האמת שחיפשתי את הספר בית מטבחיים חמש של וונגוט ולא מצאתי אז לקחתי את הספר הזה. כשמו כן הוא, ברגע אחד מתחוללת רעידת זמן שמחזירה את כולם 10 שנים אחורה וכל מה שהיה בשנים הללו חוזר במדויק על עצמו. כולם חיים שוב את חייהם שהיו כך שאיש לא צריך להתאמץ. וכמו שזה קרה פתאום, בבת אחת מסתיימים השנים הללו ושוב כולם ממשיכים את החיים הרגילים שזה אומר שצריכים להחליט ולבחור את המהלכים הבאים שלהם. או כמו שהכפיל שלו קילגור טראוט שהוא שתל בספר אומר: תתעוררו! תתעוררו! יש לכם שוב רצון חופשי ויש עבודה לעשות.

טראוט גם הוא כותב, אלא שהוא מרשה לעצמו לכתוב מה שקורט וונגוט לא מרשה לעצמו. הייתי אומרת שהספר הזה, חוץ מביקרות על החברה האמריקאית הוא גם ספר פילוסופי למדי. לא קל אחרי שדברים היו מוכתבים לנו מראש להיות לפתע בעלי רצון חופשי, מה עושים עם זה עכשיו?

נחמד הוונגוט הזה, גיליתי אותו רק עכשיו, אני אקרא עוד ספרים שלו וממליצה גם לכם.

לא כל כך אהבתי את הספר, מלא בהתעסקות עצמית של וונגוט ובהעלאת זכרונות עבשים. הסיבה שכתבתי את הביקורת היא זו:
הספר מספר על רגע שבו הזמן חוזר עשר שנים לאחור וכל העולם נאלץ לחיות את עשר השנים האלו שוב.
בעותק שאני קראתי (וכנראה נקנה במכירה של סוגי ב') היה פגם יוצא דופן. בגלל איזה בעיה בהדפסה חלק ניכר מהספר חוזר על עצמו- אתה קורא איזה שני שליש ואז חוזר בערך שליש אחורה וצריך לקרוא את הכל שוב- בדיוק כמו המתואר בספר!!
יכול להיות שזה היה מכוון ופיספסתי אמירה צורנית יוצאת דופן?

זה הוונגוט הראשון שקראתי, וחשבתי שהוא אחלה ספר. אבל אז קראתי את בית מטבחיים 5, ארוחת בוקר של אלופים ודיק הצלף, והוא החוויר לעומתם. עדיין, אחלה ספר.