"12\23 *4 - פואטי ומיוחד."

"11/23 *4"

"11.2023 *4"

"11/23 *5 "

"10/23 *4"

"9/23 *4 עיבוד יפהפה לילדים ליצירתו של לוקיוס אפוליאוס. האיורים של כריסטינה קדמון אכן מרהיבים"

"9/23 *5"

"8/23 *5 (כמעט) ספר טוב מאד. ארצה לקרוא אותו שוב "אומרים שאמונה יכולה להזיז הרים" (עמ'110)"

"8/23 *5"

"8/23 *4 ספר טוב. פתיחה קצת צולעת, המשך טוב ולעיתים אפילו מרתק. במובן מסויים, התחבר לי גם לספר שקראתי לפניו "ירושה רגשית". ציטוטים: -..."חשבתי לעצמי, אני נכדה של אישה שוויתרה על החיים שלה בשביל בעלה, היא איבזה את החופש שלה, את המשפחה שלה, את הבן שלה. הכל אבד לה בגללו. מעולם לא פגשתי בה, אבל האובדנים שלה כנראה זורמים אצלי בדם, חרוטים עמוק בזיכרון של הגוף, בשכבות הנסתרות שמתחת לעור, עם הפחד ללכת לאיבוד, לוותר על הרצונות שלי, על השאיפות שלי, להיעלם בצלו.(עמ' 183-4) - "זה לא כל כך קל לחשוף סודות מהעבר, לפעמים זה יכול לשנות את החיים שלך", אמרתי. וחשבתי על החיים שלי, שאולי כבר לא לחזרו להיות כמו שהיו."

"7/23 *4 שיר הלל לטבע הפראי, וביקורת על האדם הפולש אליו -ביקורת שמנבאת גם את עתיד הצטמצמות הטבע. תורו מדבר בשבח ההליכה לשם הליכה, לטיול בטבע לשם ההנאה שבעצם הדבר. ההתפעמות והרוגע תוך כדי הליכה אל היער, הביצה, האגם. מראה הצמחים הפראיים, בעלי חיים קטנים, השלג, הזריחה וההתענגות עליהם. ציטוטים: - "בכל רגע הטבע הפראי עסוק בקידום טובתך. אין לבטע הפראי מטרה אחרת. אל תתנגד לו". - "צמח שאינו יכול לחיות בהתאם לטבעו, הוא צמח מת; אף אדם כך... - ציטוטים מתוך אמרסון בעמ 12: * "הדרך הטובה ביותר לרכוש לעצמך חבר היא להיות חבר לאחר. עשה עצמך דרוש למישהו והנה לך חבר" * "קל לחיות בעולם, אם תנהג כמצוות חוקיו וכלליו. קל לחיות בבדידות על פי מצוות לבך שלך. גדול הוא האדם הנשמע למצוות לבו שלו - בתוך המון סואן. * אל תלך להיכן שמוביל השביל לך היכן שאין שביל והשאר מאחוריך לדרך לאחרים. ******************* המשך ציטוטים של תורו: * "עלה בי רצון לומר כמה מילים בעד הטבע, בשבחי החופש המלא של חיי הפרא, לעומת החופש והתרבות שיש בקיום אזרחי גרידא – להסתכל לרגע על האדם כשוכן בעולמו החי כחלק בלתי נפרד מן הטבע, במקום לראותו כחבר בחברה האנושית".\ - "ואכן, זהו סודו של הטיול המוצלחץ אדם שיושב בשקט בביתו כל הימים עשוי להיות גדוןל הנוודים בעוד שהמטייל האמיתי אינו נווד יותר מן הנהר המתפתל אנה ואנה, אך אינו פוסק לחפש בהתמדה את הדרך הקצרה ביותר אל הם" עמ' 20. -"...בימינו אלה, כמעט כל מפעליו של האדם שנועדו לשפר, כביכול, את סביבתו, כמו הקמת בתים ובירוא יערות, פשוט משחיתים את הנוף, ועושים אותו מאולף ודל מתוכן". ( עמ' 27) - "בעת הזאת, החלק הטוב ביותר של הקרקע בסביבתו אינו נחלה פרטית; מרחבי הנוף אינם קיניינו של איש, וההולך בהם נהנה בהם מחופש יחסי, אך אפשר שיבוא יום שהאדמה תיתחם ותחולק לנחלות פרטיות, מגרשי בידור ושעשוע, או אתרי נופש, היכן שהמעטים יפיקו הנאות צרות ובלעדיות. אז יתרבו הגדרות והסייגים, ומלכודות-אדם ושאר המצאות ממונעות יגבילו את האנשים לדרכים ציבוריות, והליכה על פני אדמת האלוהים תיחשב הסגת גבול ופלישה לתחומו של בעל קרקעות עשיר כזה או אחר. ...הבה ננצל אפוא את האפשרויות שעוד עומדות לרשותנו לפני בוא הימים הרעים ההם." (עמ' 31-2). כל מיני ציטוטים שלו שמובאים בספר מאמירות וכתבים אחרים שלו. * באחת הפעמים ,בשלהי קיץ ראשון, הלכתי אחרי הצהרים אל הכפר, כדי לקבל נעל מידי הסנדלר. נתפסתי והובאתי לבית הכלא, והסיבה לכך הייתה שלא שילמתי מס ןמדינה, או שלא הכרתי בסמכות המדינה העוסקת במקח וממכר של אנשים, נשים וטף, כאילו היו ראשי בקר...יכולתי להתקומם בכוח ולהתקיף את החברה בשגעון אימים; אבל אני בחרתי בהיפורו של דבר, שהחברה תתקיף אותי בשגעון אימים, הואיל והיא היא שהגיעה עד משבר" (עמ'99) * לא די לאדם להיות עסוק. גם הנמלות עסוקות. השאלה שהאדם חייב לשאול עצמו - צה הדבר בו אתה עסוק?(עמ' 94) * טבעו של עוול זה הוא, תובע ממך להיות נציגו השלוח של העוול כלפי אחר. אז אני אומר שבור את החוק!(עמ' 95) * חץ הפוגע במטרה הוא נצר למאה החטאות (עמ' 105). * בממשל שמכניס בחוסר צדק אדם לכלא, מקומו של אדם הגון הוא בכלא. (עמ' 110) * העולם אינו משתנה - אנחנו משתנים (עמ' 111) "

