איכשהו גם בנובלה של 35 עמודים דרו הצליח לעצבן אותי ולהוציא אותי מדעתי.
רק באמצע גיליתי שזה היה אמור להיות אחריי הראשון ולפני השני וזה הסביר לי כמה פרטים שלא הבנתי בשני.

טוב, אחריי שסיימתי את הספר הראשון באמת לא תכננתי להמשיך לשני. לא היה לי כוח לזוג הזה למרות שחיבבתי את הכתיבה של הסופרת (אם היו מתרגמים את הזוג האחר בסדרה, הייתי ממשיכה).
אבל נכנסתי ל״עברית״ לקרוא את הפרק הראשון, וראיתי שהספר מנקודת המבט של האישה (הספר הראשון היה רק מנקודת המבט של הגבר), והעלילה קוראת שנתיים אחריי סיומו של הספר הראשון, אז הסתקרנתי והחלטתי לקרוא בכל זאת.
טוב 30 האחוזים הראשונים של הספר היו אחלה, הראו את ההתנהלות שלהם כזוג, מה שלא היה בספר הראשון, וסך הכל הראו לנו את חיי השגרה של הזוג.
אבל מה שקרה ב30 אחוז של הספר היה פשוט מחריד, אוסיף למטה מתחת לאזהרת ספויילר במקרה ומישהו מתכנן לקרוא את הספר. אבל הגבר עשה מעשה פשוט לא נסלח. חוסר התקשורת בינהם פשוט הוציאה אותי מדעתי, ולא יכלתי לסבול את זה. אבל היי! אם לא היה חובר תקשורת לא היה גם את כל הספר המיותר הזה.
בקיצור, קרה מה שקרה והיא נסעה לבית של ההורים שלה ופגשה שם את האקס המיתולוגי שהופיע גם בספר הראשון.
בספר הראשון כמובן שדרו ״המלך״ שלנו, רק ירד על האקס שלה (בתחילת הספר הקודם הם עוד היו יחד) ודרו שלנו שפט אותו על דברים מאוד לגיטימיים, כמו הרכב שלו, גודל טבעת האירוסים שהוא קנה לקייט, והעובדה הכה חשובה:לא נוח לו עם עניבה, אז ברור שהוא אפס.
גם בספר הראשון לא היה לי שום דבר נגד בילי (האקס), אבל בספר הזה פשוט התאהבתי בו.
כאילו, אם אני רוצה שהגיבורה הראשית תחזור לאקס ולא לגיבור הספר, כנראה הסופרת עשתה משהו לא טוב.
לא יכולה לסבול את גיבור הספר, לא מבינה על סמך מה הגיבורה אוהבת אותו.
החלק שהכי אהבתי בספר היה מה30%-70%, כי כל הזמן הזה הגיבורה הייתה בבית שלה עם ההורים ועשתה שטויות (לא רומנטיות) עם האקס כאילו הם חזרו לגיל הנעורים, והגיבור הראשי לא הופיע בחלקים האלו. אז נהנתי כשהוא לא היה חלק מהספר.
ברגע שהגיבור חוזר, הם ממשיכים לאורך איזה פרק בחוסר התקשורת הבלתי נסבל שלהם, ואז היא סולחות לו מהר מדיי לטעמי. בספר הראשון הגיבור עשה משהו הרבה פחות נוראי, ולקח לה הרבה מאוד זמן לסלוח לו. ופה? למרות שהנסיבות שונות, היא סלחה לו תוך שנייה.
עכשיו אצטט מהתקציר:״הוא מוכן להסתפק בכל מה שקייט תחליט, העיקר שיהיה חלק מחייה. אבל שני הגברים האחרים בחייה של קייט לא מתכוונים להקל עליה״. מה? איזה שני גברים? נתחיל בזה שלא היו שום שני גברים. היה רק את האקס והוא ממש לא התערב בסיטואציה. ברגע שדרו חזר, הארס רק אמר לה לחשוב על זה היטב, קייט ענתה שהיא אוהבת אותו, ובזה זה נגמר. ושני הגברים? לא היה שום גבר שני בסיטואציה. הייתה אמא שלה והחברה הכי טובה שלה. ושתיהן ״לא עשו לו חיים קלים״ במשך פרק אחד.
ונקנח קצת בהערות שמנופוביות בכלל ושמנופובי לנשים בהריון בפרט (הוא וחברים שלו קוראים לאחותו לוויתן כי הים שמה בגד ים שחור לבן, כשהיא חודש תשיעי להריון).
לספר מגיע כוכב אחד בלחץ, אבל אתן שניים בגלל ה40% שדרו לא היה חלק מהספר.

