). היה מעניין.
המסקנה שלי מהספר- לא משחקים בזמן, הזמן שייך לאלוקים.
בתחילת הספר בארי מגיע לעצור אישה מלקפוץ למותה מבניין לאחר שחוותה אפיזודה של זיכרון כוזב. בזיכרון הכוזב אן היתה נשואה והיה לה ילד, במציאות היא קרייריסטית לא נשואה וללא ילד. לאחר שלא הצליחה ליישב ולקבל את המציאות שלה עם הזיכרון הכל כך אמיתי היא מחליטה לקפוץ. הסיפור של אן, כבר על ההתחלה מציג את הבעייתיות הגדולה של התעסקות עם הזמן, כיוון שהצלתה של מישהי אחת (פראני), גרם לכך שמציאות אחרת לא תתקיים, וילד לא יוולד (סם- הבן של אן). הספר עצמו שואל- אם מלחמת העולם השנייה לא היתה מתרחשת, האם היה הבייבי בום קורה והאם רבים מאיתנו בכלל היינו נולדים?!
נשארתי עם שאלות לא פתורות- הזהרת ספוילרים:
אם לחזור לזיכרון מת בלתי אפשרי - על פי ספייד, ריד קינג מת כששלחו אותו לזיכרון מת, אז כיצד זה הפיתרון. אני מניחה שסלייד שיקר, ושהבעיה בזיכרון מת הוא כוח השאיבה שלו, שמשם קל מאוד פשוט למות באמת.
כמו כן, סוף הספר נגמר בסימן הזה: - שבדרך כלל בספר מסמל מעבר לקו זמן אחר, אז האם הסופר מנסה לומר שלמרות האיפוס, שוב נמחק קו הזמן הזה, כי לא קראתי ספר שלם כדי שהם לא יקבלו סוף טוב, יצילו את האנושות והתאחדו שוב. התיאוריות באינטרנט היו שזה מסמל התחלה חדשה, שמפה אין יותר קווי זמן נוספים, אבל לא ממש מסתדר לי. בכל מקרה זה הסוף היחיד שאני מוכנה לקבל, אז ככה הספר נגמר, סוף טוב הכל טוב.
נ.ב. סתם משהו קטן שאהבתי, שבארי מסתכל על הכוכבים וחושב לעצמו שהוא מביט בעבר, כי הרי האור שאנחנו רואים מאותם כוכבים שייך לעבר ורק עכשיו הוא הגיע אלינו, כמו השיר 'הכוכב הזה מת' . אני לא חושבת על זה כשאני מסתכלת על הכוכבים- שאני שולחת מבט אל העבר.

לפני חודשיים•
★★★★★
•פלפל ירוק
אם כבר מדברים על זה

אם כבר מדברים על זה

קריסטן היגינס

ספר מצוין, לא בטוחה אם אהבתי יותר את 'הביטו על הצד השמח' אבל שניהם מצוינים. שמחה שגיליתי את הסופרת הזו.
ציטוט שאהבתי: הסופרת מציגה את מקום המגורים של הגיבורה "סקאפר איילנד, מיין, נקרא על שם קפטן ג'דדיה סקאפר, רב חובל של אוניית ציד לווייתנים, שעזב את ננטקט אחרי שהפסיד בבחירות למועצת הכנסייה. הוא הגיע כדי ליישב אי משלו ולהראות לננטקט מאיפה משתין הדג. נראה שלננטקט לא היה ממש אכפת" (הסופרת מציגה לנו את מקום המגורים של הגיבורה)
כמו ילדה, אני דיי בטוחה שאהבתי בגלל הביטוי "מאיפה משתין הדג" אבל מותר לי.
כמו כן, אהבתי שבומר כונה אלוף הכלבים, נראה לי שהוא ממש ראוי לכך.
אין לי הרבה מה לכתוב, מלבד זה.

