התחלתי לקרוא אותו מסיבות אירוניות בלבד, המשכתי כי לא היה משהו אחר.
ספר יפה, ילדותי ונחמד, שגרם לי לנסות להבין איך ילד... שהוא לא... מכור לספרים, מרגיש בקשר לקריאה.
אין כאן לקח ברור, או שאני עיוורת גמורה. לא סירבתי לזה כי... אני לא יודעת איך לתאר את זה.
תביאו לילדים שמתעקשים לא לקרוא. הם ישנאו את זה בהתחלה אבל הפרקים קצרים ונוחים,
יש טיפים אמיתיים שבטח הייתי משתמשת בהם אם לא הייתי חנונית ספרים בחזקת 7.
זה ספר זורם וקליל. צ׳רלי ג׳ו ג׳קסון זה שם נחמד. ג׳קסון.
אני חושבת על פרסי....
רגע! פוקוס!
בקיצור, אל תקנו, אבל שווה קריאה של פעם אחת לפחות, בשביל הקטע.

המדריך של צ'רלי ג'ו ג'קסון לשיפור הציונים הוא ספר נחמד, קל לקריאה ובעל עלילה טובה.
מסופר על ילד שלא אוהב לקרוא שמנסה לשפר את ציוניו הגרועים.
מומלץ.

בשתי מילים- כנ"ל אנג'ל.
סיפור נחמד, אהבתי במיוחד את הטיפים.
זה כאילו העתקה של יומנו של חנון, אבל הם כל כך שונים שזה ממש לא.
פשוט אהבתי.

הטיפים שלו כל כך נכונים שזה מצחיק ומביך טיפה'לה באותה הזדמנות נשפכתי מצחוק מהטיפים שלו.

אוקי.
אז איך פגשתי את הספר הזה?

~יום חורף ממוצע-לא ממוצע כל כך במדינת ישראל, גשם יורד, קר מאוד, כפי שאני אוהבת, מהימים האלו שאתם מתים להתכרבל מתחת לפוך ולשתות שוקו חם (מהאהובים עלי).
שיעור שפה לשעתיים ראשונות, וקריאת בוקר שנמשכת עשרים דקות פחות או יותר.
היא נכנסה לתוך הכיתה בסערה, והביטה בי בעינייה החומות, ואז שלפה את הספר, וחייכה במלוא הפה, מאוזן לאוזן.
היא חברה טובה שלי, אבל גם לי יש גבולות.
"איך לא לקרוא?" הדגשתי את שלוש המילים האחרונות בליגלוג מהול במעט כעס, מי לעזאזל אמור לכתוב ספרים כאלו? "מי הוצאת הספרים שהרשתה לעצמה להוציא את הספר הזה?"~

אוקי, לא הייתי חיובית בהתחלה, אבל... היא דחפה לי אחד מהטיפים לפנים, והתמכרתי.
ספר בסגנון של יומנו של חנון לא אמור להיות ספר גרוע.
והוא דווקא ספר טוב מאוד.

הוא מאוד מומלץ לאוהבי יומנו של חנון, ולאוהבי קומדיות בכלל.