אזהרת הספויילר למעוניינים:
.
.
הוא חשב שהיא בוגדת בו על סמך חצי מסקנה שהייתה לי והחליט להביא זונה לבית ולמזמז אותה לנגד עיניה של קייט, שבכלל לא בגדה בו ועמדה לספר לו שהיא בהריון ממנו.

אתחיל מהסוף: נהנתי.
הספר כתוב בצורה מאוד קלילה וזורמת, קראתי אותו נורא מהר (יחסית לקצב שלי) והוא מאוד זרם.
הוא כתוב בצורה מיוחדת, שלא נתקלתי בה עד כה. כל הספר כתוב מנקודת המבט של הדמות הגברית, והוא שובר את הקיר הרביעי, כלומר, הוא מדבר אל הקוראות (למה רק קוראות?) כאילו הוא יוצא למסך לבן ב״פיג׳מות״, וממש מדבר איתנו, וזה היה משעשע.
אהבתי שלא כל סצנות הסקס היו מפורטות ואפילו נאמר ״לא אשעמם אתכם בפרטים״ כי דעה לא פופולארית יותר משלוש סצנות בספר זה מוגזם ומשעמם בעיניי. אהבתי שהיה בסיס לקשר מלבד משיכה מינית (קצת דל, אבל היה) ואהבתי שלא הרסו לגמריי דמות גברית אחת כדי לעלות דמות גברית אחרת ועל כך אפרט בהמשך.
אבל זהו, כאן נגמר כל מה שאהבתי.
נתחיל בזה שדמות הגבר הייתה די חסרת אופי, חוץ מ״הוגה בוגה כוס״ ועבודה, אין לו אופי. (אה, סליחה, הוא גם מרפרנס לסרט אחר כל משפט שני). נמשיך בכך שכשהוא פוגש את הגיבורה הוא מגלה שהיא מאורסת, והוא שופט את הארוס על סמך דברים כמו: גודל היהלום בטבעת שלה(?????), העובדה שהוא מוזיקאי(????) שהוא לא מרגיש נוח בעניבה וחליפה(????) ובגלל שהוא הציע לה נישואין לפני שהתחילה את הקולג׳, (כי הוא כל כך לא היה בטוח בקשר שלהם שהוא היה חייב להתחתן איתה??! מה קשור??)
והוא ממשיך לשנוא אותו שנאת מוות לאורך כל הספר, וממש פחדתי שיחריבו את הדמות שלו כדי שלגיבורה יהיה קל לבחור בדמות הראשית.

אזהרת ספויילרון
אבל למרבה הפלא, הם נפרדו כי נגמרה האהבה, והם נשארו ידידים והכל היה בסדר. והיא גם אמרה שהוא היה חלק גדול מהחיים שלה ולנצח ישאר כזה.
סוף ספויילרון
נמשיך בקטע ההזוי הזה שהוא קרא לאחותו כלבה, כל הזמן, כשלאורך הספר אחותו רק עזרה לו. הוא לא קרא לה כלבה בקטע שונא, אלא פשוט זה היה הכינוי, אבל זה היה קרינג׳י ומיותר להחריד.
הוא מקטין נשים, בתחילת הספר אחותו אומרת שהיא רוצה שתהיה לו חברה כדי שתהיה מישהי שתטפל בו כמו שהיא מטפלת בבעלה ואמא שלה מטפלת באבא שלה (שכחתי שאנחנו משרתות, סליחה) ואמא שלו אומרת לו ״אני לא יודעת איך אתה חי בלי שיהיה מי שיבשל לך״-דרו-כיריים,כיריים-דרו, תכירו.
וגם, הוא טוען שכל הגברים חושבים על סקס כל חמש שניות, כל דבר שתעשי, או תגידי לו, הוא יחשוב רק על סקס…חיים, זה נשמע לי קצת כמו מחלה, תבדוק את זה.
אה ואיך שכחתייייייי, כל אישה שעושה סטוצים היא שרלילה…
וגולת הכותרת, יש סצנה שהחברים מעודדים את אחד מהם (היחיד שנשוי, לבגוד והגיבור שלנו הוא אח של אשתו ״הכלבה״ מקשיב לשיחה מהצד ולא מגיב)
תוך כדי שאני כותבת את הביקורת, הורדתי כוכב, כי נזכרתי בכמה הספר הזה עצבן אותי.
אבל, למרות הכל, עדיין נהנתי.
זהו, סיימתי.