לפני 3 חודשים•
★★★★★
•פלפל ירוק
על גג העולם

על גג העולם

ליאת לב רן

סיימתי לפני יומיים, ולקח לי זמן לסדר לעצמי בראש מה מרגישה לגבי הספר.
על הדף הראשון הסופרות מאוד ברורות עם הקוראים- זה ספר שלא חושש לעסוק במיניות (והלוואי והיה קצת חושש), אז אי אפשר לומר שהוטעתי. אבל בעמוד הראשון כתוב "קומדיה רומנטית" והביקורת ב'עברית' משבחות...
ופה המקום להערה קטנה: אי אפשר לסמוך על הביקורות בעברית, מהסיבה הפשוטה, כאשר אנשים משלמים על ספר או חפץ הם נוטים לדרג אותו גבוה יותר מאשר אילו ניתן להם בחינם, פסיכולוגיה אנושית בסיסית; אם שילמנו על מוצר ולא נהננו, נוצר דיסוננס. אז מראש המחשבה מוטה קצת לטובת המוצר מאשר אילו ניתן בחינם- אז מבחינתי, דירוגים בעברית או באמזון אינם מדויקים ואני מורידה חצי נקודה על מנת להתאים את הדירוג)
בכל מקרה, למרות ההתחלה שהבהבה לי נורות אדומים, הספר משך אותי, קצת כמו קריאת הסירנה, מושכת את המלח למעמקי הים. ויש ביטוי כזה, או רעיון של ביטוי- חורבן שאי אפשר להסיט ממנו את המבט, אז ככה. והספר גם סופר קריא.
אז הדמויות- לילי, היפית תל אביבית שתבייש כל היפית תל אביבית אחרת, כיוון שהיא יוצאת מהבית יחפה, בלי בגדים תחתונים עם שמלה שקופה למחצה (מה???) היא לא נבוכה להחצין מיניות (אני נבוכתי במקומה). והיא גם בן אדם טוב , היא טובה לקשישים, אוהבת ילדים. ןבכל זאת משהו בדמות שלה צרם- אולי אפשר לתאר אותה בפשטות כ- manic pixie dream girl.
אדם- פה מתחילה הבעיה הרצינית. לא אהבתי אותו מהרגע הראשון. וזה דיי קריטי בספר שאמור להיות רומנטי. הייתי מתארת אותו כאשמאי זקן, אבל הוא לא כזה זקן, רק בן 44, אבל דמותו דחתה אותי. מין טיפוס עלוב כזה. אפשר להבין, בהחלט שאפשר לאור הילדות וחוויות החיים, אבל לא חייבים לאהוב.
גם הקונפליקט לגבי הרגשות שלו לגבי אבא שלו נפתרו בצ'יק, פתאום הוא ראה את האור ורגשות סוערים של חיים שלמים נרגעו באחת. אוקי.
דבר נוסף, בחיים לא קראתי ספר כל כך מיני וביחד כל כך לא סקסי. זה היה כמו לקרוא מדריך למיניות/גוף האדם, ואפילו אלו יותר סקסים מהספר הזה. דילגתי על עמודים. הייתי צריכה לדלג על כל הספר.
אם לסכם את התחושה שלי לגבי הספר- הלוואי ולא הייתי קוראת, והרגשתי צורך לעשות מקלחת סבון ומים חמים- לנשמה.
דירגתי 2 כי סיימתי את הספר, כי לא הצלחתי להפסיק, אבל באמת שהייתי מדרגת 2-. ההפך מספר פיל-גוד.

לפני 3 חודשים•
★★★★★
•פלפל ירוק

ביקורות נוספות על "בעיקר אותך"

בעיקר אותך

בעיקר אותך

מיה שרידן

"הבחירות שלנו אומנם נתונים בידינו, אך הן משופעות מכל מה שקדם להן,
ומוכתמות בכל האסונות שפקדו אותנו בעבר". (עמוד 289)

לי זה הספר השני שאני קוראת מבית היוצר של מיה שרידן. לאחר שקראתי את "קולו של ארצ'ר", אני מוצאת דמיון בין שני הספרים הללו, והביטוי לכך מובא שמיה שרידן גם הפעם בחרה לחבר שני אאוטסיידרים. לשבחה של מיה ייאמר שהספר מתובל במינון נכון בין דרמה, טלנובלה וגם קצת קיטש. לא תמצאו בספר הזה תיאורי סקס וכשיש, הם ממש צפים בכמה שורות.

מצאתי שבשתי העלילות שתורגמו לעברית, היא מרבה להשתמש בהתקרבות, נסיגה, היעלמות ואופס החיבור הצפוי.

מיה שרידן מגוללת בעלילה הנוכחית סיפור על שני אנשים, שלכל אחד מהם חיים לא פשוטים, רק לאחר מאמצים רבים לחוד ויחדיו, הם מצליחים לדלג על המשוכות ולרפא את פצעיהם.

דמויותיה של מיה שרידן דינאמיות, מעניינות, מרתקות וכולן מוכתמות בעבר ייחודי משלהן.

