"כצפוי מאליס מונרו, ספר יפה במידה וכואב במידה."

"בוסרי מאד, מתפזר, לא אמין, אבל הרבה כשרון כתיבה ובסך הכל ספר יפה."

"רשומון מרתק שמתאר את בריחתו של עבד. עצוב, מדכא, אחד היפים שקראתי השנה."

"פיוטי ויפה, הרבה רעיונות מקוריים ומעניינים, אך עם זאת גולש מעט לכל מני מקומות ניו אייג'ים שאני לא כל כך סובל."

"חי, בועט, נושך ושורט. ספר בלתי נשכח."

"יפה ומהנה, מטופש במידה סבירה, מפתיע לטובה, אחלה תרגום."

"חייב את הספר הזה פעם בשנה שנתיים"

"מאד רציתי לסיים, בעיקר בגלל כל השבחים שהספר קיבל, אבל קשה להאמין עד כמה הספר הזה משעמם. מה שמדהים זה שהעמודים הראשונים הם כל כך מבטיחים."

"כבר אחרי עמודים ספורים הבנתי שזה בערך הספר האחרון שאני רוצה לקרוא."

"ספר עצוב ומדכא באופן מיוחד."

"אידיוטי למדי אבל חביב"

"בהתחלה אהבתי, ההמשך קצת פחות. מישהו פה קצת יותר מדי אוהב להסתכל על עצמו בראי."

"כמו תמיד, הפיון נותן לאמני השחמט להסיע אותו מצד לצד, עד לרגע בו הם מגלים ששימשו כפיונים על הלוח של אמן שחמט גדול מהם."

"קצת כמו ספר הדרכה ליציאה מהארון, הדיאלוגים ברובם לא אמינים, משרים תחושה של ספת הפסיכולוג. בכל זאת נהניתי לקרוא."

"קשה להאמין כמה שזה אידיוטי."

"נחמד לקריאה, מתפוגג מהר בלי להותיר זכר."

"אהבתי מאד. דיקנס בוגר, חד ולא מתפשר. מחאה חברתית אנושית ומרשימה."

"נהניתי לקרוא, אך הסופר מעט דתי מדי באי דתיותו."