אחרי שנים של קריאת ספרים קלאסיים/איכותיים וכו' החלטתי שאני רוצה כמה חודשים של ספרים קלילים ושטותיים בלי יותר מדיי מחשבה.
לספר הזה הגעתי אחרי כמעט 3 חודשים שקראתי לא מעט מהסגנון הזה וזה היה פשוט כשלון.
העלילה לא הייתה מעניינת, נקודת המבט של המספר הייתה רדודה ומעצבנת, נרדמתי בלא מעט חלקים ודילגתי על אחרים.

לז'אנר הזה יש ספרים טובים, זה לא אחד מהם וחבל לבזבז עליו את הזמן.

אכתוב בקצרה בעיקר כי חברותי לז'אנר כתבו במדויק מה שהרגשתי (עם זאת יש לי מה להוסיף).
לא אהבתי, הספר שכתוב כמונולוג מתמשך של ה"גיבור" עם "הקוראות" מנסה לגרום לנו להתחבר לדמות הראשית. משימה בלתי אפשרית, כשגיבור הספר כל כך מתנשא, בטוח בעצמו ואגואיסטי (עוד לא אפתח את נושא השוביניזם). כמובן שהוא מנסה לתרץ את זה בחינוך שקיבל או כל השטויות האחרות שמצוינות בו.
ה"גיבורה" שבה דרו מתאהב (למרות שקשה לי לקרוא לה גיבורה כשחסר לה כל כך הרבה עמוד שדרה) לא מתוארת יותר מדיי חוץ מקטנה, חמודה, (וסליחה על התיאור) בעלת "עכוז" נאה. (נשבעת שהעכוז שלה צוין בספר יותר מדיי פעמים)... צר לי שהסופרת לא הצליחה למצוא מעלות טובות יותר בנסיון לתאר אותה.
באמת שניסיתי להחזיק מעמד עם העלילה הצפויה, והתיאורים הדלים, אבל זו הייתה משימה קשה שלאחריה בעיקר הרגשתי שבזבזתי את הזמן שלי באוטובוס על משהו לא מועיל. בלי לכתוב יותר מדיי, אסיים ואומר שרוב הדמויות דלות, חסרות תיאור ושדרה, וכמה עצוב לי על הסופרת שהצליחה לגרום לי להתעצבן כל כך, ואני חושבת שהיא לא הבינה כמה שם רע היא מוציאה לנשים, שבהתחלה מתוארת (כולן פרט לאחת) כנמרחות ותלותיות. היא בעצמה אישה, איך היא יכולה להוציא ספר כזה ולהתגאות בו? הכי עצוב לי שאני יודעת שזה הופך להיות עיקר הז'אנר, מין בתיאורים שונים ומגוונים ובחפירות רק כדי לייצר טרילוגיה ולהרוויח כסף, וזה לא בהכרח רק בספר הזה.
לא ממליצה :(