העלילה מתחילה בפרולוג של אלי בת השבע. אלי גדלה עם אימה-סינתיה. את אביה-בראד היא לא הכירה משום שהוא התגורר בנפרד, ומתואר כשחקן קולנוע באופרות סבון. עד שבאחד הימים סינתיה החליטה למסור את אלי לאביה, ולחשוף בפניו את סודה.

מה פתאום עכשיו סינתיה נזכרה להביא את אלי לאביה אחרי שבע שנים?

"מה את רוצה, סינתיה? כסף? אין לי בכלל כסף. אין לי מה לתת לך." "אני לא רוצה כסף. אני צריכה שאתה תיקח אותה. אני... אני עומדת למות, בראד." ... "יש לי סרטן, שלב ארבע. אין לי עוד הרבה זמן-שבועות, אולי ימים.... אין לי אף אחד אחר. לאלי לא נותר אף אחד בעולם מלבדך.".... מהחדר הסמוך אלי האזינה לשיחתם... "אמא? לא, אמא, אל תעזבי אותי כאן! בבקשה, אל תעזבי אותי כאן!" ... (עמוד 11)

מכאן ואילך העלילה מגוללת בפרקים קצרים, שמגוללים לקורא על ידי אלי וגבריאל כל אחד בנפרד– הדמויות המרכזיות של הסיפור.

ילדותה בבית אביה השיכור הותירה לאלי צלקות רבות בנפשה. כשבגרה עזבה את בית אביה והחלה לעבוד כחשפנית במועדון "פנינת הפלטינה". באחד הערבים בעת הריקוד האחרון, עיניה פגשו את גבריאל דלטון יושב לבד ושותה בירה להנאתו. כשפנתה לצאת מחדר ההלבשה, להפתעתה שוב פגשה אותו נשען על הקיר במסדרון. מה הייתה בקשתו? "תוכלי לעזור לי להתרגל למגע של אישה, להרגיש נוח עם העובדה שמישהי פולשת למרחב האישי שלי." (עמוד 22)

גבריאל דלטון התגורר עם אחיו דומיניק. שניהם הועסקו במחצבה המשותפת של אביהם ושותפו: "דלטון מורגן". גבריאל חווה טראומה בילדותו שהותירה עקבות בנפשו. כדי לחזור לחיים הוא ביקש מקריסטל לסייע לו תמורת תשלום. קריסטל סירבה לבקשתו, וכל אחד מהם פונה לדרכו, בידיעה שאף אחד מהם לא שייך למקום שהם נפגשו בו.

בהמשך קריסטל שעברה גיהינום בילדותה הפסיקה להאמין בבני-אדם, ולומדת להכיר את עצמה מחדש. לעומתה גבריאל שחי בכלא פרטי משלו, לומד לחיות עם הצלקות, מאמין ומסייע לבני אדם. גבריאל מצליח לסתת את הקצוות המשוננות והנקודות המחוספסות של החיים בדרכו שלו. הוא נהג בבני אדם כמלאך. אני לא אופתע אם מיה שרידן קיבלה השראה לשמו מהכינוי השמור למלאך גבריאל.

שתי הדמויות המרכזיות מרוסקות ונוגעות ללב. לשניהם יש תקווה, נחישות והם עוברים מסע ריפוי ארוך.

קל להתאהב בקריסטל (אלי) וגבריאל. הם מהפנטים, גומרים אומר ומלאי תקווה.

מיה שרידן בכתיבתה רידדה את דמויות המשנה כקרפ צרפתי, ועטפה את הדמויות המרכזיות בכתיבה פשוטה ונוגעת.

אהבתי את רעיון הכנסת הסיפור הנוסף והמרתק לעלילה הראשית. למרות שבהתחלה זה ניראה לי מאולץ... בהמשך הוא הכניס קצת פפריקה לתבשיל. לדעתי רעיון נהדר וטוב במיוחד לאוהבי תבשילים פיקנטיים.

בשורה התחתונה: ספר כיפי, מרגש, קליל, נוגע ללב, מלא בחמלה ומרתק.

אני אהבתי ונהניתי.

מומלץ לאוהבות הז'אנר ולמעריציה של מיה שרידן במיוחד.

חג שמח

לי יניני

הוצאת אהבות, רומן תרגום, 315 עמודים, 2018

לפני 8 שנים•
★★★★★
•לי יניני
בעיקר אותך

בעיקר אותך

מיה שרידן

ספר מקסים ומרגש, הסופרת הזו ממש פורטת על מיתרי לב הקורא, כמה רגש, כמה עדינות, כמה אהבה, פשוט מקסים

לפני 8 שנים•
★★★★★
•ortal ortal