הסופר האיסלנדי הלדור לכסנס, חתן פרס נובל לספרות (1955), ידוע לקהל הקוראים בשפה העברית בעיקר בזכות תרגומה של ג. אַרְיוֹךְ ל"תחנת האטום" ו"גם הדג ישיר", צמד מספריו שפורסמו בהוצאת עם עובד אי-שם בשנות השבעים. ב-2009 פרסמה הוצאת שוקן גם את "פעמון איסלנד" בתרגומה של אביבה ברושי. שלושה רומנים בלבד פרי עטו של לכסנס זמינים אפוא עבור הקורא העברי, וזאת מתוך עשרות הספרים, המחזות, הממוארים וספרי השירה שפרסם בימי חלדו.
אולם גם אם ספריו שתורגמו לעברית מצוינים כשלעצמם (בייחוד פעמון איסלנד, ספר בעל איכויות מיתולוגיות, אולי אפילו מיסטיות), אף אחד מהם אינו מתקרב ברמתו לסאגה הנפלאה שטווה לכסנס ב"אנשים עצמאיים". ביורטור, גיבורו של לכסנס, הוא איכר ורועה כבשים קשה עורף הרוכש חלקת אדמה באזור נידח של איסלנד. עבור ביורטור, שעמל שמונה-עשרה שנים כצמית באחוזת אדונו, אותה גבעונת מוקפת ביצות מסמנת את יציאתו מעבדות לחרות, מעיין קרש קפיצה לקיום עצמאי ובלתי-תלוי.
הפרוזה של לכסנס, ברוח הסאגות האיסלנדיות של ימי הביניים, יבשה ועניינית. אירועים ומצבים משמעותיים בחייו של ביורטור ומשפחתו מובאים בצורה קצרה ותמציתית. חתונה, לידה, מוות, העלמות מסתורית, עוני מחפיר עד חרפת רעב – כולם מתקבלים בשלווה סטואית על ידי ביורטור, משל היה סֶנֶקָה הצעיר הנושא באורך רוח את הלולאה המתהדקת סביב צווארו. כל מאורע בחייו שאינו קשור לעדר הכבשים שלו נראה לו כמכשול בדרך לעצמאותו, וכאשר הוא מתרחש הוא אינו הוגה בו אלא פשוט מניח לו וממשיך לעמול בשדות.
אולם דווקא תיאוריו היבשים של לכסנס אוחזים בלבו של הקורא מבלי להרפות. האם זהו מחירה של העצמאות? האם עצמאות אמתית משמעה איסור להביט לאחור, להרהר, לאהוב, להתאבל? את התשובות לכך שוזר לכסנס בחכמה וברגישות לאורכו של "אנשים עצמאיים", עד שבתום הקריאה עיניו של הקורא מתערפלות לא מבכי אלא מאורו הבוהק של בעל החיים המכונה אדם.
לקריאה נוספת:
טעימה מן הסאגות האיסלנדיות בתרגומו של פרופסור איתמר אבן-זהר:
http://www.tau.ac.il/~itamarez/sogur/index.html
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