"8/23 *4 ספר מעניין מאד. עוסק בהעברה בין דורית של טראומות ע"י הדגמת מקרים בהם טיפלה המחברת - פסיכואנאלטיקאית. כיצד הצליחו המטופלות/ים והמטפלת להתגבר על טראומות אלו ולצמוח בעזרת הטיפול. מרחיב דעת ונוגע רגשית"

"7/23 *4 כתיבה ביוגרפית עדינה. סרנה כותב על חייה של אמו, על סודותיה, שחלקם לא נודעו לו שנים רבות, עם גיחות להווה העצוב של זיקנה, המכבה את גופה ואת נפשה -נפש שכבר רוצה למות. אני אוהבת כיצד סרנה מצליח ללכוד בדרך גם את רוח התקופה של העלייה ארצה לפני מלחמת העולם ה-2, וגם את רוח חלק מן המקומות - כמו אותו בית בבת גלים שבחיפה שבו "הים נכנס לנו למרפסת". קצת התאכזבתי לגלות כמה פרטים לא מדוייקים על חיפה. הייתי מצפה מסרנה, שלאור זכרונה העמום של אימו, יאמת שמות מקומות ואנשים שהזכירה, כפי שטרח לבדוק תאריכים, וכפי שעושה כל תחקירן עיתונאי או ספרותי טוב. ציטוטים: -(מתייחס לתקופה לפני מלחה"ע ה-2) "נדמה היה כי בכל בת, שם בעיירות הבוצניות,בכפרים, בשטעטלך, נסו ילדים מן הבתים, המשפחה ואפלתה הדחוסה, יודעים טוב יותר מן המבוגרים כי גורלו של העולם הזה נחרץ. הם היו כמי שניצב על אדן חלון של בניין בוער המשליך את עצמו אל האוויר. רטט שחשים לפעמים ערב התרפצות געשית הכה בכפרים טלטל את המתבגרים". (עמ' 44-5). -"...למרות שבאה משום, מהבוץ, ישר לקטיף בכרכור, ורק חלפה על פני מסילות הברזל של אירופה, דרך וינה ורייסט, ברכבת מהירה, הגיעה לפלשתינה וגרה בחיפה כמין נערונת פולנייה עם תיק יד קטן והבעה אירופית שמכה לבבות, יולה של מחנה חקיץ נצחי של רבבטת ילדים שבאו מבתים דתיים ופה עשו ככל העולה על רוחם. מצטופפים שלושה בדירות שכורות, עם סיר אחד לבישול ביצה, הרתחת תה והכנת מרק. קייטנה שתמה רק כשהחלו להגיע הידיעות כי הבית שממנו נסו עלה באש ואין יותר הורים ופה המקום היחיד שנשאר ואין לאן לחזור ומה שהיה אבד לנצח. כל מה שברחו ממנו היה לאבק. הקייטנה הפכה למין תיבת נוח שרק מי שהיה על סיפונה נותר בחיים,והוטל עליו לחכות לתום מהבול ולדאוג להקמת הדור הבא" (עמ'55-6). -..."כמה מתעתע הזיכרון באשר לזמן". (עמ' 108). "

"7/23 *5 -כמה תעצומות נפש וגדלות רוח נדרשו מבחורה צעירה ואחותה- נערה-ילדה, בהצילן 13 יהודים, בעיר פשמישל, בתקופת השואה"

"7/23 *4 ספרון סיפורים קצרים, ברובם טובים מאד. חלקם עוסקים בכוונה שתוצאותיה הפוכות. פה ושם נגיעות פוליטיות."

