את הספר הזה קניתי בשנה שיצא, זאת אומרת לפני כ- 14 שנים. ומייד קראתי אותו. תמיד עניין אותי מה כתוב בספר הזוהר, אבל לקרוא ארמית היה קצת מסובך בשבילי, גם סבלנות של ממש אין לי לזה, ולקט קליל, יחסית, היה מוצא מסקרן ומעניין. אלא שלא חשבתי אז לכתוב עליו ביקורת, וגם עכשיו קצת קשה לי עם ביקורות על ספרי תנ"ך ושאר ספרי מורשת, אפילו על 'יומנה של אנה פרנק' לא הבנתי איך כותבים ביקורת.
אבל בשבוע שעבר נכתבה כאן ביקורת על ספר הזוהר, ובעקבות כך החלטתי לקרוא את הספר הזה מחדש, מה גם שלא מצא חן בעיני שהכותב התייחס לפרשנות אחת, וסגר את הגולל על הספר, בשעה שהספר הזה הוא עולם ומלאו.
ולא לחינם אני כותבת עולם ומלואו, כי יש כאן פרשנויות שלדעתי הקדימו את זמנם. כך למשל, מי שמתמצא קצת בעולם הקוונטים בטח שמע על עניין הקיפול של הזמן - חלל, ומה מופיע כאן באחת הפרשנויות: "פתח רבי חייא ואמר: הארץ אשר אתה שוכב עליה לך אתננה ולזרעך... וכי אותו המקום בלבד הבטיחו הקב"ה?! הרי היו שם ארבע או חמש אמות ולא יותר! אלא בעת ההיא קיפל הקב"ה תחתיו את כל ארץ ישראל, ונמצא אז אותו המקום כולל את כל הארץ ..." ואפשר גם לדלג לעשבים: "... אמר לנו: ראיתם שלא זקפתי ראשי ולא דיברתי עימכם? משום שאבי היה חכם בעשבים ... והתרופות האמיתיות שבהם ..." ויש לסיפור הזה המשך נחמד.
ובכל זאת, לא כל פרשנות שקראתי מצאה חן בעיני. היו פרשנויות שגם לא הסכמתי איתן, כמו זו שטענה שבעת לוויה אסור לגברים להסתכל על הנשים כדי שיהיו שרויים באבל ולא יתעוררו לחיים - אבל לפחות לא האשימו כאן את הנשים - והיו גם כאלה שלא הבנתי מה רוצים להגיד בהן, ונשמעו לי כמו מלל רק לצורך מלל.
לסיום, מדובר בספר שלוקח פסוקים מהתורה, ומפרש אותם בדרכים שונות. ואם שמעתם יהודים מביעים את דעתם, אז הרי כמספר האנשים כך מספר הפירושים.
וזה בעצם מה שהכי מעניין כאן, ועל זה לא מצאתי פירוש, שהרי אדם אחד הוא שכתב את הספר, ואם הוא עצמו פירש אותו פסוק באופנים שונים, יתכן וחזה בעצמו עוד פירושים מפי אחרים.

לא יודעת מה אתכם, אך עלי נפל מן דכדוך שכזה. הרגשתי כי נשמתי נעצבה לה, וכי הרגשתי מיובשת, כמו הכנרת בסוף הקיץ.
את שלום עליכם לא קראתי מעולם, מתפלאת אני אפילו שאין הוא נלמד בבית ספרי בתקופתי, לפני למעלה משלושים שנה, איני מזכירה את התקופה הנוכחית. לפי שמו הנישא למרחוק, ידעתי כי גדול הוא, אך לא הייתי בטוחה אם כדאי לי לקרוא את ספריו. הדחיפה אשר עוררה אותי לקרוא את ספריו הגיעה מכאן, בעזרתה האדיבה של נעמה 38.
עם הקריאה בספר, נשמתי החלה לעלוץ ולשמוח, ממש כמו הכנרת לאחר גשמי ברכה. אגש מיד לספר.
הספר מכיל מספר יצירות ופרקים נבחרים מתוך: עיירות, עירם של האנשים הקטנים, קולות, ילדות ובגרות, לכבוד יום טוב, מנחם מנדל, טביה החולב, מוטל בן פייסי החזן, כתבים, סיפורי רכבת, סיפורי זעם. הספר מסיים בציון על מצבת קברו של שלום עליכם ובצוואתו.
בספר קיימים מספר סגנונות, כך שדרש ממנה וירטואוזיות מסוימת לעבור מיצירה ליצירה, עדין לא פגם בהנאה.
שלום עליכם מספר את הסיפורים בצורה ציורית כל כך, כמעט אפילו יכולתי לראות את המראות. חוש ההומור שלו נהדר, ממש לטעמי.
בקריאת הסיפורים יכולתי להרגיש ולראות איך חיו היהודים בגולה, הפרעות והרדיפות. המדהים ביותר הינו כי סיפוריו, אני מרגישה כאילו נכתבו בימינו אנו. לדוגמא, בצע הכסף לא הומצא היום. היהודי תמיד ידע למצוא שיטות כיצד להגדיל את ההכנסה באפס מעשה.
מומלץ.

