כמו שאמרו זאת אנשים טובים לפני וצדקו, הספר לכשעצמו מאוד ארוך , עמוס בפרטים על התרבות הסינית וההתנהלות הקומניסטית שאחרי קריאה ממושכת עלולים לאבד איפשהו שם.
הספר הביוגרפי של מאו , מספר עליו מיום היוולדו ועד יום מותו. איך אדם חסר פוטנציאל , מורה שהיה ללעג תלמדיו הופך לאחד המנהיגים הידועים והמשמעותים בעולם.
הספר חושף את הבדלי התרבות הכ"כ מהותים ומורגשים שהיו בן המערב (ארה"ב ) המזרח ( סין) והרוסים באופן מובהק. כמו משולש רומנטי.
מקרה מיוחד על גבול הפרודיה בספר ( שרק תבינו את הבדלי התרבות)
סטלין החליט לארח את מאו בוילה שלו באחד הכפרים ליד נהר ( דאצ'ה)
על מנת לא לאכז את מאו ולתת לו הרגשת שהתקבל כיד המלך.
סטלין דאג שהמזרון של מאו יהיה נוח ורך , הסכום והצלחת יהיו עשויים מזהב טהור , ואפילו השירותים שיהיו בגובה המתאים למאו ( כיוון שהיה נמוך קומה)
מאו חזר לסים מאוכזב ומתוסכל ברגע שנחת בביג'ין כינס את בית הנבחרים ואז שסטלין התייחס עליו זוועה.
דבריו היו:
כשהגעתי לשם הביאו לי אוכל , אבל לא היה לי במה לאכול - אפילו מקלות לא היו על השולחן רק הכלים של המערביים האלה.
השינה היתה זוועתית הביאו לי מזרן רך חשבו שאני פיל , הם לא יכלו לדאוג לי לקרש? ( הסינים ישנו על קרשים או רצפה מרופדת דק)
והשירותים , לא היה לי לאן ללכת אמר מאו...היה שם איזשהו מתקן שלא הבנתי מה אני עושה איתו , אז עשיתי בחוץ ( מאו היה רגיל לשירותים שהיו חור באדמה מה שקרוי אצלנו פגיעה למטרה).
אני לא חוזר לשם יותר הבטיח מאו.
יחיי הבדל תרבות , הבדלי תפיסה.

ספר ארוך. ארוך מאד. אבל כביוגרפיה זה פחות-או-יותר מה שמקובל. הבעיה היא שזה לא ספר ביוגרפיה אלא ספר התחשבנות עם מאו. הכותבים נוקטים בשיטה ביקורתית ולא דיווחית. המתרגם מבקר את כתיבתם, והקורא התמים לפעמים לא מבין על מה כל המהומה. מאות אלפי הרוגים נשפכים מדפי הספר מבלי שום השוואה למנהיגים אחרים בתקופה שנהגו באותה הדרך (סטלין, היטלר). הקורא חייב להתמצא בשמות הסיניים של מקומות ואנשים אחרת לא יבין לאן הלך מאו, לאן חזר ומה הייתה המשמעות. הכותבים מניחים שהקורא מכיר את ההיסטוריה הסינית ושברור לו שמי שמדבר סינית בניב של הונאן לא יבין סינית של פרובינציה אחרת... בתוך כל הבלבול הזה מתגמד התהליך ההיסטורי. בקיצור - אם ללמוד על מאו ותקופתו אז ללמוד מכותבי הסטוריה מקצועיים, יסודיים ומענינים.

מכירים את שיטת: דף כן ודף לא, את הדף הזה לא?
אז כדאי שתכירו אותה, ומהר.
זו הדרך היחידה שאני מכיר לקרוא בהצלחה את הספר הזה.
הספר לכשעצמו חשוב מאוד ומעניק המון תובנות על מדינת סין, ועל איך מנהיגים מקבלים את ההחלטות שלהם.
אממה? הספר ארוך מידי, כבד מידי, ויותר מידי אנשים מתים בו ונרצחים בו.

התובנה שלא עזבה אותי במהלך קריאת הספר (ותודה למאדם מאו, את בהחלט עזרת לי ללטש את התובנה, בזכות אישיותך ה"מקסימה") היא כזו:
יש מנהיגים מסוכנים. יש מנהיגים שמקבלים החלטות מ-1001 סיבות, כאשר שיפור איכות חיי האזרחים שלהם- איננה אחת מהן...
במשך 40 שנה (פלוס מינוס) היה מר מאו הביג-בוס של מדינת סין האדירה. עשה, החליט, הסיט, תיחמן, ניהל. הכל. סביר להניח שרוב האזרחים חשבו רוב הזמן שהוא מנהיג טוב שעושה טוב.
מה שהם לא ידעו זה איך הוא מקבל החלטות ולמה.
בעקבות הספר חשבתי הרבה על כך שאנשים בוחרים באנשים אחרים להיות המנהיגים שלהם, בדרך כלל על סמך הכריזמה שלהם ולא על סמך בדיקה עובדתית של הכישורים שלהם. (לא שמאו היה כריזמטי, ממש לא. הוא היה יבשושי בערך כמו קופסת שימורים בחנות מכולת שנשרפה)
התוצאה היה שאין לאזרחים מושג קלוש למה המצב שלהם כל כך רע (מיליוני איכרים סיניים מתו בגלל החלטות גרועות להחריד של יושב הראש הנכבד- מאו..) ובטח שאין להם מושג מה עובר למנהיגים שלהם בראש.
אם הם היו יודעים- כנראה שהם היו יוצאים להפיל את השלטון בחניתות וברמחים.
מעניין מה השיקולים של השלטון שלנו? (כי אי אפשר לדעת לעולם!)

ספר מעניין, קצת (בלשון המעטה) ארוך מידי-המון פרטים. ניכר מהכותבים שהם פשוט תעבו את מאו, לא מוזכרת ולו פעולה אחת חיובית שביצע, למרות שהספר מחזיק כ1000 דף אפילו החלטתו האסטרטגית להגבלת הילודה, שנתפסת אולי כצעד לא דמוקרטי ורמיסת זכויות הפרט, אבל, בחוכמת הדיעבד מנעה עוני, רעב ומות למאות מליונים שהיו נולדים למציאות בעייתית