שאול החתול מאוד אוהב את נעליו החדשות. אבל, אוי... כמו כל ילד שובב הוא דורך עם נעליו החדשות בכל המקומות הכי פחות מתאימים: ערמת תותים, אוכמניות, שלולית בוץ ולבסוף גם בתוך גיגית מים. האם שאול מתחיל לבכות? מה פתאום! הוא הולך בדרכו ושר את שירו: "אני אוהב לצעוד בנעליים לבנות/ אדומות/ כחולות/ חומות/ רטובות.

בני הצעיר הוא בן שנה וחמישה חודשים. לעומת אחותו הבכורה, שבגילו יכלה לשבת ולשמוע אותי מקריאה ספר אחר ספר, הבנדיט הצעיר אוהב לרוקן את מדף הספרים שלו מכל תכולתו, לדפדף ולהתבונן בתמונות. אמנם הוא אוהב גם לדרוך על ספרים, אבל בגדול הוא מתייחס אליהם בעדינות ראויה ולא השחית עדיין ולו ספר אחד. מצד שני, אין לו סבלנות לשמוע שום ספר, לא את "איה פלוטו", לא את "חמישה הבלונים" ואפילו לא את ה"לבד על המרבד" הקצרצר. רק ספר אחד הוא מוכן לשמוע שוב ושוב - "שאול החתול". כולל השתתפות ערה ב"אוי", "תותים" ונענוע חזק של הראש לשלילה כאשר מעיזים לשאול: "האם שאול התחיל לבכות?"

"לא משנה איפה את דורך, העיקר שתמשיך בדרכך ותשיר את שירך" :-)

מקסים!