זה היה לפני שנה בערך שבעלי אמר "כמה נחמד יהיה אם תהיה לנו ספריה מלאה בספרי קלאסיקה". אמר והביא את אוסף הסיפורים והשרירים של ביאליק מאיזו מכירת חיסול. בעודינו מניחים את הספר הראשון מספרית ה"איכות" שלנו על המדף אנו מתחבקים, איזה מין זוג כזה צעיר ואינטליגנטי, עתיד גדול צופה לנו.
וזהו....שכחנו מזה....
כעבור שנה הלחטתי לעשות מעשה גבורה ולקרוא את הספר, לקחתיהו ממדף ועשיתי פוווו על האטיפה...כחה...כחה...כמה אבק...
התיישבתי בכורסא ליד התנור הדולק והתחלתי לקורא. קראתי שורה...מה זה? באיזו שפה זה? מה זה העברית העתיקה הלא מובנת הזו? יש תרגום לעברית של היום? שואלת אני את בעלי? הוא מחייך...כנראה שלא....טוב נו, אמשיך לשחק אותה "אינטליגנית" ובאומץ רב צללתי שוב לשורות הספר.
לאט לאט התחלתי להבין ולהנות מצורת הכתיבה המיוחדת הזו.
תיאור כו חי של הכפר הרוסי שאני מתגעגעת אליו מימי חופש הגדול בקיץ.הכל מתואר כל כך נכון שלא קשה לי לדמיין את עצמי נמצאת שם באמצע הסיפור ממש.
אני קוראת פרוזה והתחושה היא שאני קוראת שירה. דווקא מעניין, דווקא מהנה....
לא גמרתי לקורא את הספר, אני חייבת לנוח עם איזה ספר קל יותר וכעבור חצי שנה אני אקח שוב את ביאליק מהמדף אעשה פווו...כחה...כחה...ואצלול שוב לקריאה המיוחדת הזו, איזה כיף............

"אחרים" הנו ספר מופת ותפישת עולם כאחד.
"ספר מופת" מכיוון שכתביהם של שני ענקי הרוח
שפינוזה ומימון מעניינים, מרתקים, חכמים ונועזים
אפילו היום, כאשר תפישת המושג "יהדות" כבר אינה
מגיעה בצימוד אוטומטי למושג "דת"
המושג "העם היהודי" מקבל כיום הרבה מרווח סובלני
לפרשנות ואופן קיום מבחינת המנהגים, האמונה והרגשת השייכות. על אף אי ההסכמה הפרטית שלי עם חלק ממסקנות שפינוזה (ואפילו דרך הסקתן) התענוג שבקריאת כתביו
ואווירת השחרור ממוסכמות מקובלות העולה מהם,
היא בשבילי תענוג צרוף.
כוונתי ב"תפישת עולם" היא שהמושג "אחרים" הנו מושג
מפתח שבועט ופורץ דרך של חשיבה מקורית ובלתי מתפשרת עם מוסכמות החברה הקונפורמיסטית,
הן במאות ה- 17 וה- 18 בהן פירוש "יהדות" היה בהכרח קיום אורך חיים דתי, על כל ציוויו,
והן כיום, כאשר "מה שמקובל" בקרב ההמון הוא הקובע
וכל פוליטיקאי (מה שהיה פעם "מנהיג") ומורה
(מה שהיה פעם "מחנך") פועל במסגרת המצומצמת שנקבעה לו, בין שמדובר ברצון להתיישר עם סקרי דעת הקהל ובין שמדובר בחוסר היכולת להשתחרר מהנחיות
המערכת ה"חינוכית" שנקבעו שרירותית בידי פוליטיקאים צרי אופק וחסרי מעוף וחזון.
מומלץ ביותר!