חמוד וקליל. הקונספט ידוע היטב, אבל הספר כתוב טוב. גם התרגום היה טוב.
מתאים למבוגרות וגם לנערות (15 ומעלה). אמנם העלילה מתרחשת בבית ספר תיכון אמריקאי, אבל הדמויות מרגישות בוגרות יותר (נגיד 18 או 20, ולא 16) וגם הכתיבה אינה ככתיבת ספרות נוער טיפוסית, לכן על אף מסגרת העלילה הספר בעיני יותר מכוון למבוגרות שרוצות לקרוא ספרים קלילים.

בדיוק כמו ספרה הקודם של הסופרת, גם כאן מדובר בקומדיית נעורים רומנטית שמתרחשת בתיכון אמריקאי. הסוף צפוי כבר מהפרק הראשון אבל היתרון של הספר שהוא כתוב היטב.
כמו שכתוב על הכריכה האחורית: גיבורת הספר מתעוררת שוב ושוב ושוב לאותו יום ולנטיין שאמור להיות יום האהבה המושלם עם החבר המושלם שלה אבל איכשהו בכל פעם משתבש מחדש והיא מוצאת את עצמה מול נער אחר (מסויים מאוד) מהשכבה.
סיפור מתקתק, שפשוט קוראים ולא צריך לחשוב בו יותר מדי. מתאים בדיוק למושג הכה פופולרי עכשיו: אסקפיזם.
בסך הכל נהניתי מהסיפור. אהבת נעורים מתוקה ותמימה.

לפני שהתחלתי לקרוא את הספר, ישר משכה אותי העטיפה, והדפים הורודים הפרחוניים. זה פשוט כיף לקחת ספר לא רק להריח אותו אלא גם יש לו צבע יש לו חיים. הוא משך אותי מאוד, בעיקר הצבעוניות שלו. ספר חמוד קיט'ש הוא האמת חייבת לומר, כן הוא לא מקורי, זה לא שהוא לא טוב. קראתי המון סיפורים, והיו המון סרטים על בחורה או בחור שחווים את אותו יום והם מנסים למה והם מנסים לשנות משהו? אמילי בת 17 חווה את יום הלוונטין דיי כמה פעמים בכדי לשנות משהו, היא חושבת שזה אולי כדי להשלים עם החבר שלה שבוגד בה, או לדבר על אבא שלה אחרת, או על הקראש שלה. היא מנסה למצוא סיבות לכל הדברים שקורים לה? ספר חמוד מעודד מחשבה הייתי שמחה לחוות את אותו יום בכדי להבין דברים בחיי. אבל אני יודעת שזה לא יקרה אבל זה כיף לדמיין. ספר חמוד בהחלט.