"6/23 *3 הפחות טוב מבין חמשת ספריו האוטוביוגרפים של ברנהרד. מתמקד בשהותו בבית המרפא ובבית החולים; ביחס הגרוע של הצוות הרפואי, במוסיקה שהיא נשמתו, ובהורקת קורות חייו על פתקים. ציטוטים: - "...החיים אינם אלא מימושו של גזר דין, אמרתי לעצמי, עליך לשאת את גזר הדין הזה כל ימי חייך. העולם הוא בית סוהר שחופש התנועה בו מוגבל מאד. התקוות מתבררות ככוזבות.... דע לך שבשעת לידתך אתה נידון למאסר עולם, והוריך אשמים בכך. אבל אל תשטח בפניהם טרוניות זולות. אם תרצה ואם לאו, עליך למלא בנאמנות את הצווים השולטים בבית הסוהר הזה. אן חא צנחא אטצןף יוחמר עונשך. חלק את עונשך עם שותפיך לכלא, אבל לעולם אל תתחבר למשגיחים." (עמ' 25) - "סבי ראה את העולם נכון: כביב שופכין שיכולות להתפתח בו הצורות היפות ביותר והמורכבות ביותר, אם רק מסתכלים בו די זמן...הטבע סווג ע\ףי סבי כאכזר, האנשים תוארו על ידיו כמיואשים ורעים. חיפשתי תמיד הוכחות שיזימו את דעותיוץץץאבל לא. בראשי הצטברו תמיד רק אישורים" "עמ' 40). - "האמת היא תמיד טעות, אף שהיא אמת במאה האחוז. כל טעות אינה אלא אמת. כך יכולתי ללכת הלאה, כך לא נאצלתי להרוס את תוכניותי. זה המנגנון השומר על חיי, שמאפשר לי להתקיים. סבי אמר תמיד את האמת וטעה באופן טוטאלי, כמוני, כמו כולם. טעות בידינו כאעשחנו חושבים שבידנו האמת ולהיפך. האיסורד הוא הדרך האפשרית היחידה".(עמ' 419)/ - כל כך הרבה דברים רציתי לומר לאמא, דברים כל כך משמעותיים רציתי לשאול אותה. עכשיו היה מאוחר מדי. היא כבר לא תוכל להיענות לשאלותי. היא כבר לא תוכל להטות לי אוזן. אנו שומרים על השאלות כי אנו מפחדים מהן, ופתאום מאוחר מדי. אנו רוצים לשמור על שלוותו של הנשאל, לא לפגוע בו עמוקות, ובכן, איננו שואלים, וכך שומרים על השלווה שלנו כדי לא להיפגע עמוקות. אנו שואלים כל הזמן שאלות עקרות, סתמיות, מגוחכות, ובכך דוחים את השאלות המשמעותיות, וכשמציגים את האלו המשמעותיות, כבר מאוחר מדי. כל החיים אנו דוחקים את השאלות הגדולות עד שהן נהפכות להר של שאלות המאפיל עלינו. אבל אז כבר מאוחר מדי. היינו צריכים להיות אמיצים דיינו (לנוכח האנשים שעלינו לשאול ולנוכח עצמנו) לענות אותם בשאלות, בלי התחשבות, בלי רחמים, לא להגן עליהם, לא להוליכם שולל מתוך הגנה. אנו מתחרטים על כל מה שלא שאלנו. כשהנשאל כבר לא יכול להקשיב לשאלותינו. כשהוא כבר מת. ואילו שאלנו את כל השאלות, האם היינו מקבלים ולו תשובה אחת? איננו מקבלים את התשובה, תשובה כלשהי, איננו יכולים, אסור לנו. זה המבנה הנפשי-תודעתי שלנו, זוהי המערכת המגוחכת שלנו. זה קיומנו, הסיוט שלנו..." (עמ' 66)"

