קראתי את כולו ביום אחד.
כבר קראתי את "רעל מתוק" של הסופרת הזאת, ומה שלקחתי מרעל מתוק זה שהכתיבה שלה טובה.
אז כשראיתי בספרייה את כל הסדרה הזאת, שהיא סדרת מאפיה, ותהיתי אם לקרוא כי בדרך כלל משהו בסדרות האלה שהכריכות נראות דומות עובר אצלי כמשהו זול ולא איכותי - רק זה שהבנתי מי הסופרת וכבר קראתי ספר אחד ממנה, שיכנע אותי לתת צ'אנס.
ואני שמחה לבשר שנהניתי מאוד, למרות שזה רומן הביכורים של הסופרת הזאת ושהסדרה הזאת נכתבה לפני "רעל מתוק", הכתיבה שלה עדיין מאוד טובה ואני באופן אישי לא חשתי בהבדל.
הוא אשר בלאק, מנכ"ל מליארדר, מפורסם כמישהו שקשור למאפיה ולמשפחת פשע מסוימת, ודמות מאוד מוכרת בניו יורק.
היא ילדת אומנה, שמה לוסי אייבס, בדיוק הגיעה לניו יורק כדי להתחיל ללמוד באוניברסיטה יוקרתית שהיא השיגה אליה מלגה אחרי שהייתה שנתיים בהתנדבות באפריקה, וכבר ביום הראשון שלה יצאה למועדון נחשק שלא ידעה - ששייך למאפיה.
הספר הזה מאוד מצחיק ושנון בעיניי, אבל בדרך רומנטית, מבדרת, ומתוחכמת.
יש פה את כל הקטע שבחורה לא יודעת שמישהו מסוים קשור למאפיה, ואז מסתבכת עם זה, וזה נעשה בצורה מאוד מרגשת.
העלילה נמצאת בתקציר, מה שקורה הוא שלוסי עדה לתקרית מסוימת בזמן שהיא הולכת לשירותים, והיא מדווחת למשטרה, וזה פשוט נעשה בצורה כזאת מצחיקה.
זה מאוד קשה להסביר, יש משהו בהגשה של הסיפור שהוא פשוט כזה טהור, כזה חמוד ומהנה, ואני שמחה שיש לי עוד שלושה ספרים מהסדרה הזאת לנסות, כי למרות שהציפיות שלי מהם לא גבוהות - נהניתי מהכתיבה ומהבחירות שהסופרת עשתה כאן.
אני חושבת שהיא באמת פאקינג מוכשרת, ושזה לא סתם בטעות התפלק לה ספר, אלא שזה משהו שהיא באמת טובה בו.
הספר מתחיל במכתב לקוראים, שם היא כותבת שזה רומן הביכורים שלה, ושהיא הייתה צריכה אומץ כדי להגשים את חלום הכתיבה שלה.
משם בתחילת כל פרק יש איזשהו ציטוט על אומץ, ונראה שזה היה הנושא שהיא רצתה לשים עליו דגש.
לי באופן אישי הציטוטים האלה עברו לגמרי מעל הראש, אבל הדינמיקה בין אשר ללוסי ממש מצאה חן בעיניי, בייחוד שאשר הוא בחור צעיר (בן עשרים וחמש), מוכשר וחכם, ואין ביניהם איזשהו פער גילאים גדול כמו שאני רגילה לראות בספרים כאלה.
הוא פשוט קולט אותה, ושומר עליה, וכן הוא חייב לעשות את זה כי היא הארוסה המזויפת שלו, אבל יש משהו מאוד חמים ומזמין באיך שהוא מתייחס אליה, וזה יוצא דופן בספרי מאפיה.
יש כאן המון אלמנטים מהנים, נהניתי מכל רגע, נהניתי מהכתיבה, נהניתי מהדמויות, ובעצם - אני לא חושבת שיש לי משהו רע להגיד.
כן, אני לא יכולה לתת לרומן רומנטי חמישה כוכבים אלא אם כן יש בו משהו ממש ממש יוצא דופן בעיניי, אבל יש משהו בספר הזה שהצליח להעניק לי חוויה שונה, ואני חושבת שגם היה לי מאוד קל לדמיין את הכול ועד עכשיו יש לי סצנות שרצות לי בראש.
הכול היה כל כך בוהק, וברור, ואני אוהבת את זה שאני קוראת וקל לי לדמיין את מה שאני רואה.
הספר כתוב בגוף ראשון, והדיאלוג הפנימי של לוסי היה כל כך מבדר.
היא באמת מרגישה בגילה, אבל לא מטומטמת.
הם זוג חביב, אני לא יודעת איך אפשר לא לחבב אותם, ואשר דרך אגב הוא מאפיונר לשעבר, אז הוא גם לא מעורר סלידה מכך שהוא חי חיי פשע.
הוא פשוט מנכ"ל מליארדר רגיל, בעל תדמית מאיימת בגלל העבר שלו והקשרים שלו אל משפחת פשע מוכרת, וכן הוא גם בנוסף לכך לוחם מיומן שיכול להרוג תשעה אנשים בכוחות עצמו... לא ביג דיל באמת.
אז אני לא הייתי קוראת לספר הזה ספר מאפיה אפל.
אבל כן יש פה קצת אפלה, יש פה אקשן, מאבטחים, אויבים, ועבר שמסתירים - אבל בחוויה שלי, הספר הזה לא היה לי אפל.
כתוב בתקציר שזה: "רומן פשע רומנטי שבו השונאים הופכים לאוהבים והבעירה איטית עד כאב."
ובכן, שונאים לאהובים?
לא נראה לי.
בעיה איטית יש מצב, אבל עד כאב... אולי בשביל לוסי המסכנה שלא חוותה אורגזמה מידיים של מישהו אחר כבר שנתיים.
אבל אני בתור קוראת לא התייסרתי.
מבחינת טרופים, לדעתי הספר הזה כי המתאים למי שאוהבת את הטרופ של אירוסים מזוייפים, גברי אלפא, ומליארדרים.
למרות שזאת סדרת מאפיה, אתר עברית אפילו לא מציין את המאפיה כנושא פה, שזה לדעתי מגלה על כך שאשר בלאק כדמות, הוא הרבה יותר גבר אלפא מגונן מאשר מאפיונר מפחיד.
לדעתי הספר הבא בסדרה יהיה יותר בוייבים של מאפיה, אבל אני אצטרך לקרוא ולגלות עד כמה.