יהיו ספוילרים
אחרי שאני קוראת ספרים אני בדרך כלל נהנת ובדרך כלל גם חוזרת אליהם, זה ספר שאני בחיים לא אנסה לקרוא בשנית.
אני אישית קוראת ספרים בסגנון הזה אבל הספר הזה פשוט גרם לי להתעצבן כל פעם מחדש- לקרוא פרק אחד ולהפסיק ולחזור אליו רק ביום למחרת.
נתחיל בדיבור הישיר לקוראים או שנקרא להן קוראות- הספר מדבר לקוראים בלשון נקבה כאילו רק נשים יכולות לקרוא ספר כזה,
נמשיך לעלילה הממש ממש מטומטמת- קייט החמודה, החכמה, פוגשת את דרו אוונס בבר לילה לפני שהיא מתחילה לעבוד אצל אבא שלו במשרד- ואיזה הפתעה גם דרו עובד שם! הוא רק מנסה להזרים אותה ללילה אחד ולה יש בכלל ארוס (מפתיע? לא כל כך) היא והארוס שלה לא בדיוק מסתדרים בספר והיא טיפה בוגדת בו עם דרו- אתם יודעים כמה נשיקות קטנות במשרד זה בקטנה גם קצת חיכוך בלי אחד לשני ונגיעות קטנות- קייט שלנו היא הכי נאמנה שיש, אחרי זה הארוס שלה זורק אותה בלי לדעת על מה שקרה עם דרו (מפתיע? לא כל כך). אחרי זה היא נגררת עם דרו לסופ"ש מאוד ארוך ומלאאאא בסקס, אחרי זה הארוס שלה בא לדבר איתה ודרו חושב שהיא עומדת לזרוק אותו אז הוא מתנהג חרא ואומר לה שהיא סתם הייתה סטוץ חולף, להמשיך לקרוא את אחרי החלק הזה היה הדבר הכי דפוק שעשיתי בחיים- הוא מבין שהיא לא באה להגיד לו שהם חוזרים ואז הוא במשך כל סוף הספר מתחנף אליה ובסופו של דבר היא סבבה איתו. אחרי כל החרא שהוא העביר אותה ואני לא פירטתי את כולו היא חוזרת אליו... כאילו איפה החוזק הנשי בספר? איפה העצמה נשית? באמצע הספר אחד הלקוחות מציע לקייט שלנו לשכב איתו בתמורה למימוש העסקה- קייט לא מצליחה להגיב לו!!!! למההה?! מה הקטע של הכותבת? להציג את הנשים בתור משו חלש שלא יכול להגן על עצמו?
בקיצור- לא חוזרת לשם....

ספר מצויין ומאוד חושני. הוא כתוב בצורה שנונה ומאוד מצחיקה אבל גם בוטה כך שאם שפה גסה יכולה להפריע למישהו/י אז קחו זאת בחשבון.
זוהי הפעם הראשוה שאני קוראת ספר כזה ואני התאהבתי בו מהדף הראשון!
מאוז מזכיר רומנים רומנטיים רק מנקודת מבט גברית כך שזה היה מרענן!
הוא לימד אותי כיצד גברים חושבים ומתנהגים במצבים מסויימים וזוהי חוויה מעניינת ומצחיקה!
אני מרוצה מזה שקניתי אותו.

כמו הספר הראשון גם הספר הזה מושלם.
מצחיק, שנון ואפילו מרגש!
הפעם הספר מסופר מהצד של הראשית.
אם כי הספר הזה פחות קומדיה ויותר דרמה- מרגש בשונה מקודמו.
מומלץ.

מבחינתי מדובר ביצירת אומנות! למה? מייד אסביר.

קודם כל חייבת לציין שצורת הכתיבה מיוחדת, מעניינת, סוחפת ומעולה.
הספר כתוב מנקודת מבטו של הדמות הראשית וכל הספר הוא משתף אותנו בצורת המחשבה ובראש הגברי המיוחד.
כמו כן הספר כתוב בצורה כזו שהדמות הראשית נותן לנו המלצות/ עצות על המין הגברי ועל עוד כמה דברים בחיים.
מה שהפך את הספר לשנון ומצחיק במיוחד.

אז למה הוא יצירת אומנות? מאחר והסופרת כתבה ספר מקורי ביותר- לא רק שהיא כתבה אותו מנקודת המבט הגברית וממש הכניסה אותנו לעולמם ולראשם של הזכרים היא גם כתבה אותו בצורה מיוחדת. רק מי שיקרא יבין.
הדמות הראשית הוא גבר שחושב שהעולם סובב סביבו- הוא חתיך, עשיר, חכם, מצליחן גם בעבודה וגם בקרב הנשים והוא רגיל שכל מה שהוא רוצה הוא מקבל.
הייתי אמורה לשנוא אותו, אני יודעת, אבל הדמות שלו, הכנות שלו, הדרך שבה הוא חושב ואומר דברים גרמה לי לצחוק לאורך כל הספר בצחוק מתגלגל, שפשוט לא יכולתי לשנוא אותו. נשביתי בקסמיו.
וכשהוא מכיר את קייט היא עושה לו בית ספר שלם- שבו הוא בעצם מבין שהוא לא מרכז העולם ולא באמת כל מה שהוא רוצה הוא מקבל שיש עוד אנשים מוכשרים בנוסף אליו, וביחד השניים יוצרים קומדיה רומנטית.

ממליצה לאלו שמחפשים ספר קליל, זורם, שונה, שנון ומציחיק.