"6/23 *4 - מעניין, זורם, מעורר מחשבה. ובכל זאת קצת סטריאוטיפי ושטחי. הסוף (אורי) איכזב אותי. החלום האמריקאי ושברו, החלום הישראלי ושברו החלום המשפחתי ושברו, חלום החברות ושברו. ציטוטים: - ...פעם חשבתי שהתעלומה הכי גדולה בחיים שלנו זה ההורים שלנו. היום אני חושב שאולי התעלומה הכי גדולה בחיים של אנשים היא הילדים שלהם". (אמ' 116) __...תראי, לילה, ילד שחור יכול אולי להרביץ לבן שלך אחרי בית סםר, אבל כשבית הספר ייגמר באמת, זה יהיה הבן שלך שינהג כאילו המדינה הזאת היא המכונית של ההורים שלו. האמא של הילד שמת, היא נולדה באמריקה והיא תמות כאן, אבל אני מבטיח לך, את שייכת לכאן הרבה יותר ממנה". (עמ' 127). - "אבל אחרי שבגיל שבע הילד שלי סירב לדבר עברית ברחוב, בגיל שש עשרה הוא החליט פתאום ההפך. הישראליות ששכבה בתוכו רדומה התעוררה בבת אחת. הוא לא רצה להיות נער אמריקאי שנמלט למסתור כשמחבל מסתער לתוך בית הכנסת. הוא רצה להיות לוחם עם רובה, שיוצא לפעולת תגמול" (עמ' 166). "

"5/23 *4.5 רוב השירים נפלאים ומאד מדברים אלי."

"5/23 *4.5"

"23\5 4* הצצה מעניינת ואחרת למתרחש במצריים. סיפור דיכוי והשפלת הכפריים פשוטי העם המצריים, במיוחד נשים, ע"י אנשי הדת והממשל. זמן ההתרחשות אינו מוזכר, אך לאור אזכור חייל החוזר שפוף ממלחמה בסיני, אפשר לשער שמדובר בתקופה שאחרי מלחמת סיני או מלחמת ששת הימים. הסופרת היא אישיות מעניינת. היתה רופאה ופעילה במאבק לשחרור האישה במצרים והפכה להיות אחת הפמיניסטיות המפורסמות בעולם הערבי. חלק מכתביה צונזרו ע"י הממשל המצרי. בתקופת סאדאת נעצרה יחד עם אינטלקטואלים אחרים."