לכאורה, למה שתקראו ספר ארוך על מחלת הסרטן? התשובה חד-משמעית: זהו ספר מאלף על התפתחות חקר הסרטן לאורך ההיסטוריה, והספר הזה כתוב נפלא - ממש ספר מתח. זהו שיר הלל למאמץ המשולב של מאות ואלפי רופאים וחוקרים שהביא אותנו למצב שחלק כה גדול מחולי הסרטן כיום חיים איתנו.

ספר מרתק, מסע מופלא בין הסטוריה ומדע.
ספר מחכים במיוחד, עשיר בידע ועניין.
מונגש בצורת כתיבה כזו שמתאימה גם לכאלו שפחות באים מרקע של ביולוגיה ורפואה. שפה קולחת, ברורה, מלאה בעובדות ועניין.
בנוסף - לדעתי זה יכול להיות ספר מועיל מאוד עבור כאלו שרוצים להגמל מעישון!

ספר נפלא, מרתק ו..כן..מותח.
הסיפור הוא על תולדותיה של מחלת הסרטן והמאבק בה.
סידהארתא מוחרג'י בחר להציג ספקטרום של היבטים בהתפתחות המודעות של הרפואה, המחקר והציבור ( כולל פוליטיקאים) למחלות הסרטן השונות.
מתברר, כי מהות המחלה והעידון שבהבנת המנגנונים שלה הוא תהליך מתמשך עד היום.
אין סרטן אחד זהה למשנהו.
בתחילה נקטו בשיטות קיצוניות כמו כריתה מלאה של אברים שלא תמיד הועילה, אולם גרמה גם לנכויות אצל ה"מתרפאים". כמו התפתחות הכימותרפיה שמתוארת כניסויים עיוורים,(מוצאים רעל חדש ומנסים אותו על פציינטים כדי לבדוק האם חלה הטבה).
העידון שבמחשבה הרפואית מתחיל עם הכניסה וההבנה של מנגנונים של התא ומרכיבי התא. וכאן נפתח עולם טיפולי מורכב ומרתק.
גם המודעות למלחמה בסרטן דרשה פוליטיקה משלה של יצירת לובי, שימוש בכלי תקשורת אנשי קונגרס ואפילו נשיא כמו ניקסון שכיסאו התנודד וחשב כי יציל אותו על ידי חתימה על צו נשיאותי לתמיכה ואירגון המחקר למלחמה בסרטן.
וכמובן בעלי העניין כמו תעשיית הטבק. שעוללותיהם מוכרות יותר היום ( איני בטוח שהם הפסיקו את כל השטיקים והטריקים שלהם אבל לפחות הם רוסנו ).
הספר כתוב בלשון סבירה ונהירה , ניתן בהחלט לקריאה גם להדיוטות כמוני שאינם רופאים.
במידה רבה הרגשתי כמי שקורא על המסעות לגילוי אפריקה.
היתרון של המחקר הוא הגמישות המחשבתית שנדרשת וקיימת בכל התקדמות זאת בצד אמונות, ואפילו יצרים אישיים של חוקרים ורופאים.
דרך אגב , איני רואה בזה דבר שלילי כי ביקורת היא מנגנון טוב וחיוני למחקר.
המיגבלה היחידה היא שהספר דורש מאמץ נפשי מסויים (אני מניח כי אין אדם בחיינו המודרניים שאינו מודע בקירבה כזאת או אחרת אל המחלה)
לעיתים החשיבה המחקרית הרפואית היא ספירלית. אם הרציונאל לכריתה רדיקלית (שנזנחה), כבר בגילוי מוקדם היה למנוע התפשטות ושליחת גרורות לאיברים אחרים,הרי, הרעיון של גילוי מוקדם וטיפולים מקדימים התחדש עם מציאת כלים ( תרופות או כירורגיה מקומית), מעודנים יותר או משולבים בפרוצדורות אחרות.
ובשולי הספר,כמה מחשבות.
אנחנו ( האנושות), שואפים לתרופה פשוטה לסרטן . משהו כמו גלולה. האם הדרך עוד רחוקה? מי יודע? אולי ההבנה של המנגנון הסרטני וההתפתחות הרפואה האישית יתנו מפתח לכך?
והדבר השני תהייה לגבי תסמונת "אנג'לינה ג'ולי", שהיא כריתה מונעת של השדיים. לאור קריאת הספר, אני תוהה אם זה הכרחי כתחליף למעקב יותר צמוד?
קטונתי מלחוות דיעה.